הצעה מגונה

תל אביב, כמו ערים רבות אחרות בעולם, הולכת ונפקקת במכוניות. המכוניות הופכות את העיר למקום מסוכן ולא נעים: הן מרעילות את האוויר, מרעישות, תופסות את מקומם של הולכי הרגל על המדרכות ויותר מכל – הורגות בנו. כל הפתרונות שעלו עד כה כדי לגרום לתושבים לוותר על המכונית הפרטית הם חלקיים ביותר, ולעתים מגוחכים: אופניים מתאימים רק לכאלו שאינם חוששים להגיע רטובים ומצחינים מזיעה למחוז חפצם; האוטובוסים העירוניים הם מופת לזוהמה ולאיטיות (מה גם שהם עצמם מקור עיקרי לזיהום אוויר ולרעש); והרכבת התחתית לא תגיע בעשר השנים הקרובות, וכשתגיע – לא תהיה מרושתת מספיק.

אני רוצה להוסיף לדיון הציבורי סוג חדש של מערכת להסעת המונים: זולה, ירוקה, חדשנית ובעיקר מהנה. כל מה שצריך זה לשאת את העיניים אל הרקיע, אל המגדלים החדשים שנזרעו בגסות בעיר ולראות כיצד ניתן סוף סוף לנצלם לטובת התושבים. כעת אתם יכולים לדמיין את המגלשת.

המגלשת היא מערכת הסעת המונים המתבססת על כוח עצום שאנו מקבלים בחינם מן הטבע: כוח הכבידה. דמיינו מערכת של מגלשות שיחברו בין כל גורדי השחקים בעיר. מראש המגדל העגול של עזריאלי, למשל, ייצאו מגלשות היישר אל מרגלות דיזנגוף סנטר, בניין IBM, מגדל לווינשטיין, מגדלי אקירוב וכל בניין גבוה אחר הנמצא באזור. מכל מגדל כזה תצא מערכת מגלשות לבניינים הקרובים לו.

כל מה שהנוסעים צריכים לעשות זה לעלות במעלית לקומה העליונה של המגדל ולגלוש אל התחנה הרצויה. היעד רחוק? אפשר להחליק בין כמה תחנות. מעזריאלי אפשר לגלוש אל מרגלות דיזנגוף סנטר, לעלות במעלית לקומה העליונה ומשם לגלוש אל מגדל האופרה על חוף הים.

המגלשות בין המגדלים יהיו צינורות גדולים, שבכל אחד מהם כמה וכמה מסלולים, על מנת לאפשר לאנשים רבים ככל האפשר להשתמש בהם. דמיינו חופן של מקרוני. המגלשות יהיו כמובן שקופות על מנת שהנוסעים יוכלו לצפות על העיר מלמעלה, וסגורות כמעט לחלוטין (למעט חרכים ארוכים לכניסת אוויר) מטעמי בטיחות. המגלשות יתוכננו כך שבעזרת עליות ומורדות, כאשר הנוסעים יגיעו ליעדם – הם יעצרו לחלוטין.

במגלשת הנוסעים אינם חייבים להצטופף באינטימיות עם אנשים זרים, כמו באוטובוס או ברכבת. המגלשה מספקת חוויה אינטימית בתוך מערכת להסעת המונים: הנוסעים ישבו על מעין מזחלת, וכך יחליקו למחוז חפצם. השימוש במזחלת ימנע גם מהבגדים שלהם להישחק ולהיקרע, מה שהיה עשוי להותיר אותם עירומים.

למגלשת יהיו שני סוגי תחנות: תחנות יציאה על גגות המגדלים של תל אביב, שבהן ישלחו את הנוסעים; ותחנות הגעה למרגלות המגדלים, שבהן יקלטו אותם. בתחנות היציאה, יעמוד לצד כל מגלשה עובד של המגלשת כדי לסייע לנוסעים להיכנס לתוך המגלשה ולתזמן את יציאתם (בעזרת מחשב וחיישנים מיוחדים בתוך המגלשות) כדי למנוע תאונות. בתחנות ההגעה, יאספו העובדים את המזחלות של הנוסעים וידאגו להעלותן מעלה.

כל העובדים של המגלשת יהיו נערים בגילאי 18-25, לבושים במכנסיים קצרים עם לוגו המגלשת (ראו תמונה). הם ישתכרו שכר מינימום. בסוף כל יום, בשעת לילה מאוחרת, הם ינקו את המגלשות: הם ייכנסו לתוך גלולה גדולה, שלדפנותיה החיצוניות מוצמדות מברשות רטובות, מברשות יבשות ומטליות (בדומה למנהרת שטיפה של מכוניות), ויחליקו בתוכה מטה מטה.

כאשר משווים את המגלשת לרכבת תחתית ולמערכת אוטובוסים, קל לראות את יתרונותיה:

המגלשת היא פתרון ירוק. האנרגיה החיצונית היחידה הדרושה להפעלתה היא החשמל למעליות של גורדי השחקים.

המגלשת היא הפתרון הזול ביותר. הקמת תשתית המגלשת (על ידי רכישת או הלאמת הקומות העליונות של המגדלים) והתחזוקה שלה יהיו פרויקט שיעלה כמה מאות מיליוני שקלים, אבל עדיין זהו פרויקט זול הרבה יותר מהקמת קו יחיד של רכבת תחתית או תחזוק של צי אוטובוסים.

המגלשת היא הפתרון הנגיש ביותר. מרגע אישור הפרויקט יכולים לחלוף חודשים ספורים בלבד עד שתחנות המגלשת הראשונות יושלמו.

המגלשת היא הפתרון הנוח ביותר לנוסעים. מה עדיף – להצטופף עם עשרות אנשים אחרים באוטובוס מקרטע או לגלוש בכיף בשחקים?

המגלשת תספק עבודה לנערים בני 18-25.

המגלשת תשים את תל אביב על מפת הערים החדשניות והגרוביות ביותר בעולם.