פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרק 13

      ניתוח ההחלטות החשובות שהתקבלו בצמרת חיל האוויר ביומיים הראשונים למלחמת יום הכיפורים. מתוך: 30 שעות באוקטובר

      מדוע בעצם מופתע חיל האוויר? הרי עשרים וארבע שעות לפני המלחמה עושה בני פלד הערכת מצב אישית ומודיע בלשון ברורה למפקדי הבסיסים והיחידות ולבכירי מפקדת חיל האוויר שלמחרת צפויה מלחמה. למחרת מוקדם בבוקר מתכונן חיל האוויר למתקפה בסוריה. במפקדה, בטייסות ובבסיסים יש איוש כמעט מלא. לעומת זאת, מערך הבקרה אינו פועל כמי שיודע שעומדת לפרוץ מלחמה אחר הצהריים. בבוקר 6 באוקטובר מודיע בני פלד לבכירי המפקדה שלהערכתו המלחמה תפרוץ משעה 15:00 ואילך, ומורה על כוננות מלאה. כלומר סטייה של שעה אחת בלבד ממועד פתיחת המלחמה בפועל. הערכותיו של בני פלד מוכחות כנכונות לעומת הערכות אגף המודיעין, המודיעין האווירי, צמרת צה"ל והממשלה.

      לכאורה, חיל האוויר אינו אמור להיות מופתע. התרעות מדויקות ניתנות, הגברת כוננות מוכרזת, בשעה 13:00 נמצא חיל האוויר במצב שאין טוב ממנו. כל המטוסים עמוסי חימוש ודלק, הטייסים מתודרכים, סוללות ההוק בכוננות, מפקדת חיל האוויר ערוכה ומוכנה, וההחלטות שנקבעו עד עתה רובן נכונות ונבונות. אך בחמישים הדקות האחרונות הופכת ידה של אלת הגורל את חיל האוויר ומציבה אותו בעמדת כישלון. מטוסי הפנטום עומדים מבוישים, חסרי חימוש ותועלת. פצצות, טילים, מכלים נתיקים, מלגזות וטכנאים פזורים סביבם כמו קן נמלים שקיבל בעיטה חזקה ואיבד את ההיגיון והסדר שמאפיינים אותו.

      ב-13:50 שועטים בני פלד וגיורא פורמן במדרגות מטה-מטה. הם רצים לבור כל עוד רוחם בם, דרך מסדרון הצר אל תא רמשל"ט ולאחר חילופי דברים קשים על מפתן הדלת הם נכנסים ומתיישבים. תאו של ראש מוצב השליטה – מפקד החיל או אחד מהבכירים המוסמכים לתפקיד: דוד עברי, רפי הרלב, גיורא פורמן ואביהו בן-נון. התא די קטן, מידותיו בערך שלושה מטרים על שלושה מטרים. במרכז החדר יושב מפקד חיל האוויר, משמאלו יושב קצין שליטה אווירית שמעביר את הוראותיו ליחידות הבקרה ומהן לטייסים. מאחוריו יושב ראש מחלקת מודיעין, שצמוד לאולם משמאלו שדרכו מוזרמות ידיעות חדשות. כל ידיעה רלוונטית נלחשת על אוזנו של מפקד החיל. מימינו של פלד יושב ראש מחלקת מבצעים, שמעדכן אותו ומייעץ לו בכל הנושאים המבצעיים. לפעמים הוא מגבה את המפקד ומשלים את הוראותיו ליחידות על הקרקע. כמו כן הוא מעביר לאנשי המחלקה את הנחיות מפקד החיל והנחיותיו שלו לתוכניות ותכנונים להמשך הלחימה.

      מימין לתא, מעבר לחלון זכוכית, נמצאת חבורת סמלי מבצעים אינטליגנטים, פעלתנים ומוכשרים. הם צומת התקשורת בין תא הרמשל"ט לעולם החיצון. צוות שאין לו תחליף. בתא הרמשל"ט עצמו, מאחורי הרמשל"ט, נדחקים קצינים בכירים וצופים לא קרואים. כשנכנסים הרמטכ"ל או שר הביטחון אין להם מקום לשבת והדיונים, אם אפשר לקרוא להם כך, מתנהלים בעמידה.
      הקירות מאחור ובצדי התא מכוסים במפות ובטבלאות. העיניים כולן מרוכזות לפנים, בקיר הקדמי שהוא חלון זכוכית גדול, שמולו פרוסים לוחות גדולים ועליהם רשומים כל המבנים שעומדים לצאת לטיסה ופרטי הפקודה והמשימה שלהם. לפיהם מתעדכנים כל הבכירים בתא רמשל"ט בפרטי המבצעים לפני ובמשך הביצוע.
      תמונת מצב אווירית עדכנית מוצגת במרכז האולם. שם פרוש לפני תא רמשל"ט ונמוך ממנו, "שולחן התמונה האווירית". עליו משורטטת בקווים כלליים מאוד מפת המזרח התיכון ועליה מגדלים קטנים. כל מגדל הוא מקלון שעליו מופיעים מספרים שונים המציינים גובה, כיוון וסימן שמסמל מה מייצג המגדל: מטוס, מסוק, מטוס קל וכדומה. הם נעים באיטיות על הלוח במקביל לתנועת המטוס בשמים. אין הם נעים בכוחות עצמם. כמה חיילות צעירות – "דייגות", מחזיקות מקלות ארוכים שבסופם וו קטן, אל אוזניהן לחוצות אוזניות, דרכן הן מקבלות הוראות להזזת המגדלים, ושינוי נתוניהם כאשר המטוס מטפס לגובה או מנמיך, משנה כיוון וכן הלאה.

      מערכת תמונה אווירית זו היא ירושה מהמערכת הבריטית בימי הקרב על בריטניה. שלושים ושלוש שנים עברו מ-1940, והטכנולוגיה כמעט אותה טכנולוגיה, הנערות אותן נערות, ודיוק התמונה האווירית הוא אותו דיוק משוער. לתמונה האווירית יש מגבלות עדכניות ואמינות, אך רמשל"ט מנוסה יודע להעריך את הפיגורים והסטיות מהמצב האמיתי באוויר, ולכלכל את החלטותיו בהתאם.

