פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רק הריקוד יכול 1

      "ריקוד רומנטי" של ישי לוי הוא שיר השנה של וואלה! תרבות. ברצינות

      רק הריקוד יכול 1

      מי שהיה ביותר מחתונה אחת הקיץ יודע שמה שבאמת חשוב לחופה וקידושין כדת משה וישראל הוא לא רב חופר, בופה אורגני או אפילו ברבורים מקרח, אלא שהדי ג'יי ינגן לפחות פעם את "ריקוד רומנטי" של ישי לוי.

      אם יוצאים מנקודת הנחה ש"ריקוד רומנטי" הוא האדפטציה המדויקת ביותר שנעשתה בישראל להפקות של הנפטונז - שילוב ממונן היטב של ערסיות, מלודיה בלתי ניתנת לעצירה וביט שיודע שאין דבר כזה בס נמוך מדי - הרי שלוי הוא הדבר הכי קרוב שיש לנו לאול' דירטי באסטרד; התפוצצות של פוטנציאל והרס עצמי, שמרימים את ראשם לסירוגין, עם איכויות כוכבות טבעיות. לוי לוקח את המשוואה המשומשת לפיה הכוכבים המזרחים – אייל גולן בתפקיד ריקי מרטין, קובי פרץ הוא אנריקה איגלסיאס – הם הפופסטארים היחידים בשוק המקומי ומוסיף לה מימד של גנגסטה-שיק; הוא לא נהנתן עם יגואר, ביקור שבועי במכון הלייזר וגוונים בשיער; הוא נמצא במאבק קיומי ובשבילו להיט כמו "ריקוד רומנטי" הוא בסך הכל עוד מיכל של חמצן מתחת למים.

      אומרים שהסגולה של להיט אמיתי היא כשלאף אחד אין מושג ירוק איך קוראים לו. ל"ריקוד רומנטי" כולם קוראים "את משגעת", מה שמלמד עד כמה קטלני הפזמון שלו. בזמן שכולם מחפשים את האותנטיות הריתמית ומוקסמים בקולוניאליסטיות מכל קשקוש אקזוטי – דאנסהול, רגאייטון, ביילה-Fאנק, מוזיקה אתיופית ופולק בולגרי - "ריקוד רומנטי" עוקף את כולם בדרך להיות הדבר האמיתי: הקלידים המצועצעים, הגיטרה האספניולית, כלי ההקשה המסונתזים. בוא'נה, זה דירטי סאות' פינת שיכון המזרח; זרקור אולטרה-סגול לפופ הישראלי, שחייב להחזיר לעצמו את אווירת המסיבה.

      ברגע שמישהו יבין – בין אם לירון תאני ובין אם אליקו – שהמרחק בינו להפקות הפופ סאבו וקותי הוא מעמדי בלבד, יהיה פה הרבה יותר שמח. רק בשביל זה שווה להישאר.