אולי די?

לא חסרות עדויות - מ"מה יש?" דרך העולם הערב" ו"רק בישראל" ועד "הכספת" – להשפעתו המכרעת של ארז על פני התקשורת בישראל. אלא שככל שחולפות השנים והפורמטים הופכים פחות מהודקים ורלבנטיים, נדמה שטל מנסה בכוח לשמר את מעמדו כגאון טלוויזיוני. ב"האח הגדול", שיאה של אותה מגמה, נוכחותו מעצבנת במיוחד. ייתכן שזה המראה שלו - המשקפיים המגדילות את העיניים והחיוך המפגין את השיניים הבוהקות - היוצר תחושה של חנון מתלהב, שרדיפתו אחר הרייטינג נראית על פניו, כשההנאה הברורה שלו מרגעי שפל טלוויזיוניים מפגינה את חיפושו הנואש אחר הסנסציוני. טל הגדיל לעשות כשפחות משתי דקות לאחר שנעמה השבורה נפלטה מבית "האח הגדול" הודיע לה חגיגית כי גם חברתה קרן סייעה להדחתה. בשביל לקבל את הגוון הצהוב האהוב עליו כל כך מוכן טל לדרוך על כל מה שבדרכו. גם התמוגגותו ממשימת התולעים בה נעקץ יוסי בובליל על ידי שאר דיירי הוילה לא חמקה מן העין, בלשון המעטה. התפרצויות צחוק בלתי נשלטות ליוו את הומור הבננה הזה, שמבוסס על הצפייה באדם מחליק על בננה, או בהשאלה - נדפק. ושוב נחשפו שיניו הצחורות של טל לראווה, תרתי משמע, בלי שום טיפת אמפתיה כלפי מי שההפקה השפילה. אתם יודעים, נשמה טובה. קשה להתחמק מהמחשבה כמה מוצלחת יותר תהיה התוכנית לו תגדיל את הנפח של אסי עזר, או לחילופין תפקיד את ההנחיה עליו בלבד.

התוכנית "מועצת החכמים" מאז ומעולם היתה חממה לאנשים מעצבנים במיוחד. טומי לפיד ז"ל, אמנון דנקנר ובעונה הנוכחית גדעון לוי ורני רהב – כולם נתקבצו וממשיכים להתקבץ סביב השולחן של דן מרגלית. ועדיין, כל אותם דמגוגיים כוחניים הם כאין וכאפס לעומת התופעה הטלוויזיונית המכונה ציפי חטובלי, המייצגת את הצד הימני של המפה הפוליטית. ייצוג זה, לרוע מזלם של הימנים, נעשה לא רק בקולניות יתרה, כי אם בצווחות המאיימות לקרוע את עור התוף של הצופים. כשנשמעים מספר אנשים מדברים יחד, סמכו על כך שברקע, ומעל כולם, יישמע קולה הצווחני של חטובלי, כשהיא מנצחת על מקהלת התרנגולים. אין המדובר במקרה של אישה יחידה היושבת אל מול חבורת גברים מרוצים מעצמם אשר אינם מאפשרים לה להשמיע קולה; להפך, היא זו שלא מאפשרת לאחרים להתבטא. אין כמעט רגע אחד בתוכנית שבו צרחותיה ההסטריות לא נשמעות, וגם כאשר לאחרים ניתנת רשות הדיבור, דואגת חטובלי לקטוע אותם ולא לאפשר לדבריהם להישמע במלואם. האנטגוניזם שהיא מעוררת, לא רק לעצמה אלא גם לדעותיה שלה (שראויות למייצג רהוט יותר), עלולה להוביל לתאוריית קונספירציה לפיה שוב אנשי התקשורת השמאלנים ביצעו מניפולציה על מנת ליצור דה-לגיטימציה לצד שמנגד (בדומה למדיניות בחירת המרואיינים הדמוקרטים הרכרוכיים של רשת פוקס האמריקאית). ואולי ערוץ 10 סתם מתקמצן לשלוח את חטובלי לקורס הליכות ותרבות דיבור, או לממן לה ריטלין לפני השידור.

ישנן תקופות שבהן לא ניתן לפתוח טלוויזיה מבלי לראות את אותו האדם חולש על עשרים תוכניות במקביל. התופעה הזו, הידועה בכינויה "אפקט משה אבגי" אחזה בשנים האחרונות בליאור אשכנזי, כאשר כעת היורש העכשווי שלה – אחרי קרב לא פשוט עם גורי אלפי - הוא עפר שכטר. גם אליל נוער, גם שחקן דרמטי בטלנובלות וסדרות דרמה, גם שחקן קומי בתוכניות שהקומדיה מהן והלאה – מה לא? גם אם מדובר בטאלנט בעל קסם אישי (והוא בעל), לצופים יש סף מיאוס שאותו לא כדאי לעבור; גם אם ישבנו מצטלם טוב, האם לא מגיע לנו לראות ישבנים אחרים? הכישרון של שכטר אולי גדול, אבל מוטב, לו ולמפיקים גם יחד, למנן מעט יותר בהקפידה את הופעותיו.