תולדות המים

הרומן "הידרומניה" מתרחש בעתיד - אבל אין לי כוונה לפרט כאן את השתלשלות העניינים ההיסטורית עד הנקודה שבה מתחיל הסיפור. למעשה אני לא יודע אותה. והיא לא כל כך מעניינת אותי. גם בספר עצמו אין פירוט מדוקדק של אותה היסטוריה. קודם כל, אין שום סיבה לכך, זה לא העניין העיקרי. שנית, דמיון העתיד הוא משימה כל כך בלתי אפשרית, שככל שממעטים בפרטים כך פוחתת הסכנה לפדיחות. גם ככה ישבו להם הקוראים בעוד כך וכך שנים, יקראו את הספר וישתעשעו שעשוע גדול - אז למה לתת להם עוד חומר בעירה להסתלבטות? מה שאני כן יכול לספר זה איך נראה העולם שבו מתרחש "הידרומניה" מכמה בחינות עיקריות, במה הוא שונה מהעולם שאנחנו מכירים היום, ואיך זה משפיע על החיים.

נתחיל בסין. הסיפור אמנם מתרחש בישראל, אבל נוכחותה של מעצמת העל מורגשת בתחומים שונים: מילים סיניות משתרבבות לשפה (רכבת זו דנשה, מכונית היא איישה), מניין השנים נעשה לפי הספירה הסינית (רובו של הסיפור מתרחש בשנת הקוף), והמטבע הגלובלי הוא הקוא?י (שהוא למעשה גם היום שם נוסף ליואן, המטבע הסיני).

לעוצמתה של סין, או יותר נכון להיחלשותה של ארצות הברית ("לא היה קונפליקט, או מלחמה, אלא תנועה הדרגתית של מרכז הכובד מוושינגטון מזרחה, מזרחה, מזרחה, עד אשר, תוך עשורים ספורים, התמקם בבייג'ינג." עמ' 71) יש השפעה מכריעה גם על המצב הגיאו-פוליטי במזרח התיכון, כי לסינים לא היה כל כך אכפת - לא היה להם עניין אסטרטגי או כלכלי באזור.
עיר הבירה של מדינת ישראל בזמן התרחשות הסיפור היא קיסריה, שמחולקת לשכונות ממוספרות, חלקן נמצאות בתוך הים מול הנמל, הן כשכונות ימיות חדשות שנבנו במיוחד ונמצאות בחלקן תחת פני המים, והן כשכונות עוני שנבנו על בסיס משחתות רוסיות ישנות. שאר המדינה הקטנה נמצאת מזרחית לקיסריה, צפונית לגלבוע, דרומית לגליל ומערבית לירדן (לא כולל טבריה, העיר האחרונה שנפלה, כשלוש שנים לפני התרחשות הסיפור. הערים הגדולות האחרות נלקחו מידיים ישראלית שנים לפני כן).

ברמה הפרטית יותר, כל התקשורת, צריכת הבידור והמידע, קניות ותשלומים, זיהוי ולמעשה כל החיים האישיים - מנוהלים על-ידי צ'יפ בגודל גרגר אורז שמושתל מתחת לעור בחלק העליון של הזרוע, כשהצפייה בתוכן שעובר דרכו מתבצעת במשקפיים (או יכולה להיות מוקרנת על מסכים): "... כדי לקנות, למשל, הלכת לחנות, בחרת את המוצרים, ולקחת אותם. חיישני הבקרה בחנות זיהו את הצ'יפ שלך והורידו את הסכום מחשבונך (אם אין סכום בחשבונך, ימצאו אותך...). הזמנות שירותים, חיפוש מידע, התקשרות ויזואלית או קולית עם אנשים בוצעו במהירות – נגיעה בצ'יפ, בקשה, אישור. בטיסות ומעברי גבול לא נדרשו זיהוי ובקרה, כי זיהוי ובקרה היו סביב כל אחד בכל שעות היממה." (עמ' 19)

המסחר בצ'יפים הוא עיסוקו של דגי, אחת הדמויות המרכזיות בספר; והחלפה לא חוקית של צ'יפ ("דוי"), שמבצעת הגיבורה מיה בעזרתו של דגי, מוציאה את הסיפור לדרכו.

הגיבורים השקטים של הספר הם מים - המחסור בהם, הלחץ בגללם, מאבקי הכוחות שמאחוריהם. המקלחות נמדדות ומוגבלות בזמן על פי חוק, צגים מתריעים על כמות מי השתייה הזמינים, אין קפה, ממתקים ואלכוהול, והאוכל מבוסס על חקלאות מדברית ומים מלוחים. הכוח נמצא בידיהם של תאגידי המים הענקיים: "... לאט לאט, השתלטו התאגידים על רוב מקורות המים על פני הגלובוס, ובמקביל גם על תעשיית ושירותי המים – שאיבה, סינון ואספקה למיליארדי אנשים." (עמ' 95)

חשוב לזכור שכל זה הוא רק רקע. זו המציאות שבה חיות הדמויות, העולם שבו מתרחשת העלילה: היעלמו של אידו, בעלה של מיה, שעבד על המצאה חשובה; הפעולות שמיה נאלצת לעשות כדי להתמודד עם החיים בלעדיו ובלי מים; התוצאות של הפעולות האלה, שמסבכות אותה ומובילות אותה למקומות מפתיעים; הציפייה לגשם שמתוזמן על-ידי התאגידים לעוד מספר חודשים.

האם העתיד המצויר ב"הידרומניה" סביר, הגיוני, ממשי? האם משהו מהמציאות הזאת - הפוליטית, האקולוגית, הפרטית - עשוי לקרות? כמובן שאין לי מושג, ואני גם לא טוען שזו דעתי, או הגרסה שלי לעתיד. ממש לא. זה פשוט מה שקורה בספר הזה, שם הוא מתרחש. אני לא אחראי עליו, אני רק מספר את הסיפור.