      בתא הרמשל"ט פזורים כמה מיקרופונים גלויים להקלטת דיבורים ושיחות לצורך תחקור ותיעוד צומת המוח והעצבים של חיל האוויר. הודות להקלטות אלו אפשר ללמוד מה קורה במשך כל המלחמה בתא קטן זה, אילו החלטות נקבעות ומתי, תהליכי קביעת ההחלטות, כיצד מתורגמת תמונת המצב להערכת מצב, מה אנו יודעים ומה איננו יודעים בכל נקודת זמן. הקלטות אלו הן לעזר רב להפקת לקחים מאירועים שונים, ולמחקר שנים רבות לאחר שהעשן מתפזר, דופק הלב חוזר לקדמותו והזיכרון מתעמעם.
      על הרמשל"ט מוטל עומס, לחץ, וקצב קביעת החלטות "בקצב הסילון". לידו יושבים שניים או שלושה יועצים אך הזמן להתייעץ קצר. כל נטל האחריות להפעלת חיל האוויר, חיי טייסים, וברגעים מסוימים גורלם של מבצעים וגורל המלחמה מוטל על כתפיו. אורחים בתא מופתעים, דור אחר דור, מהשקט המופתי השורר בו בזמן מבצעים, ומהתפרקות שקטה המלווה בעקיצות ובדיחות לאחר סיומם בהצלחה, או בפנים אפורות ועיניים כבויות כשנופלים לוחמים אוויריים, מוכרים למפקדים בתא הקטן.

      ***

      עד רגע זה לא נוכח בתא רמשל"ט איש מבכירי החיל, כיוון שכולם מכונסים בקבוצת פקודות בחדרו של בני פלד. סא"ל שמעון לסר, קצין שליטה אווירית בכיר: "ישבנו בתא על טיסות צילום לאורך תעלת סואץ. לפתע פותח פט [סרן אברהם בנדק], קצין ההתרעה, את החלון של המודיעין, חיוור ומגמגם, ומצליח לומר שמתחילה המלחמה. הוא פונה באינטרקום לבני פלד ואומר לו שיש המראות מדמיר. אני מורה ליחידת הבקרה המערבית להזניק את מטוסי הכוננות ברפידים. חבורת הפיקוד נכנסת לתא, בני דופק על הדלפק ואומר: 'זאת המלחמה, להזניק להגנה.' כולם התחילו להזניק מטוסים, ללא סדר והיגיון. היו שאלות אם להזניק גם מטוסים חמושים בפצצות ובני אמר להזניק הכל. היה דרוש מישהו שיכניס את ההחלטות להליך הגיוני. לו היה אומר 'כל הזנקות עוברות דרכי', ייתכן שהכל היה נראה אחרת, אבל הוא לא אמר. זאת היתה טעות. אבל צריך להבין, הוא היה מופתע."

      דדו מבהיר מבלי משים את סוגיית האחריות להזנקה הפרועה של חיל האוויר: "בשעה 13:55 קיבלתי הודעה ממפקד חיל האוויר על המראה של רביעיית סוחויים מסוריה. קבלתי הודעה שיש המראות ממצרים, הוא הודיע לי שהוא מזניק את הכל כדי להגן על שמי המדינה." דדו רץ כל עוד רוחו בו לתא רמשל"ט, מגיע בשעה 14:00 בדיוק ושואל:
      "מה הולך? יש לנו שלוש וחצי שעות אור. אתה מאורגן לתקיפת חיל האוויר הסורי?
      בני פלד: חלק מהקורנסים [פנטומים] כבר לא, אבל אפשר להתחיל להתארגן.
      הרמטכ"ל: קדימה.
      דדו נאמן לרעיון המקנן בו זמן רב: לצאת למתקפה עוקבת מיד עם הירייה הראשונה. אך הוא אינו מבין עדיין שכל מטוסי הפנטום כבר הועברו למשימות יירוט.
      ברקע נשמעים קולות של הזנקות מטוסים נוספים לפטרול וידיעות על תקיפות אוויריות מצריות וסוריות.
      שר הביטחון מגיע לתא בערך בשעה 14:20:
      רפי הרלב: אין יותר המראות בשום בסיס [סורי ומצרי]. מי שגמר לתקוף, גמר. יש רק פטרולים.

      סא"ל עמי איילון, קצין שליטה בכיר בטלפון: יגאל (סא"ל, מפקד יחידת הבקרה המערבית). כנראה אצלך יש הפוגה אז תתארגנו בשקט, אין צורך להריץ את המטוסים בכוח מלא.
      פורמן בטלפון: אריק (מפקד טייסת תעופה בבסיס רמת דוד) עושה רושם שהגל הראשון עבר, למעשה עם הצלחות מפוקפקות.
      עמי איילון: רואים הליקופטרים סוריים באוויר.
      מתחיל המבצע הסורי להנחתת כוחות על מוצב החרמון.
      שר הביטחון שואל שאלות.
      בערך בשעה 14:40:
      איילון: יגאל, מתקרב גל תקיפה נוסף ממצרים.
      בני פלד: אפשר לתת סיוע לכוחות היבשה בצפון?
      פורמן: אנחנו מוציאים את טייסת העמק לשם. תדריך אישי לכל מבנה.
      עמי איילון: רואים הליקופטרים בדרך ממצרים.
      מתחיל גל נוסף שמשלב מטוסי קרב ומסוקים להנחתת קומנדו.
      איילון: ההליקופטרים מותקפים על ידי מיראז'ים מטייסת הקרב הראשונה.
      איילון: תוקפים את אום-חשיבה יגאל, קיבלת? קח מטוסים לשם.
      רפי הרלב: עמי, יש לך שישים הליקופטרים מצריים בסיני."

      כך עוברת שעה ראשונה בתא רמשל"ט. השיחות המובאות כאן מסוננות מתוך עשרות שברי משפטים שמוחלפים בין יושבי התא. למרות התפוצצות המידע ניכר שהתמונה המצטיירת בתא דומה מאוד למצב האמיתי בשטח. למרות שמערכות השליטה, ההתרעה והקשר עדיין אינן מפותחות עומדים מערך השליטה המרכזית ומערכת הבקרה בלחץ ובעומס. מגלים ומזהים את גלי התקיפה והמסוקים ומיירטים אותם ומוציאים מטוסים לסיוע בתוך זמן קצר. חיל האוויר עומד באתגר הטקטי של הגנת שמי המדינה וכוחות צה"ל.

