גראפימניה

הבשורה הספרותית של השנה היא דוקא לא מילולית. היא ויזואלית. רק אלו שממש ממש התאמצו הצליחו לפספס את המפץ הגדול של ספרי האנימציה. שלוש דוגמאות בולטות הן: "קרוב-רחוק" של רותו שהגיע אלינו לאחר שזכה בפרס שווה בחו"ל, רחלי רטנר עם "הצד האחר של העולם" מערבבת את קפקא עם טים ברטון בחן מורבידי ופרויקט האיורים והשירים של שלומי צ'רקה "אל תפני מבטך לאחור" (לינק לכתבה למטה) הוא מעין מסיבת כיתה לא רשמית שבה כל אחד רוקד לצלילי שיר אחר. מצד שני - אל תטעו לחשוב שתם עידן שלטון עוז-א.ב.-גרוסמן-שלו או שמגמת ספרות הנשים בירידה - אבל לא רק בקולנוע מנשבות להן רוחות מצויירות של שינוי. גם בספרות זה קורה.

הפרויקט הספרותי העבש שמקודם בצורה שגורמת לביטוי "תוכן שיווקי" להחוויר הוא "פרויקט "עם הספר" של הוצאת "ידיעות ספרים". העיתון של המדינה וגרורותיו לא רק החליטו בשבילנו מהם "24 ספרי יסוד של התרבות העברית", אלא חוגגים עבורנו את שנת ה-60 למדינת ישראל דרך ספרים שרובם המכריע נכתב הרבה לפני שבן גוריון חלם לעמוד על הראש.

ניחא שמדובר במיזם נטול מעוף בבחירותיו ("ספר הזוהר" באמת הכרחי בכל בית?), אבל הפרויקט מייצר תחושת "ביחד" לעוסה לעייפה ועל הדרך גם מתחנף למיין סטרים. "פרויקט עם הספר" מוכר לנו גיבוש ואחדות, אך עוטף את הקולקטיביות הדביקה במעטה קלסטרופובי. הוא שמרני אך במקביל קורץ למתחזקים ולטרנד הרוחני-המואר. ובעיקר - במקום לעודד יצירה עכשווית, חדשנית, מאתגרת – קיבלנו מהדורות חגיגיות של ספרים שאין עליהם זכויות יוצרים מלפני אלפיים שנה (למשל - תנ"ך בלי פרשנות).