פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרק ראשון: מירוץ מטורף

      הספר השלישי בסדרת מיירון בוליטר, הכדורסלן המחונן שהפך לסוכן ופותר תעלומה נוספת. מתוך: מירוץ מטורף של הרלן קובן

      "תתנהג יפה."

      "אני?" אמר מיירון. "אני תמיד ילד טוב."

      קלווין ג'ונסון, המנכ"ל החדש של קבוצת ניו ג'רזי דראגונס, הוביל את מיירון בוליטר במסדרון החשוך של אצטדיון מדולנדס. קולות הנקישה שהשמיעו נעלי הערב שלהם הדהדו בין דוכני המזון המהיר, הגלידה והכעכים ובין דוכני המזכרות. מהקירות נדף ריח נקניקיות שנמכרות באירועי ספורט - אותו ניחוח צמיגי, כימי ועם זאת נוסטלגי. הדממה ששררה במקום השתלטה עליהם; אין דבר חלול וחסר חיים יותר מאשר אצטדיון ספורט ריק.

      קלווין ג'ונסון נעצר לפני דלת המוליכה אל תא מפואר. "זה עלול להיראות לך קצת מוזר," אמר. "פשוט תזרום, בסדר?"
      "בסדר."

      קלווין שלח את ידו אל הידית ונשם נשימה עמוקה. "קליפ ארנסטיין, הבעלים של הקבוצה, מחכה לנו בפנים, מעבר לדלת."
      "ולמרבה התדהמה אני לא משקשק," אמר מיירון.
      קלווין ג'ונסון נענע בראשו. "רק אל תתנהג כמו אידיוט."
      מיירון הצביע על חזהו. "ענבתי עניבה והכול."

      קלווין ג'ונסון פתח את הדלת. תא המכובדים פנה אל מרכז המגרש. כמה פועלים התקינו את רצפת הכדורסל על זירת ההוקי קרח. קבוצת הדווילס שיחקה כאן בלילה שעבר. הערב תורם של הדראגונס. התא היה נוח ונעים. עשרים וארבעה מושבים מרופדים. שני מסכי טלוויזיה. מימין היה דלפק עץ למזון - בדרך כלל עוף מטוגן, נקניקיות, לביבות תפוחי אדמה, כריכי נקניק ופלפל ומטעמים מהסוג הזה. משמאל היתה עגלת ברזל עם בר משקאות מצויד היטב ומקרר קטן. היו שם גם שירותים פרטיים צמודים - כדי שבכירי התאגיד לא יידרשו חלילה להטיל את מימיהם בחברת פשוטי העם, האספסוף.

      קליפ ארנסטיין קם על רגליו ונפנה אליהם. הוא לבש חליפה בצבע כחול כהה וענב עניבה אדומה. הוא היה קירח, עם שרידי שיער אפורים מעל שתי האוזניים. הוא היה מוצק ובעל חזה רחב גם בגיל שבעים ומשהו. ידיו הגדולות היו מכוסות בכתמים חומים ובוורידים כחולים ועבים כמו צינורות השקיה. קליפ נעץ במיירון מבט חודר, ובחן אותו לרגע מכף רגל ועד ראש.

      "העניבה לטעמך?" שאל מיירון.
      קלווין ג'ונסון ירה לעברו מבט אזהרה חריף.
      הזקן לא עשה שום צעד לקראתם ונשאר נטוע במקומו ללא תנועה. "בן כמה אתה עכשיו, מיירון?"
      שאלת פתיחה מעניינת. "שלושים ושתיים."
      "אתה משחק כדורסל?"
      "קצת," אמר מיירון.
      "אתה בכושר טוב?"
      "להראות לך את השרירים שלי?"
      "לא, אין צורך."

      איש לא הציע למיירון לשבת ואף אחד לא התיישב. אמנם המושבים היחידים בתא הם לצורכי צפייה במשחקים, ובכל זאת מיירון הרגיש מוזר לעמוד בפגישת עסקים מהסוג שבו נהוג לשבת. העמידה נעשתה פתאום קשה. מיירון הרגיש עקצוצי עצבנות בכל הגוף. הוא לא ידע מה לעשות עם הידיים. הוא הוציא עט ואחז בו, אבל זה לא נראה נכון. מתאים יותר למועמד רפובליקני לנשיאות. הוא תחב את ידיו בכיסיו ונעמד בזווית משונה, כמו דוגמן קטלוגים של בגדי יומיום.