      ***

      "לפתע כל המסך צהוב מרוב הדים." למרות כל ההתרעות וההערכות המוקדמות של בני פלד הוא מביא בהחלטותיו את חיל האוויר למצב גרוע ביותר בתחילת המכה האווירית הערבית. לא מוכן לקרב, ללא תוכנית פעולה מבצעית, בכוננות נמוכה, ומופתע לחלוטין. ביחידת הבקרה הצפונית נקראים כל הבקרים להתייצב בבסיס בבוקר. מפקד היחידה, סא"ל עודד שגיא, טס מוקדם יותר לבור לתדרוך. מטוסים סוריים מתגלים רק לאחר שהם חוצים את הגבול ואין באוויר ולו מטוס יירוט אחד לרפואה. רס"ן יאיר כפרי, בקר מוכשר, יושב בעמדת קצין מערכות נשק – קצין המבצעים – נטול מעש, מול מסך ריק ממטוסים: "ב-13:45 לא היה לנו אפילו רמז שעומדת לפרוץ מלחמה. חשבנו שזו עוד כוננות אחת מרבות וחיכינו שיגידו לנו להתפזר הביתה. לא היה אף מטוס שלנו בשמים, רק עמדת יירוט אחת היתה מאוישת על ידי בקר בשם גבל, עבור כוננות מיידי של טייסת המיראז' הצפונית.

      "לפתע מצלצל הטלפון. נערת גילוי אלקטרוני אומרת לי: 'תשמע, כפרי, זה נראה לי כמו תקלה במכשירים האלקטרוניים, אבל אני רואה המון נתיבים עומדים להיכנס לרמת הגולן מסוריה. אף פעם לא ראיתי דבר כזה.' לא לקחתי את דבריה ברצינות. אחרי חצי דקה היא שוב מצלצלת ואומרת: 'שמע, הם נכנסו לשטח שלנו, כל רמת הגולן מלאה בקריאות ומטוסים.' הסתכלתי על המסך – לפני רגע היה הכל נקי. פתאום אני רואה במכה אחת עשרות בליפים – הדים של מטוסים – ברמת הגולן. זו היתה הפעם הראשונה שראינו שמשהו מתרחש, בלי שום התרעה מוקדמת.

      "הסורים תפסו אותנו עם המכנסיים על הרצפה. לקחתי את סוללת ההוק היחידה שהיתה לרשותי ואמרתי להם: 'כל מטוס שהסוללה מגלה – אתם רשאית להפיל. שום נהלים, שום אישורים נוספים, יש לכם אש חופשית כמה שאתם רוצים.' בו-זמנית הזנקתי מרמת דוד מטוסי יירוט שהצליחו לזנב בגל התקיפה הסורי הראשון והעיקרי, ולהפיל מיג-17 מסכן שטעה בדרך. כך נפתחה מלחמת יום כיפור ביחידת הבקרה הצפונית. כל הגל הסורי תקף ברמת הגולן. כמה פצצות אפילו התפוצצו על מורדות ההר שלנו.
      "התחלנו להזניק מטוסים באנדרלמוסיה שלא להאמין, הזניקו את כל מטוסי התקיפה של רמת דוד לרמת הגולן כשאף אחד אינו יודע מה לעשות איתם. אף אחד לא ידע שהסורים חודרים לרמת הגולן, אף אחד לא ידע שהטילים זזו מערבה. אמרו לנו 'תעשו מעגל המתנה גבוה ושם כבר תקבלו מטרות.' אתה יודע מה זה מעגל המתנה בתוך רמת הגולן? זה באמ"ט [אזור מוגן טילים] לוהט. ישר קיבלו טילים ומטוס סקיהוק נפגע מיד בהתחלה. שלא יגידו שהיה איזה תכנון, היה בלגן אטומי.

      "איך הבנו שקורה משהו נוראי? כשטייס אחד נפגע וצנח, הוא הודיע ברינה [מכשיר קשר לחילוץ טייס נוטש] שהכל בסדר והוא צונח על יד רמת מגשימים. וברגע הבא הוא הודיע שהסורים לוקחים אותו. לא הבנו איך לוקחים אותו, הוא אמר שהוא על יד השלט של המושב. רק אז הבנו שזה לא משהו שאנחנו מכירים בכלל. קיבלנו מטוסים שלא ידענו עליהם שום דבר. לא אנחנו הזנקנו אותם. זה נכון גם למטוסי תקיפה וגם למטוסי יירוט. התחלנו לקבל דיווחים מטייסים שיש שיירה. תקפו את הראשונים והאחרונים ואחר כך שלחנו לשם מטוסים שתקעו אותה. הכל לפי דיווחי טייסים. נכנסנו למוד [מצב] לחימה בצורה מאוד לא מאורגנת. לא עשינו תדריכים, כל היום הראשון היה בשליפות. עסקנו בעיקר בכיבוי שריפות."

      משלים את הסיפור סא"ל אריק עזוז מרמת דוד: "עשר דקות לפני שתיים אחר הצהריים, בהיותי בבונקר הפיקוד הכנפי, גיליתי פתאום על קו ההזנקות – קו טלפון שדרכו קצין מערכות הנשק ביחידת הבקרה מזניק באופן ישיר את הטייסות – פאניקה טוטלית: 'הזנק את כל מטוסי היירוט לאוויר.' מגדל הפיקוח מזניק את המטוסים, טייסת המיראז'ים, וטייסת הפנטומים, שרובה חמושה לתקיפת שדות תעופה, והם מזנקים בעשרות לאוויר, כדי להגיע למגע עם מטוסי האויב שתוקפים לאורך החזית. למרות המרחק הקצר לרמת הגולן, למעשה רק מבנה אחד מהכנף, מגיע למגע עם מטוס אויב בודד [כמעט שלושים מטוסי פנטום מוזנקים לשווא מבסיס רמת דוד, זורקים פצצות ורודפים אחרי הרוח, עם כעשרים מטוסי מיראז'].

