פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא חזיז ולא רעם: אין הרבה ממה לצחוק ב"רעם טרופי"

      "רעם טרופי" הוא סרט מקרטע, לא מאוד מצחיק ולא מאוד מוצלח. מה שכן, ישי קיצ'לס מבסוט מההופעה של טום קרוז

      הדבר הכי מצחיק ב"רעם טרופי" הוא טום קרוז. כן, כן. מה ששמעתם. הדבר הכי מצחיק בקומדיית המלחמה המושקעת של בן סטילר - שכתב, ביים ומככב, ושליצדו מככבים מצחיקנים מדופלמים כמו ג'ק בלאק, רוברט דאוני ג'וניור וסטיב קוגן, בין השאר - הוא דווקא טום קרוז. חמוש במשקפיים, קרחת, וחליפת שומן שעירה, קרוז מגלם כאן מנהל אולפן הוליוודי עצבני, גרוטסקי ובהמי, שאוהב לנענע את האגן לצלילי היפ-הופ מחורמן, ואין ספק שזהו התפקיד הדוחה והטוב ביותר שלו מאז גילם את פרנק טי.ג'יי מקי, מאלף הואגינות, ב-"מגנוליה" (ובמובנים רבים זוהי אותה דמות בדיוק).

      אבל כמה שטום קרוז מצחיק כאן (והאמת, הוא די מצחיק), לא נראה לי שהוא אמור היה להיות יותר מצחיק מסטילר, בלאק, דאוני ג'וניור, והחברים שלהם. כי בכל זאת, זה הסרט שלהם, לא הסרט שלו. ובעוד הוא לא מופיע על המסך ליותר מכמה דקות, הם מופיעים על המסך במשך כל שאר הזמן. אבל רצה הגורל (והתסריט הדי מעפן), וסטילר, בלאק, דאוני ג'וניור, ושאר חבריהם לאנסמבל המרשים, פשוט לא כל כך מצחיקים כאן. כלומר, הם מצחיקים לפרקים (בעיקר דאוני ג'וניור), אבל לא באופן רציף, ולא באופן מספק. וכתוצאה מכך "רעם טרופי" הוא סרט משעשע, אבל לא קורע, וממש לא אחד כזה שיגרום לכם להתפקע, והוא הרבה פחות מצחיק ממה שהוא אמור היה להיות, והוא פי אלף פחות מצחיק מ"זולנדר", ולראיה, טום קרוז לא צריך לעשות הרבה יותר מלפלוט כמה גסויות, ולרקוד קצת כמו אהבל, כדי לגנוב לכל החבר'ה המצחיקים הנ"ל את ההצגה, וזה בדיוק מה שהוא עושה.

      איזה בלגן!

      הסרט מביא את סיפורה של חבורת שחקנים מפורסמת ומפונקת - הכוללת כוכב אקשן אהבל (סטילר), קומיקאי וולגרי ושמן (בלאק) ושחקן פלצן ועטור פרסים (דאוני ג'וניור) - שמצלמת בצוותא סרט מלחמה בוייטנאם. אחרי שהסט שעליו מצטלם הסרט עולה בלהבות, "אפוקליפסה עכשיו" סטייל, והבמאי הטירון (סטיב קוגן, "אנשי המסיבות") מקבל על הראש ממנהל האולפן (קרוז) על כך שהוא לא מצליח להשתלט על ההפקה היקרה, החייל המזדקן והקשוח שכתב את הספר שעליו מתבסס הסרט (ניק נולטה) מציע לבמאי הטירון לצאת לשטח עם מצלמת כתף, ולצלם את הסרט כמו שוורנר הרצוג היה מצלם אותו: גרילה סטייל. הבמאי הטירון מתלהב מהרעיון, מנחית את הקאסט שלו באמצע הג'ונגל, ומתחיל בצילומים. אבל לא הכל הולך לפי התוכנית, שכן עד מהרה הגיבורים שלנו מוצאים את עצמם מוקפים בכוחות עויינים שאינם חברים באיגוד השחקנים, ואלה מתחילים לירות עליהם כדורים אמיתיים. איזה בלגן!