      "מיירון, יש לנו הצעה מעניינת בשבילך," אמר קליפ ארנסטיין.
      "הצעה?" הפגין מיירון את שיטות החקירה הנוקבות שלו.
      "כן. אני זה שהחתים אותך, אתה יודע."
      "אני יודע."
      "לפני עשר או אחת-עשרה שנים. כשהייתי בקבוצת הסלטיקס."
      "אני יודע."
      "החתמה מיידית."
      "אני יודע את כל זה, מר ארנסטיין."
      "כולם ניבאו לך עתיד מזהיר, מיירון. היית חכם. היה לך מגע שלא ייאמן. היית מפוצץ בכישרון."
      "הייתי יכול לעשות את זה," אמר מיירון בקול מעוות.

      ארנסטיין הזעיף פנים. זה היה מבטו הנודע לשמצה, שעוצב ושוכלל במשך יותר מחמישים שנה בעולם הכדורסל המקצועי. המבט הזועף הגיש את הופעת הבכורה שלו כשקליפ שיחק בשורות קבוצת רוצ'סטר רוייאלס (שנכחדה בינתיים) בשנות הארבעים. הוא התפרסם עוד יותר כשקליפ כמאמן הוביל את הבוסטון סלטיקס לשרשרת של אליפויות. והוא היה לאגדה של ממש אחרי שקליפ רמס את מתחריו וביצע את כל הרכישות וההחלפות הבולטות כנשיא הקבוצה. לפני שלוש שנים עברה לידיו מרבית השליטה בקבוצת הניו ג'רזי דראגונס, והמבט הזועף עבר להתגורר באיסט רת'רפורד, מיד בשולי יציאה 16 של הכביש המהיר של ניו ג'רזי.

      "מדהים, נכון? החיקוי של מרלון ברנדו כל כך מוצלח, שזה כאילו הוא ממש נמצא בחדר."

      פניו של קליפ ארנסטיין התרככו לפתע. הוא הנהן בראשו באטיות והביט במיירון בעיני האיילה שלו, עיני דמות האב.

      "אתה מתבדח כדי להסתיר את הכאב," אמר בטון כבד. "אני מבין ללבך."
      וואו, יורשו של פרויד.
      "איך אוכל לעזור לך, מר ארנסטיין?"
      "לא שיחקת אפילו משחק אחד בתור כדורסלן מקצוען, נכון, מיירון?"
      "אתה יודע טוב מאוד שלא."

      קליפ הנהן. "המשחק הראשון לפני תחילת העונה. הרבע השלישי. קלעת שמונה-עשרה נקודות במשחק הזה. לא רע בשביל שחקן מתחיל במשחק הראשון שלו. ואז הגורל התערב בסיפור."
      הגורל התערב בסיפור בדמותו של ברט ווסון הגדול מקבוצת הוושינגטון בולטס. היתה התנגשות, כאב צורב ואחריהם חור שחור, שום כלום.

      "מקרה נורא," אמר קליפ.
      "אהה."
      "תמיד הרגשתי רע בגלל מה שקרה לך. איזה בזבוז."
      מיירון העיף מבט לעבר קלווין ג'ונסון. קלווין הסב ממנו את מבטו, שילב את זרועותיו, ופניו השחורות החלקות נראו שלוות כאגם צלול. "אהה," חזר מיירון על פניני החוכמה שלו.
      "וזאת הסיבה שאני מעוניין לתת לך הזדמנות שנייה."
      מיירון היה בטוח שלא שמע טוב. "סליחה?"
      "יש לנו תקן פנוי בקבוצה. אני רוצה להחתים אותך."
      מיירון המתין. הוא הביט בקליפ. אחר כך הביט בקלווין ג'ונסון. שניהם לא צחקו. "איפה היא?"
      "מי?"
      "המצלמה הנסתרת. אתם מצלמים אותי ל'פספוסים' או משהו כזה, נכון? אני מת על התוכניות האלה."
      "זאת לא בדיחה, מיירון."
      "ברור שזאת בדיחה, מר ארנסטיין. אני לא משחק כדורסל מקצועי כבר עשר שנים. ריסקתי את הברך, זוכר?"
      "זוכר מצוין. אבל כמו שאמרת, זה היה לפני עשר שנים. אני יודע שעברת טיפולי שיקום ושחזור בברך."
      "ואתה גם יודע שניסיתי לחזור לשחק. לפני שבע שנים. הברך לא החזיקה מעמד ולא עמדה בלחץ."
      "זה היה מוקדם מדי," אמר קליפ. "הרגע אמרת לי שאתה משחק שוב."
      "אמרתי 'קצת' והתכוונתי למשחקים שכונתיים בסופי שבוע. זה טיפה שונה מהאן.בי.איי."
      קליפ הדף את הוויכוח בתנועת ביטול. "אתה בכושר טוב. אפילו הצעת להראות לי את השרירים שלך."