      "בשעה 14:20 בערך מתחילים להוציא לאוויר את מטוסי התקיפה של הכנף – טייסות סקיהוק, לתקיפת מטרות ברמת הגולן. המטוסים מטפסים לגובה ומחפשים מטרות שלא ניתנות להם על ידי שום גורם, לא טרם המראה ולא באוויר. נאמר להם 'שיש כנראה תנועת טנקים באזור רמת הגולן, נסו לחפש טנקי אויב לתקוף אותם.' והם מחפשים בטיסה בגובה, למרות הסיכון, כדי לגלות את השריון הסורי, שאינו מצטרף היום להתקפה. ב-14:45 כבר יש לנו חלל ראשון שחוטף טיל קרקע-אוויר, בגלל הטיסה ברום גבוה באזור קוניטרה. חנן איתן ממשמר העמק נפגע מטיל ונהרג."

      בזירת תעלת סואץ המצב דומה. סא"ל יגאל זיו, מפקד יחידת הבקרה המערבית, מדווח בלשון יבשה על תחילת המלחמה: "ב-13:45, דקות ספורות לפני המלחמה, אנחנו מבצעים שלוש גיחות צילום לאורך התעלה. אחת בגובה נמוך, אחת בגובה 30,000 רגל ואחת בגובה רב, 60,000 רגל. באוויר נמצא מסוק לחילוץ במקרה הצורך, וזוג מטוסי יירוט עומדים בכוננות מיידי ברפידים. סוללת ההוק בבלוזה מושבתת לאחר תקלה אתמול ביירוט מיג-17 שחודר לשטחנו.

      "קצת לפני תחילת הצילום מתקשר אלי רס"ן ימי [קצין שליטה] מהבור וצועק: 'להזניק, להזניק,' לא מבין מה ולמה. המסך הופך צהוב כולו מבליפים. ב-13:50 כל הקו מלא בהרעשות על המעוזים. מטוסים מצריים רבים נכנסים לתקיפה. תוקפים אותנו ולא פוגעים, תוקפים את בלוזה, טסה, אום-חשיבה. תוקפים את רפידים וסוגרים אותו, ביר תמדה וראס-סודר. רק ברפידים הנזקים הם חמורים.

      "היה לנו טלפון אדום לקשר עם המעוזים שדיווחו על חדירות מטוסים. צעקות נוראיות מכל המעוזים על הפגזות ומטוסים. בטלפונים של ההוקים צועקים שיש מטוסים באוויר. נתתי להם מיד אש חופשית. פתאום שתי בומבות נוראיות. רביעיית סוחוי תקפה במדרון, ליד שיירת הנ"מ שהגיעה אלינו. הצלחנו להזניק מטוסים, רפידים מודיעה שהיא סגורה, בלגן אמיתי. ככה מתחילה המלחמה. קיבלנו התרעות על חדירות מסוקים, לא ראינו אותם במכ"ם, לכן כיוונו את המטוסים באופן כללי מאוד. למעשה לא היה לנו גילוי בגובה נמוך. בלילה מתחילות תקיפות בקלע בתעלה בקצב מטורף והביאו סוללת הוק נוספת לטסה."

      ביחידת הבקרה הדרומית, ליד שארם א-שייח', ההפתעה גדולה עוד יותר. סא"ל אבי אמיתי מפקד היחידה: "בשעה רבע לשתיים אני יושב עם רוב חיילי היחידה בחדר מנהלתי בבסיס אופיר ופתאום שומעים את הסירנה בבסיס. סירנה עולה ויורדת, כולם המומים. דיברו על מלחמה בערב. אנחנו יוצאים החוצה ומסתכלים לשמים. שומעים פיצוצים ורואים מיגים טסים ופצצות נופלות על הבסיס." מדוע מפקד יחידת בקרה שמוקפץ מהצפון אינו חש ליחידתו מיד עם הנחיתה בבסיס? לאל פתרונים.
      משלים סגן שלמה נבו: "הייתי מפקד תורן של 528. בשלב מסוים בערב לפני המלחמה קיבלתי הודעה להעלאת כוננות. למחרת בבוקר קיבלתי מידע ממפקדת חיל האוויר על מתיחות גבוהה בצפון, שום מידע על חזית הדרום. לקראת הצהריים קיבלתי פ"מ [פקודת מבצע] לצילום חזית הדרום, שוב ללא מידע נוסף. באותו הזמן הסתבר לי שאמיתי ועוד בקרים הגיעו מהצפון ונחתו בבח"א 29, ושוב לא היה מידע נוסף. מהבוקר החזקתי את היחידה בכוננות כולל בקר צעיר בקרון המכ"ם 43-T.

      "לקראת 14:00, בעודי מצייר את מפת פ"מ הצילום, צלצל אלי אילן הבקר, שהוא רואה בליפים על המסך, הוריתי על סירנה, ו'הנע והמתן' לצוות טייסת הזנב הכתום, שהיה בכוננות באופיר. כאשר נכנסתי לקרון ראיתי קבוצת בליפים ענקית שנעה מגרדקה לכיווננו. סוללת ההוק לא הצליחה להינעל עליהם. הזנקתי את הזוג, מיד אחר המראתם נכנסו לתקיפה מספר מבנים שלהערכתי הגיעו מכיוון דרום מתחת לכיסוי המכ"ם."

      מהומה דומה מתרחשת בבסיסים נוספים. מטוסי הפנטום חמושים גם במשימות תקיפה בטילים ובתותח ולכן אפשר להפנותם למשימות יירוט בכל קטע בטיסה. בבסיס חצרים מוזנק חנוך פטישי מטייסת הפנטום הזנב הכתום: "ב-13:50 סירנה לא מוכרת. שלוש דקות של צפירות עולות ויורדות – צפירה לתקיפה אווירית. ממריאים ומשליכים פצצות לים ולאחר מכן פונים למערב סיני. שם מתנהל מרדף אחרי מסוקים עם חיילי קומנדו מצריים. אני עם הנווט יוני אראל ומספר שתיים הוא יורם פלד [בנו של מפקד חיל האוויר] עם הנווט יצחק רז, מוזנקים להגנת בסיס חצרים. אפילו תורת לחימה להגנת בסיס לא תורגלה עד אז. באוויר התווכחנו אם לטוס במבנה להתקפה או פטרול במאה ושמונים מעלות אחד לשני. קיבלתי לבסוף את דעתו של פלד וטסנו אחד מול השני על פני מעגל גדול."

