חושב חולם חוזה

החיים של חוזה גונזלס מצאו אותו במצב קצת מוזר, שבו הוא מחליף צדדים וזהויות ובעצם כל יום הוא פורים: הוא נולד בשוודיה אבל הוריו הם בכלל ארגנטינאים שנמלטו לשם עקב שלטון החונטות במדינה; הוא התחיל כבסיסט של להקת הארד-קור Pאנק ומשם התגלגל להיות מעין גרסה אלטרנטיבית של דיוויד ברוזה; הוא כותב שירים מגיל צעיר מאד, אבל התפרסם בעקבות קאבר לשיר "Heartbeats" של The Knife, שנכנס לפרסומת של סוני ושידרג את מעמדו של גונזלס לכדי סלב-אינדי מוערך. מרוב סחרורים ושינויים, לא פלא שכששואלים אותו "איך אתה מגדיר את המוזיקה שלך?" הגמגום שמעבר לקו מעורר חשש שהאיש פשוט התעלף.

אבל כל אלו לא אמורים להפריע לאף אחד לאהוב את האיש הנחמד הזה, שעונה לאחר מספר ניסיונות באמצע טיול ברחובות ביתו בשוודיה, שם הוא נח קצת ממסע הפסטיבלים הקיצי שלו. הוא עונה באדיבות לכל שאלה, בטון חלש, כמו מתנצל על כך שהמאפיין הפרובוקטיבי ביותר בתשובותיו הוא התואר השני שלו בביוכימיה. "אני באמת קצת חנון" ,הוא מודה. "תראה, בכל זאת יש לי תואר שני וגם הייתי בדרך לדוקטורט, אבל זה נעצר. אמא שלי הייתה מרוצה, אבל כשעבדתי על אלבום הסולו הראשון ונאלצתי להפסיק את הלימודים, היא נורא דאגה. כשקיבלתי אלבום זהב בשוודיה היא כבר שכחה מזה".

"תראה, כולם מדברים בצורה מסוימת על אלוהים והלא נודע, המוות והחיים. בשביל מי שבא מתחום המולקולות, האבולוציה והתפתחות של זנים מסוימים, זה חיבור טבעי מאד. חוץ מזה, תמיד מנפחים את הקטע שלי עם דוקינס. אף פעם לא פגשתי אותו למשל, ולמעשה רק חלק קטן מהשירים באמת מושפע ממנו. בעצם, גם לא מבלאק פלאג".

"מבחינתי, מעולם לא היה מעבר מאד גדול, כי חייתי בשני העולמות האלו, הפאנק והגיטרה הקלאסית תמיד היו חלק ממני. למה בחרתי צד? רק כי שום דבר לא קרה לי עם הלהקה ואחרי כמה שנים שראיתי שההרכב מתנגש עם הלימודים שלי, החלטנו להתפרק. אני לא מתגעגע לזה, אבל זה קצת מאכזב: היו לנו שירים ממש ממש טובים"

גונזאלס בן ה-30 עזב את הפאנק כדי להפוך לחביב האינדי-פולק הרך, שאימץ אותו בזכות שני אלבומי הסולו שלו, הופעות האורח אצל האלקטרונאים המרגיעים זירו7 וכמובן הקאברים הרבים אותם הוא נוהג לבצע. למעשה, קצת משעשע שגונזלס מגיע לישראל אחרי הגאטר טווינז ו-Low: קודם היו אלו לאנגן ודולי שביצעו קאבר ל-"Down the Line" מאלבומו השני של גונזלס ושבוע לאחר מכן המורמונים החביבים ביצעו את "The Last Snow Storm of the Year", שיר אותו גונזלס נוהג לבצע בהופעות. "באמת, ברצף הזה?" מגיב גונזלס בהפתעה. "שמע, נראה לי שהבאים בתור חייבים להיות The Knife"

"שמעתי כבר את הטענות האלו, אבל אני לא ממש מוטרד מזה. ראיתי עד כמה זה חזק ועד כמה הפרסומת משפיעה ואין בי כעס על יוצרים שנותנים שירים שלהם לפרסומת. זו הרי המוזיקה שאנשים מגיבים אליה וזה אפשר לי להופיע במדינות בהן לא ביקרתי ולהביא אליהן את המוזיקה שלי. אם אנשים מגלים מוזיקה חדשה בפרסומת, אני יכול לחיות עם זה".

"אני? לא סובל פרסומות כשאני צופה בטלוויזיה. חבל שאין פרסומות שמסבירות עד כמה פרסומות זה דבר רע".

"החלטתי לא לבצע קאברים חדשים בתקופה הקרובה. אנשים שכחו שהופעתי בין 400 ל-500 פעמים עד ש-"Heartbeats" יצא, ונראה לי שזה קיבל יותר מדי תשומת לב. בכל זאת, אני חושב שכתבתי כמה שירים טובים".

"אה, ברור. אני אופיע עם שירים שאנשים רוצים לשמוע, אני לא לו ריד. אבל אני חושב שצריך להיות כן עם הקהל ולכן אני מזהיר מראש: יהיו שירים שלא תכירו"

כמו שאפשר להבין, גונזלס רגיש למעמדו ולדרכו להצלחה בעולם האינדי. כמי שעבד 10 שנים בכדי להגיע לרגע שבו אפילו בישראל אתה מוזמן להופיע (בכל זאת, האיש לא היה באף הרכב של דיפ פרפל), ישנו היגיון בדבריו בנושא הקאברים והפרסומות: המעבר מבינוניות להצלחה היה כל כך מהיר, וכך גם יכולה להיות הדרך ההפוכה: "אנשים מבחוץ חושבים שההצלחה שלי נורא מהירה", הוא אומר, "אבל בשביל זה בא אחרי שנים של מאמץ שביגרו אותי מאד".

"שוק. תבין, התחלתי מאפס בכל מדינה בה ביקרתי עד הפרסומת. לפעמים חשבתי עד כמה זה מוזר – הייתי מנגן מול כל כך מעט אנשים ופתאום קהל ענק מגיע לראות אותך. זו הרגשת שיכרון שמתערבבת עם כבוד עצום שיש לי לאנשים שבאו לשמוע אותי".

"כשאני מבלה עם החברים שלי אני מצליח לשכוח שלפני כמה דקות הופעתי מול אנשים. לידם אני סתם חוזה, לפחות לכמה דקות".


חוזה גונזלס יופיע במועדון הבארבי בת"א בתאריך 11.10. כרטיסים במכירה מוקדמת יעלו 150 ¤ וביום המופע – 170 ¤. פתיחת שערים: 22:00