      עיניו של מיירון הצטמצמו ושוטטו במהירות בין קליפ וקלווין, עד שנעצרו שוב בקליפ. הן שמרו על הבעה ניטרלית.
      "למה יש לי הרגשה," שאל מיירון, "שאני מפספס פה משהו?"
      לבסוף חייך קליפ. הוא שלח מבט לאחור, לעבר קלווין ג'ונסון. ג'ונסון החזיר חיוך מאולץ.

      "אולי כדאי שאהיה פחות - " קליפ נעצר וחיפש את המילה הנכונה - "פחות עמום."
      "זה יכול לעזור."
      "אני רוצה אותך בקבוצה. לא ממש אכפת לי אם תשחק או לא."
      מיירון חיכה שוב. כשאיש לא הרחיב בנושא, העיר באכזבה, "זה עדיין קצת עמום."

      קליפ שחרר נשימה ארוכה. הוא ניגש אל הבר, פתח את המקרר הקטן, מהסוג שמוצאים בחדרי מלון, והוציא שקית שוקו קר. שוקו קר. הממ. קליפ עשה שיעורי בית והתכונן לפגישה. "אתה עדיין שותה את הבוץ הזה?"
      "כן," אישר מיירון.

      הוא זרק את השקית אל מיירון ומזג משקה אלכוהולי לשתי כוסות. כוס אחת הושיט לקלווין ג'ונסון. הוא הצביע על המושבים שליד חלון הזכוכית. בדיוק באמצע המגרש. יפה מאוד. הרבה מקום לרגליים. אפילו קלווין, שגובהו יותר ממטר תשעים, הצליח למתוח מעט את רגליו. שלושת הגברים ישבו זה ליד זה עם הפנים לאותו כיוון, עוד דבר שאינו מקובל בפגישות עסקים והוסיף להרגשה המוזרה. בפגישות עסקים אמורים לשבת זה מול זה, בדרך כלל משני צדי השולחן. אבל במקום זאת הם ישבו כתף אל כתף וצפו בפועלים המבריגים את רצפת הפרקט לקראת המשחק.
      "לחיים," אמר קליפ.

      הוא לגם מהוויסקי שלו. קלווין ג'ונסון אחז בכוס שלו ולא שתה ממנה.

      מיירון ציית להוראות שעל שקית השוקו וניער אותה היטב.
      "אם אני לא טועה," המשיך קליפ, "אתה עורך דין עכשיו."
      "אני חבר בלשכת עורכי הדין," אמר מיירון. "אני לא פעיל בתחום."
      "אתה סוכן ספורטאים."
      "כן."
      "אני לא סומך על סוכנים," אמר קליפ.
      "גם אני לא."
      "רובם עלוקות מוצצות דם."
      "אנחנו מעדיפים את המונח 'ישויות טפיליות'," אמר מיירון. "זה יותר תקין פוליטית."
      קליפ ארנסטיין רכן קדימה ועיניו התבייתו על מיירון. "איך אני יכול לדעת שאפשר לסמוך עליך?"
      מיירון הצביע על עצמו. "הפנים שלי," אמר. "כתוב עליהן שאני שיא האמינות."
      קליפ לא חייך. הוא רכן קרוב יותר אל מיירון. "מה שאני הולך לספר לך חייב להישאר בינינו. זה סודי וחשאי."
      "בסדר."
      "אתה נותן לי את מילתך שזה לא ייצא מהחדר הזה?"
      "כן."
      קליפ היסס, הציץ בקלווין ג'ונסון ונע בכיסאו. "אתה מכיר כמובן את גרג דאונינג."

      כמובן. מיירון גדל עם גרג דאונינג. מהרגע שהתחרו בפעם הראשונה כתלמידי כיתה ו' בליגה המקומית שפעלה במרחק של פחות משלושים קילומטרים מהמקום שבו יושב כעת מיירון, הם היו יריבים מיידיים. כשהגיעו לתיכון, משפחתו של גרג עברה לעיירה השכנה, אסקס פלס, מפני שאביו של גרג לא רצה שבנו יחלוק את תהילת הכדורסל עם מיירון. היריבות האישית תפסה תאוצה בעקבות המעבר. מיירון וגרג שיחקו זה מול זה שמונה פעמים במהלך שנות התיכון, וכל אחד מהם זכה בארבעה משחקים. מיטב קבוצות המכללות נלחמו על שירותיהם, ולבסוף שניהם גויסו לשתי קבוצות עם יריבות מתועדת משלהן - מיירון לדיוק וגרג לצפון קרוליינה.