      מוסיף לתמונה סא"ל שלמה ניר, מפקד טייסת המטוסים ללא טייס מבסיס פלמחים: "בבוקר המלחמה אני מקבל הוראה להחזיר את הסדירים, שמפעילים את המב"ט [מטוס ללא טייס] בדרך כלל. הם מכינים את הפריסה של התלמים [סוג של מטוס ללא טייס] לצפון. אין לי אישור לגייס מילואים או להשתמש במסוקים. הפריסה יוצאת במשאיות ומגיעה לצפון הארץ ב-12:30. המלחמה מתחילה בשתי בומבות אדירות, אני רואה שני טילי הוק יוצאים לדרך מסוללת הטילים הסמוכה, צפונה. לא מבין מה קורה, כאילו שעושים תרגיל, אף אחד לא אמר שעומדת לפרוץ מלחמה. והנה ארבעה מיג-17 חולפים מעלי בגובה נמוך מאוד, מרביצים משיכה לתקיפה על יחידת המכ"ם הצפונית. הם פוגעים למרגלות ההר ובכל הכוח טסים מזרחה. למזלנו הביא אחד החיילים רדיו טרנזיסטור ובו שמענו שהמלחמה מתחילה. מזרחית לנו אני רואה שברמה תוקפים מטוסים סוריים באופן חופשי לכל אורך הגזרה ואין אף מטוס ישראלי. ואז מגיעים מיראז'ים ופנטומים, טילים עפים לכל הכיוונים, סמטוחה שלמה. כך מתחילה המלחמה." לנגד עיניהם המופתעות של אנשי יחידת המזל"טים.

      בדרום עומדים סוללות ההוק ומטוסי היירוט מול חדירות של מטוסים ומסוקים. בשעות הערב המוקדמות הוטסו כוחות קומנדו מיוחדים בעשרות מסוקי מי-8 ומי-6 מצריים אל מרחבי סיני. מטרתם: לתפוס שליטה על צומתי דרכים, לתקוף ולהשמיד שיירות אספקה וכוחות מילואים שמוזרמים לחזית ולתפוס נקודות אסטרטגיות. באתר חיל האוויר מסופר: "בגזרה הדרומית מזהה סוללת הוק ישראלית באזור ראס-סודר גלי מסוקים שנעו מזרחה בין ראס-סודר לאבו-רודס. בקשתו של מפקד הסוללה, סגן שלמה נג'ארי, לקבל אישור לשיגור טילים, לא נענית. דקות ארוכות ויקרות חולפות, ורק בגל השני של המסוקים מתקבל האישור המיוחל. הסוללה מפילה שני מסוקים על צוותם. קובי מזור, הקמב"ץ, מפיל מסוק אחד, ומסוק אחר נפגע מהשברים של הראשון, וגם הוא נופל. שאר המסוקים המצריים מצליחים לנחות בצומת סודר, קרוב מאוד לסוללה.

      "שני מטוסי הפנטום היו בפטרול מעל רפידים, כשלפתע התקבל אות חיים מהבקר: משהו קורה באזור ראס-סודר. מסכי המכ"ם שלו התמלאו 'בעצמים קטנים, כנראה מסוקים'. הטייסים הנמיכו טוס, וראו בעיניהם וגם על צגי המכ"ם מסוקים רבים, שחצו את התעלה מדרום, בכיוון ראס-סודר. 'הנחנו למסוקים הראשונים שכבר הספיקו להתרחק,' סיפר ש', 'והתרכזנו באלה שהיו קרובים למתקנים שלנו. התקיפה התבצעה בדיוק מעל ראס-סודר. התייחסנו אליהם כאל מטרות אוויריות, וניסינו לפגוע בהם באמצעות טילים. נדמה היה לי שלא פגעתי. רק מאוחר יותר התברר שטעיתי. לפיכך, החלטנו לחסוך בטילים ולנסות להפילם באמצעות התותח. הם היו רבים וביצעו תמרוני התחמקות. היה קשה לדעת מתי פגענו ומתי לא. ככל שהקרב התפתח, התחלנו להפיל.'" המצרים למדו את לקח אבדותיהם הכבדות ולא חזרו על מבצע הנחתה זה.

      ***

      בניגוד להערכת מצב סדורה ומגובשת, ששבעים מטוסים יספיקו להגנה, מחליט בני פלד להזניק את כל מטוסי היירוט – מיראז'ים ופנטומים – להגנת שמי המדינה. הפקודה ניתנת למרות מאמצים לעצור אותה בטרם תינתן, אך לשווא. יחידות הבקרה נשמעות להוראה ומזניקות כל מטוס שמוכן לטיסה, זורקים את הפצצות לים ומחפשים מיגים, רובם לשווא. טייסי מטוסים שנמצאים בשלבי פירוק חימוש על הקרקע נאלצים להמתין עד לסיום הפריקה ומזנקים מיד כשהמטוסים מוכנים.

      מטוסי סקיהוק לעשרותיהם מוזנקים ללא מטרות לתקיפה, ללא סדר וללא תכלית. בשעה הראשונה אין עדיין תמונה ולו מעורפלת של המצב, לא ידוע היכן כוחות האויב, ויחידות הבקרה אינן ערוכות לבקר ולנהל את המבנים שעולים לאוויר. ישנה פקודת-אב לסיוע – שריטה – שעושה סדר בנתיבים, בערוצי הקשר, בשמות המבנים, בלוח הזמנים ובכל הפרטים הנוספים שמשמעותם שפה משותפת והבנה בין הטייסים, הבקרים ומפקדת חיל האוויר, באוויר ועל הקרקע. הפקודה מוזכרת בתא רמשל"ט, אך אינה מופעלת. הכאוס במשימות יירוט ובמשימות תקיפה משלים אחד את משנהו. למצב הפתיחה הכאוטי יש השפעה ארוכת טווח על הפעלת הכוח האווירי.