      הציפייה הייתה ש"רעם טרופי" ייקח את הגרעין התסריטאי שלו - שנגנב באופן חסר בושה מ"שלושת האמיגוס" - יעדכן וישכלל אותו, וישתמש בו כדי להשתעשע קצת על חשבונה של המכונה ההוליוודית המשומנת והמתועבת ו/או כדי לעשות פירוק והרכבה פארודיים וסאטיריים לז'אנר סרטי המלחמה. לעזאזל, סטילר אפילו גייס עבור המשימה את הצלם של "הקו האדום". אך בפועל, אחרי פתיחה אנרגטית, מבטיחה ומדממת (שנמשכת כעשרים דקות, שמגיעה לשיאה בסיקוונס אקשן ענק ששואב את השראתו הישירה מ"פלאטון", ושמסתיימת בכך שהסרט שעליו מצטלם הסרט בתוך הסרט עולה בלהבות), ובתום עוד גג מאוד מפתיע ומאוד מצחיק שמגיע כמה דקות אחר כך, הסרט מוריד הילוך, ובאופן טרגי, פשוט לא מצליח להאיץ שוב. הגיבורים שלנו אבודים בג'ונגל, אבל בת'כלס, אין להם יותר מדי מה לעשות שם חוץ מלהסתובב בסיבובים. לרוע המזל, הסרט מחליט להסתובב שם איתם, בסיבובים. וכל שנותר לצופה הנבוך לעשות הוא להיזכר בעשרים הדקות הראשונות ולפנטז על מה שיכול היה להיות אילו שיא הסרט היה מגיע בסופו ולא בתחילתו.

      תוך כדי כך, הדמויות מתבררות כחד-ממדיות לחלוטין וכמשעממות למדי. דמותו של בלאק מכורה לסמים, וחוץ מלבלות את זמנה בקריז, היא לא עושה הרבה. כמעט את כל הבדיחות המצחיקות של דאוני ג'וניור (שדמותו עברה ניתוח להשתלת פיגמנטים כדי לגלם חייל שחום עור) כבר ראיתם בטריילר של הסרט (ההופעה שלו עדיין מבריקה, ובכל זאת, יכלו לשמור כמה בדיחות לסרט עצמו). סטילר, מצדו, נופל בשבי האויב בשלב מוקדם יחסית, ומבלה את רוב הזמן בגילום אדם הלוקה בשכלו ("I am Sam" סטייל) בגרסה בימתית מאולתרת לסרט אמנותי כושל שעשה בניסיון להיתפס כשחקן רציני (מסתבר שזהו הסרט האהוב על שוביו). וכן, זה עצוב בדיוק כפי שזה נשמע. בין לבין צצים גם מתיו מקונהיי, הממש לא מצחיק, בתור הסוכן של סטילר (בתפקיד שיועד במקור לאוון וילסון, שהחליט לנסות ולהתאבד רגע לפני תחילת הצילומים), טום קרוז, הממש כן מצחיק, שעליו כבר דיברנו בהתחלה, ועוד כמה פרצופים מוכרים למחצה שמשתייכים לחבורה של ג'אד אפאטו. מישהו כנראה חשב שיהיה מספיק ללהק אותם בכדי לעלות באופן אוטומטי את מפלס הצחוקים. מישהו טעה.

      אין שיניים

      כל ציפייה להופעתן של שיניים מחודדות שינגסו בעורמה ובשובבות בתעשיית החלומות התנדפה לה בהדרגה אל האוויר, וכל תקווה להשראה קומית שתגרום לי להתגלגל ולדמוע בפרהסיה (כפי שהתגלגלתי ודמעתי ב"זולנדר") פינתה את מקומה באיטיות להבנה ש"רעם טרופי" הוא סרט מקרטע ולא מאוד מוצלח שמפספס כל הזדמנות לגרום לי לאהוב אותו, או אפילו לחבב אותו. להבנה שאני מאוכזב. מאוד. להבנה שהדבר הכי מצחיק כאן הוא טום קרוז. כשסוף הסרט הגיע, ונוכחתי לראות שסטילר בחר לשים את קרוז רוקד כמו אהבל גם על רקע הקרדיטים, הבנתי שהוא הבין את אותו הדבר בדיוק. סיינטולוגים רק רוצים לכייף. מי ידע?