      היריבות האישית החריפה ונסקה. בזמן שניהלו קריירות כדורסל כשחקני מכללות, הם הופיעו פעמיים על שער המגזין ספורטס אילוסטרייטד. שניהם זכו באליפויות אזוריות, אבל מיירון זכה גם באליפות הארצית. מתוך שנים-עשר משחקים של דיוק נגד צפון קרוליינה, הקבוצה של מיירון זכתה שמונה פעמים. שניהם שיחקו בתפקיד המגן, שניהם הצטיינו ושניהם נחטפו לאן.בי.איי.
      ואז היריבות האישית התרסקה בקול תרועה.

      הקריירה של מיירון התחסלה ברגע שהתנגש בברט ווסון הגדול. גרג דאונינג התחמק מידו האכזרית של הגורל והפך לאחד השחקנים המובילים באן. בי.איי. במהלך עשר שנות קריירה בניו ג'רזי דראגונס, צורף לנבחרת הכוכבים שמונה פעמים. הוא נבחר לקלע המצטיין של הליגה ארבע פעמים. הוא הופיע שלוש פעמים נוספות על שער הספורטס אילוסטרייטד וזכה באליפות האן.בי.איי.
      "אני מכיר אותו," אמר מיירון.

      "אתם מדברים הרבה?" שאל קליפ ארנסטיין.
      "לא."
      "מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?"
      "אני לא זוכר."
      "בימים האחרונים?"
      "אני חושב שלא דיברנו כבר עשר שנים," אמר מיירון.
      "אה," אמר קליפ. הוא לגם עוד לגימה. קלווין עדיין לא נגע במשקה שלו. "טוב, אני בטוח ששמעת על הפציעה שלו."
      "משהו עם הקרסול שלו," אמר מיירון. "לא ברור מה המצב. הוא נמצא בבידוד, מנסה לעבוד על זה."
      קליפ הנהן לאישור. "זה הסיפור שמכרנו לכלי התקשורת. זאת לא בדיוק האמת."
      "אה?"
      "גרג לא נפצע," אמר קליפ. "הוא נעדר."
      "נעדר?" שוב שיטות החקירה המופלאות של מיירון בוליטר.
      "כן." קליפ לגם לגימה נוספת מהמשקה שלו. גם מיירון, מעשה לא פשוט כשמדובר בשקית שוקו.
      "כמה זמן הוא נעדר?" שאל מיירון.
      "חמישה ימים."

      מיירון הביט בקלווין. קלווין נשאר שליו למראה, אבל יש לו פנים כאלה. בימיו ככדורסלן הוא כונה "הקרחון" מפני שמעולם לא הראה רגש. הוא הצדיק את הכינוי גם ברגע זה.
      מיירון ניסה שוב. "כשאתה אומר שגרג נעדר -"
      "נעלם," התיז קליפ. "התאייד. בלעה אותו האדמה. בלי להשאיר עקבות. קרא לזה איך שתרצה."
      "התקשרתם למשטרה?"
      "לא."
      "למה לא?"
      קליפ שוב נופף בידו לתנועת ביטול. "אתה מכיר את גרג. הוא לא בחור שגרתי."
      לשון ההמעטה של המילניום.
      "הוא לעולם לא עושה את הצפוי מראש," אמר קליפ. "הוא שונא את הפרסום. הוא מעדיף להיות לבד. הוא כבר נעלם בעבר, אבל אף פעם לא באמצע העונה."
      "כלומר?"
      "כלומר, יש סיכוי טוב שזה אחד התרגילים הרגילים שלו. אחד מהתקפי המוזרות שלו," המשיך קליפ. "גרג קולע לסל כמו אליל, אבל בוא נודה באמת ונכיר בעובדות: הבחור מטורלל. אתה יודע מה דאונינג עושה אחרי משחקים?"
      מיירון הניד בראשו לשלילה.

      "הוא עושה משמרות בתור נהג מונית. מה שאתה שומע. לוקח מונית צהובה בניו יורק ונוהג בה. הוא אומר שככה הוא שומר על קשר קרוב עם האנשים הפשוטים. גרג לא מוכן להשתתף באירועים שיווקיים. הוא לא מחלק חתימות ולא מתראיין. הוא נמנע אפילו מפעילויות צדקה פומביות. הוא מתלבש כמו דמות בקומדיית טלוויזיה משנות השבעים. לבן אדם חסרים כמה ברגים טובים במוח."