      אמנם חסר הפעם זמן נדרש לשיקול דעת ולהערכת מצב, אך בפועל מסוכמות ההחלטות הדרושות בהערכות המצב שנערכות במשך כל הבוקר. למרות כל ההכנות, ההפתעה המנטלית גדולה ביותר. יש להתחשב בכך, להבין ולסלוח. סלחנו. אולם שעת משבר זו, שעת מבחן היא לקובעי החלטות. הם נבחרים כטובים ביותר, כמסוגלים ביותר למלא את תפקידם. אין איש כופה עליהם תפקידים נחשקים אלה. הם מודעים, בעיקר מפקדים בחיל האוויר, לאותן שעות מבחן במלחמה כוללת או במבצע בודד, לאפשרות של מצב חירום, של צורך בהחלטות הרות גורל.

      כאשר מגיעה שעת מבחן וכישלון, החברה אולי תסלח, אולם הם לעולם לא יסלחו לעצמם. בצומת החלטה זה נקבעת החלטה שזורה לרוח תרתי משמע, את הכוח האווירי באותו אחרי צהריים של פורענות. אומר על כך תא"ל דוד עברי: "לא היה צריך לפרק חימוש לאף מטוס. הפירוק היה שגיאה. היא שינתה את המלחמה. היא השפיעה על המורל, על אמון השדה במטה. לא היה צריך לפרק אף קורנס [פנטום]. לדעתי היו 65 מטוסים ליירוט מספיקים לחלוטין." להחלטה זו יש משמעות נוספת לתוצאות המיידיות. היא מאפיינת בשלב כה מוקדם את השגיאות ואת הבזבוז, ואולי אף מובילה את קביעת ההחלטות מחר.

      אין שותפים למפקד חיל האוויר בהחלטה ובאחריות לתוצאותיה. ברגע האמת, הרמטכ"ל ושר הביטחון רחוקים ממוקד האירועים, אינם נשאלים, אינם מאשרים או עוצרים את ההידרדרות. לפני שעה, ב-13:00, קבע בני פלד כיצד לפעול במקרה הנוכחי, החלטה שמהווה מענה מיטבי להתקפת הפתע. דדו מגיע באיחור קל, איחור גורלי. כשהוא דורש להפעיל את המכה השנייה הוא נענה בחצי פה. שר הביטחון מגיע ודעתו כדעת דדו, אך עתה מאוחר מדי. המטוסים עירומים מפצצות שמתפוצצות במי הים התיכון לאחר המראה. צלה של המוירה – אלת הגורל – מכסה על עיניו של מפקד חיל האוויר, והמטוסים ממריאים בזה אחר זה, ממריאים וממריאים, ללא מטרות, ללא תכלית.

      הבור של חיל האוויר כמרקחה. מתאר סא"ל עמוס עמיר, מפקד טייסת העטלף במלחמת ההתשה: "בבור המבצעים במפקדת החיל אי הסדר מדהים. עשרות קצינים ונגדים מתרוצצים מחדר לחדר, חלקם מילואימניקים מיותרים לחלוטין, חלקם אנשים טובים ש'רוצים נורא' לעזור, אך לא יודעים במה ואיך. המקום צר, המידע מבולבל, וההתארגנות קשה ואיטית."

      ***

      הלילה יורד. את מקומם של מטוסי הקרב תופסים מסוקי הסער. סא"ל מיכאל כהן, מפקד טייסת החרב המסתובבת, מתאר את סיפורו של מסוק מול סא-6: "הטייסת שלי התפצלה לצפון, לרפידים, לאופיר, וחלק קטן נשאר בבסיס הקבע שלנו. ירדתי בראש חמישה-עשר מסוקי אנפה, בל 205, לרפידים. בערב קיבלנו משימה להעביר דלק ותחמושת מאום-חשיבה לקרבת דוור סוואר. נמצאנו בערפל מידע סמיך. לא ידענו היכן בדיוק נמצא קו כוחותינו, לא ידענו היכן נמצאים טילי קרקע-אוויר של המצרים, לא ידענו היכן נמצאים ריכוזי תותחים נגד מטוסים וריכוזי כוחות מצריים, ואפילו לא ידענו מהם הביצועים של סוללות סא-6 שהיו פרוסות באזור.

      "בשטח טסו גם מסוקים מצריים שניסו להנחית כוחות קומנדו, לכן חששנו מאוד שכוחות הקרקע שלנו עלולים להפיל אותנו. כדי למנוע זאת החלטנו לטוס עם אורות ניווט כאמצעי זיהוי למרות הסכנה מהכוחות המצריים. בתכנון המשימה החלטתי שנטוס בשיירה במרחק של שלוש דקות בזה אחר זה. אני אצא ראשון לוודא שהכל עובד כשורה ורק לאחר אישור שלי ימריאו כל היתר.
      "העמסתי את המטען באום-חשיבה, על מתלה מיוחד, ויצאתי בטיסה נמוכה. כיוונתי את מד הגובה האלקטרוני לגובה ארבעים רגל מעל פני השטח כדי שיתריע לי לא לרדת נמוך מדי, ולא להשאיר את המטען היקר על חולות סיני. לא היו לנו מכשירי התרעה מפני טילים כמו למטוסי קרב ולא היו לנו אמצעי לוחמה אלקטרונית כפי שהיו להם. ההגנה היחידה שלנו היתה טיסה נמוכה. הטיסה מתחילה באופן די שגרתי. המטען אינו כבד מדי, המטוס אמין ואני אוהב להטיסו ולחוש אותו. טייס המשנה שקט ומתוח, מסתכלים לצדדים לאתר פגזים נותבים או טילים מתבייתים.

      "פתאום עולה משמאלנו עמוד אש ומתכוון ישירות אלינו. באינסטינקטים של טייס הנמכתי עוד יותר והוספתי מנוע. כדי להקשות על הטיל שיניתי כיוון כדי שהנתיב שלנו יהיה בתשעים מעלות לכיוון ממנו בא הטיל. ראיתי די מהר שהטיל אינו עוקב אחרינו והולך למקום אחר. מיד אחר כך, יוצא טיל שני, ושוב אני נוקט באותן פעולות אך הפעם הטיל ממשיך אלינו במשך זמן-מה עד שהוא מאבד אותנו בטווח די קצר. טייס המשנה מכסה במבטיו את הגזרה הימנית ומוכן לשחרר את מתלה המטען אם יגיעו מים עד נפש. טיל שלישי ורביעי מגיעים כמעט ביחד ועלי לפנות ממש אליהם כדי לסכל אותם. כך אנחנו מתקרבים אל הסוללה ומגדילים את הסיכון. יש רגע של שקט ואני חוזר לכיוון המקורי. הרי יש כוחות שם למטה שזקוקים לתחמושת ולדלק שאנחנו נושאים אליהם. טייס המשנה מנסה להקים איתם קשר, אך אין קול ואין עונה על הערוץ שקיבלנו.

      "אני מספיק לדווח ליחידת הבקרה על המצב ותוך כדי כך יוצא הטיל הבא. מאיפה יש להם כל כך הרבה טילים? האם יהיה לזה סוף? הרי מסוק לא נועד לפלרטט עם טילים סא-6 בלילה בשטח לא ידוע. הטיל עובר ממש קרוב אך למזלנו אינו מתפוצץ. המסוק טס לאט והטילים כה מהירים. המצרים לומדים משיגור לשיגור. עד מתי ימשיך המזל לטוס איתנו? כאן מגיע טיל שישי ונותן תשובה ברורה. התמרונים שלי אינם מועילים עוד, הוא מתקרב ומתקרב. אני צועק לטייס המשנה: 'זרוק את המטען' ומיד המסוק נעשה קל וזריז, אך כדור האש, כך נראה הטיל המתקרב, ממשיך ומתביית ישר אלינו. בתמרון אחרון אני 'מוריד קולקטיב' ומנמיך לגובה הנמוך ביותר שאני מעז. והנה הוא מגיע ומתפוצץ ישר מעלינו. העיניים מסונוורות מהבהק הפיצוץ, המסוק מיטלטל מההדף ונקישות של פגיעות רסיסים מורגשות בגוף חסר המיגון.

      "תמרון ההנמכה הציל כנראה את חיינו. בדקתי את המסוק, הוא התנהג כראוי, מערכות ההטסה לא נפגעו. לא נותר לנו מה לעשות כאן על חולות מערב סיני בלי מטען, בלי קשר עם כוחות הקרקע, ועם מחסום טילים שאי אפשר לעבור אותו. טסנו חזרה כשאנחנו מנסים לברר בינינו את שעבר עלינו ונחתנו באום-חשיבה. הודעתי על הפסקת המבצע, ובדקנו את המסוק. מצאנו חורי רסיסים בחלקו העליון וברוטור. רסיסים שרק הודות למזלנו לא פגעו בשום מערכת חיונית."

      "מחר יעמוד חיל האוויר במבחן קשה ויקר מאוד"
      "אנחנו ניכנס עם הראש בקיר," אומר בני פלד כאשר מתכנסת ב-6 באוקטובר בשעה 21:00 קבוצת הפקודות של מפקדת חיל האוויר. הקצינים מתכנסים לגיבוש תמונת מצב משותפת, להערכת מצב, לקביעת החלטות כיצד לפעול הלילה ומחר, ללקק פצעים ולמנות אבדות. הדיון, כמו קודמיו, אינו תהליך סדור של קביעת החלטות. הוא אינו מסכם את הפעילות היומית, אינו מתחקר ואינו מפיק לקחים מהפעילות היום עבור מחר.

      הערכת המצב נפתחת באי סדר כדוגמת הדיונים הקודמים. אין סקירת מודיעין, אין הצגת תוכניות של מחלקת מבצעים, אין כמעט דיון. הערכת מצב מסודרת מתחילה בדיווח של קצין מטאורולוגיה על תחזית מזג האוויר בגלל חשיבותה ללוחמה אווירית. אך הערב, כמו בבוקר, מגיש בני פלד עצמו את התחזית, לפיה צפוי מזג אוויר סביר ביממה הקרובה. הוא מוסיף ומתאר את תמונת המצב של המטה הכללי. ניכר בדבריו הרצון לשמור על אופטימיות.

      "צה"ל מעריך (בשעה 21:00) שבסוריה הכל בסדר. יש לנו רק בעיה אחת וזה מוצב מכותר שהלילה בכל מחיר רוצים לחלץ אותו. לפיקוד צפון יש מספיק טנקים שם הלילה, ומחר בבוקר יהיו לו נוספים. אם הסורים יעבדו לפי הדוקטרינה המבצעית הסובייטית, ואם חיל הרגלים לא יצליח, השריון הסורי לא יתחיל לנוע. לכן יש לפיקוד הערכה שיצליח לעצור אותם ברמת הגולן והוא לא כל כך מודאג. הרמטכ"ל מודאג במקצת מהמצב בתעלה. פיקוד דרום מדווח שיש גשר בפירדאן, ויש עוד מאמץ אחד [להקים גשרים] צפונית לפירדאן. הטייסים שתקפו ופטרלו מדווחים על שיגורי טילים רבים. חוץ מסא-3 וסא-2 יש בתעלה חטיבות סא-6 שמוצבות לאורכה."

      לאחר פתיחה זו מתחיל בני פלד בסדרת שאלות שהמרחק ביניהן לבין גיבוש תמונת מצב גדול מאוד. הערכת המצב של מחלקת מבצעים נזרקת לפח עוד בטרם תוצג. בני פלד קובע שאפשר לעשות תקיפות קלע על דמשק אם נצטרך. אל"מ גיורא פורמן, ראש מחלקת מבצעים, היחיד שעומד על דעתו, טוען כי "הלילה, המפקד, עומד בכלל על שנת הטייסים ועודד מרום, מפקד מרכז הסיוע לכוחות היבשה, מתכנן פעילות רק עד חצות. אחרי זה טפטופים, כי צריך להתכונן למטס האווירי שלנו בבוקר." פלד חושב דווקא אחרת. "המאמץ של המצרים להקים גשרים על התעלה יימשך. לכן צריכים לעשות יותר קלע אחרי חצות." אך לפורמן יש נימוקים מקצועיים הידועים לכל מתכנן זוטר: "בנוכחות הטילים חובה לטוס נמוך כדי לא להיפגע. אך הירח שוקע בחצות. הטייסים אינם יכולים לטוס בגובה נמוך כנדרש, בלילה חשוך, ומוגבלים מאוד בביצוע קלע בלי ירח. יעף קלע, שנחשב לבטוח יחסית, אינו בטוח כלל בלילה חשוך. ונימוק נוסף, לקראת המטס בבוקר, חשוב מאוד לעשות הפסקה ולהתכונן טוב. כך ממליצים גם מפקדי הבסיסים."