      "וזה בדיוק מה שמעצים את הפופולריות שלו אצל המעריצים," אמר מיירון. "זה בדיוק מה שמוכר כרטיסים."
      "אני מסכים," אמר קליפ, "אבל זה רק מדגיש את הנקודה שלי. אם נתקשר למשטרה זה יפגע גם בגרג וגם בקבוצה. אתה יכול לדמיין לעצמך את הקרקס התקשורתי שישתולל פה אם הסיפור ידלוף?"
      "זה יהיה רע מאוד," הודה מיירון.

      "בדיוק. ונניח שגרג סתם מבלה באיזה ריביירה או באיזה חור נידח שהוא בורח אליו בשביל לדוג או משהו? הוא יעשה לנו את המוות. אבל מצד שני, נניח שהוא מתכנן משהו."
      "מתכנן משהו?" הקשה מיירון.
      "לעזאזל, מאיפה לי לדעת. אני רק מעלה אפשרויות. אבל לא מתאים לי סקנדל. לא עכשיו. לא בדרך לאליפות, אתה מבין אותי?"
      לא ממש, אבל מיירון החליט להניח לו לפי שעה. "מי עוד יודע על זה?"
      "רק שלושתנו."

      פועלי השטח גלגלו פנימה את הסלים. שני סלים רזרביים אוחסנו שם למקרה שאחד השחקנים יקרע את הסל בלהט המשחק, או ישבור את העמוד או כל אסון אחר. אחר כך התחילו לסדר כיסאות נוספים. כמו ברוב האצטדיונים, גם במדולנדס מקצים למשחקי כדורסל יותר מקומות ישיבה מאשר למשחקי הוקי - ובמקרה הזה כאלף יותר. מיירון לגם לגימה נוספת מהשוקו שלו וג?לגל את המשקה על לשונו. הוא חיכה עד שהשוקו יחליק לגמרי במורד גרונו, ורק אז שאל את השאלה המתבקשת. "אז איך אני נכנס לתמונה?"

      קליפ היסס. נשימתו היתה עמוקה וכמעט מאומצת. "אני יודע משהו על השנים שלך באף.בי.איי," אמר לבסוף. "לא בפרטי פרטים, כמובן. אפילו לא פרטים כלליים, למען האמת, אבל אני יודע מספיק כדי להבין שיש לך רקע בדברים כאלה. אנחנו רוצים שתמצא את גרג. בשקט."

      מיירון לא אמר מילה. מתברר שהעבודה ה"חשאית" שלו בשירות האף.בי.איי היתה הסוד הכי פחות שמור ביבשת האמריקנית. קליפ לגם מהמשקה שלו. הוא התבונן בכוס המלאה של קלווין, ואחר כך בקלווין עצמו. קלווין נכנע והואיל לטעום מהמשקה. קליפ חזר להתמקד במיירון. "גרג גרוש עכשיו," המשיך. "בעיקרון הוא זאב בודד. כל החברים שלו - המכרים שלו - הם שחקנים מהקבוצה. הם קבוצת התמיכה שלו, אם תרצה. המשפחה שלו. אם מישהו יודע איפה הוא - אם מישהו עוזר לו להסתתר - זה בטח מישהו מהדראגונס. אני אהיה גלוי איתך. החבר'ה האלה הם קוץ בתחת. מתנהגים כמו פרימדונות מפונקות ומאמינים שהמטרה שלנו בחיים היא לשרת אותם. אבל לכולם יש דבר אחד במשותף: הם רואים בהנהלה את האויב. אנחנו נגד כל העולם וכל הזיבולי שכל האלה. הם לא יגידו לנו את האמת. הם לא יגידו לעיתונאים את האמת. ואם תפנה אליהם בתור איזה 'ישות טפילית', הם לא ידברו גם איתך. אתה צריך להיות שחקן בקבוצה. זאת הדרך היחידה להכניס אותך פנימה."