      ריבוי אפשרויות הפעולה גורם להתלבטויות לא קלות. רפי הרלב מדווח ש"צה"ל מתכונן ללכוד את חוצי התעלה המצריים ולדחוף אותם חזרה, צה"ל רוצה לעלות על הגדה המערבית של התעלה, מקנטרה צפונה, וללכוד את הכוח שהלך ל'בודפשט.'" פורמן מציג התלבטות בין בלימה לבין תקיפת טילים. "במקרה שיתברר שעוברים הרבה טנקים, שהקלע בנקודות החצייה לא עוזר, אם לא נצליח לנתק את הגשרים ולשבש את המעבר. פיקוד דרום יעמוד מחר בבוקר מול טנקים רבים, וידרוש מאיתנו לתקוף את הכוחות שחצו. חיל האוויר יצטרך עוד פעם לעבוד בתוך מערך הטילים."
      בני פלד מגיב: "אם זה יהיה המצב, צריך יהיה לעזוב את שדות התעופה של חיל האוויר המצרי. אמנם זה חיל האוויר המצרי, אבל זה לא כל כך נורא. צריך לעשות מבצע תגר. צריך לעשות בלילה קלע מוגבר באזורים שבאמת יכולה להיות צליחה רצינית ולשתק עד כמה שאפשר, כדי שמחר בבוקר לא יתברר שעברו 500-400 טנקים את התעלה. האויב והמטרה העיקריים הם מצרים." בני פלד לויאלי לרמטכ"ל ואינו חושף כי כך קובעים שר הביטחון והרמטכ"ל לפני דיון זה בניגוד לדעת מפקד חיל האוויר שרואה בסוריה איום רציני יותר.

      בני פלד מקדים לראות את הנולד ומעריך נכון כי רמת הגולן תהיה עקב אכילס של צה"ל בבוקר למחרת. לכן יוקצה כוח ניכר לבלימה בצפון. להחלטה זו יש השפעה קריטית על הצלחת הבלימה למחרת בשעות לפני הצהריים. במשך הלילה מתחיל המצב בצפון להחמיר יותר מאשר בדרום. פיקוד צפון מאחר לזהות את מלוא חומרת המצב, ורק מחצות ואילך משדר אלוף פיקוד צפון התרעות חוזרות ונשנות על המצב המסוכן. המטה הכללי מפגר עוד יותר. החלטה על שיגור אוגדת מוסה פלד – העתודה המטכ"לית – לצפון נקבעת רק ב-06:00 בערך.

      השעות הראשונות של המלחמה מעורבות בסיפוק ובתסכול. הסיפוק מקורו בהצלחה להגן על שמי המדינה ועל כוחות צה"ל מפני תקיפות אוויריות רבות למדי במספרן, אך די חלשות בתוצאותיהן. הצלחה גדולה ולא צפויה היא בהפלת מסוקי סער רבים שמובילים כוחות קומנדו לתוככי סיני. כך מונע חיל האוויר פעולות רבות שעלולות לגרום עיכובים ונזקים לכוחות צה"ל בסיני ולאוגדות המילואים הזורמות לתעלה. התסכול נובע מכך שעוצמתו ההתקפית של חיל האוויר אינה מנוצלת בהתאם לציפיות של חיל האוויר מעצמו.

      בחצות עומד הירח לשקוע. מטוסי קרב בודדים משייטים בשמים. מסוקים ומטוסי תובלה ממשיכים בעבודתם, מובילים גייסות, מעבירים חיילי נ"מ, נושאים חלפים למטוסים פגועים ברמת דוד ורפידים, ואמצעים לתיקון נזקים באופיר וביחידת הבקרה הדרומית. בסיסי חיל האוויר דומים לתלי נמלים שבעטו בהם. אלפי חיילים טורחים ועמלים להכין את מכונת המלחמה, לחמש ולתדלק אותה. הקפיץ נמתח לאיטו מחדש.

      לקראת בוקר חוזר חיל האוויר לעצמו. הוא עומד להיכנס לשדות הקרב, הפעם מוכן כראוי לאחר ההפתעה של פרוץ המלחמה. הוא מתכונן להילחם לפי הדוקטרינה, לפי תורות הלחימה, לפי פקודות-האב, לפי שלבי הלחימה שמתוכננים מכבר. הוא ייצא עם שחר להתמודדות עם מערך הטילים המצרי, אותו לא הצליח להשמיד בסוף מלחמת ההתשה. צה"ל נושא אל חיל האוויר את עיניו, והחיל אינו מתכוון לאכזב. אין אחד בין המפקדים והלוחמים שמשער כי היום, 6 באוקטובר, על כל הכאוס והבלבול שבו, יום בהיר הוא לעומת חשרות העננים המצטברים באופק, שעלולים להפוך את יום מחר ליום הקשה ביותר בחיי חיל האוויר.

      ישיבת הממשלה בשעה 22:00 נמשכת שעה ארוכה. לקראת סיומה צופה דיין את העומד לקרות למחרת: "צפויה בעיה לחיל האוויר מסוללות הטילים נגד מטוסים בתוספת סא-6. מערך נשק זה הוא בעיה קשה. כל עוד לא יתגבר עליו לא יוכל לתת סיוע יעיל לכוחות השריון שלנו ולהשמיד את הטנקים של האויב. לחיל האוויר יהיה מחר יום של מבחן קשה מאוד וחמור מאוד. הוא יצטרך לטפל בחיל האוויר המצרי ובמערך המצרי נגד מטוסים. זה דבר קשה ויקר מאוד. אנו זקוקים להרבה-הרבה הצלחה כדי לגמור בטוח את הקרב של מחר."

      30 שעות באוקטובר, שמואל גורדון // ספרית מעריב