      "אז אתה רוצה שאני אצטרף לקבוצה כדי שאוכל למצוא את גרג."
      מיירון שמע בקולו את הדי לבו. זה לא היה בכוונה, אבל הוא הבין שגם קלווין וקליפ שמעו. פניו הסמיקו ממבוכה.
      קליפ הניח יד על כתפו. "התכוונתי למה שאמרתי, מיירון. היה יכול להיות לך עתיד מזהיר בכדורסל. יכולת להיות גדול. אחד הגדולים בכל הזמנים."
      מיירון מצץ את שארית השוקו מהשקית. "אני מצטער, מר ארנסטיין. אני לא אוכל לעזור לך."
      המבט הזועף חזר. "מה?"
      "יש לי חיים. אני סוכן ספורטאים. יש לי לקוחות שאני צריך לשרת. אני לא יכול לעזוב הכול באמצע ולהתמסר רק לזה."
      "נשלם לך את תעריף המינימום של שחקן קבוע. זה מאתיים אלף דולר פחות מס. נשארו רק שבועיים לאליפות. אתה תישאר בקבוצה עד אז בלי קשר לתוצאות החיפוש שלך."
      "לא. זמני עבר ככדורסלן. ואני לא בלש פרטי."
      "אבל אנחנו חייבים למצוא אותו. אולי נשקפת סכנה לחייו."
      "מצטער. התשובה היא לא."
      קליפ חייך. "אולי אני אמתיק לך את הגלולה."
      "לא."
      "חמישים אלף דולר בונוס, מענק חתימה."
      "מצטער."
      "גרג עשוי לצוץ מחר באופן פתאומי, אבל הכסף יישאר אצלך בכל מקרה. בתוספת אחוזים מרווחי האליפות."
      "לא."
      קליפ התיישר בכיסאו. הוא בהה במשקה שלו, טבל את אצבעו ובחש. קולו היה אדיש. "אמרת שאתה סוכן, נכון?"
      "כן."
      "אני מיודד מאוד עם ההורים של שלושה שחקני רכש חדשים. ידעת את זה?"
      "לא."
      "נניח," אמר קליפ באטיות. "נניח שאני אתחייב לך שאחד מהשלושה ימנה אותך לסוכן שלו?"
      מיירון נדרך. שחקן רכש חדש. הוא ניסה לשמור על הבעה
      רגועה - לחקות את "הקרחון" - אבל לבו הלם בעוצמה. "איך תוכל לעשות את זה?"
      "זה לא עניינך."
      "זה לא נשמע לי תקין."
      קליפ נחר בבוז. "מיירון, אל תשחק לי עכשיו את הצדיק התמים. אם תעשה לי את הטובה הזאת, המשרד שלך יזכה בלקוח חשוב. סגור ומובטח. באחריות. ולא משנה איך תצליח בעניין גרג."
      מ"ב ייצוג ספורטאים. החברה של מיירון. מיירון בוליטר, ולכן המ"ב. מייצג ספורטאים, ומכאן ה-ייצוג ספורטאים. תחשבו על זה: מ"ב ייצוג ספורטאים. מיירון המציא את השם הזה לגמרי לבד. אבל למרבה הפלא, משרדי פרסום מובילים עדיין לא נלחמו על שירותיו כקופירייטר בכיר.
      "מאה אלף דולר מענק חתימה," אמר מיירון.
      קליפ חייך. "למדת מהר, מיירון."
      מיירון משך בכתפיו.
      "שבעים וחמש," אמר קליפ. "ואתה תיקח את זה, אז אל תתחכם."
      שני הגברים לחצו ידיים.
      "יש לי עוד כמה שאלות על ההיעלמות," אמר מיירון.
      קליפ קם מכיסאו ונעמד מעל מיירון. "קלווין יענה על כל השאלות שלך," אמר וסימן בראשו למנכ"ל הקבוצה. "אני צריך ללכת עכשיו."
      "אז מתי אתה רוצה שאני אתחיל להתאמן?"
      קליפ נראה מופתע. "להתאמן?"
      "כן. מתי אתה רוצה שאני אתחיל?"
      "יש לנו משחק הערב."
      "הערב?"
      "בוודאי," אמר קליפ.
      "אתה רוצה שאני אופיע הערב?"
      "אנחנו משחקים נגד הקבוצה הישנה שלנו, הסלטיקס. קלווין ידאג לך למדים עד תחילת המשחק. בשש בערב נקיים מסיבת עיתונאים ונודיע שהחתמנו אותך. אל תאחר."
      קליפ התקדם לכיוון הדלת. "ותבוא עם העניבה הזאת. היא מוצאת חן בעיני."
      "הערב?" שאל מיירון שוב, אבל קליפ כבר לא היה שם.

      הסדרה של מיירון בוליטר: מירוץ מטורף - הרלן קובן // ידיעות ספרים