הצעה מגונה

אתם מחכים לו. מצפים לו בשקיקה. כל כך הרבה דברים הוא אמור להביא איתו. כסף, קידום, אהבה לוהבת, מכונית יותר טובה, אפילו זיונים. העתיד. יש לו לאדם הרבה סיבות להיות מדוכדך בראשית שנות האלפיים, אם לא לשקוע לדיכאון של ממש, והתשוקה שלנו אל העתיד היא הראשית שבהן.

העתיד כוסס את נפשנו ללא ליאות. כל השיטה החברתית שבה אנו חיים מבוססת על כך שאנו ממשכנים את ההווה שלנו תמורת העתיד. נקודת המוצא היא שההווה לא טוב, אבל אנו נושאים את עינינו אל החופשה הקרובה, אל ה"קידום" המיוחל, אל הזכייה בלוטו שבוודאי תגיע. תמורת זיק התקווה הזה (וכמובן בגלל הפחד להיפלט מן המערכת) אנו מוכנים לשעבד את עצמנו, ולהקדיש את כל מרצנו וכישרוננו כדי לגרום גם לאחרים להשתעבד.

אבל אתם יודעים את האמת. האמת היא שגופנו הולך ומתבלה (אתמול, בעודי עומד בעמידת נר בטני נשפכה לעברי, כולה קמטוטים-קמטוטים, כנאד מים ישן). האמת היא שאנו מזדקנים, הורינו מתים, חברינו הטובים מתים גם הם. האמת היא שגם אנחנו נמות. סביר להניח שבייסורים. אנחנו מנסים להדחיק זאת, אבל הידיעה הזאת אינה נותנת לנו מנוח. כשאנחנו כל כך משתוקקים לעתיד שכבר יגיע, ברור לנו היטב שזה בעצם המוות שאנו כל כך מייחלים לו.

חשבו על סוסים. כיצד הם דוהרים בקו ישר, בשרם נוצץ מזיעה, פרסותיהם הולמות באדמה, מקימות עננת אבק חומה בעקבותיהם. מדוע הם דוהרים בקו ישר? משום שאוסרים את ראשם ברתמה המונעת מהם להביט לצדדים. שום דבר אחר, מלבד הדרך, אינו יכול לתפוס את תשומת לבם. כך גם אנחנו: דוהרים אל העתיד בלי להסיר את מבטנו ממנו. מבטיחים לעצמנו גן עדן ויודעים שנירש גיהנום. האם זה מפליא אתכם שרוב האנשים בעולם מדוכדכים?

אבל ניתן לחיות אחרת, משוחררים מצילו של העתיד. כל מה שצריך זה להסיר ממנו את המבט, לנהוג בדיוק הפוך מן הסוסים, להתחיל להסתכל רק אל הצדדים. מתקן פשוט שפיתחתי, "פוקח ראיה", יאפשר לכם לעשות זאת בארבעה שלבים פשוטים.

1. הסירו את בגדיכם ועמדו עירומים בחדר.

2. שימו על מצחכם סרט הזעה, מהסוג המשמש רצי מרתון.

3. כעת קחו שיפוד ושברו אותו לשניים. נעצו את שני שברי השיפוד בתוך סרט ההזעה, כך שייזדקרו מלפניכם, כשני מחושים (ניתן גם להדביק אותם בעזרת סלוטייפ). שימו לב שכל שיפוד צריך להיות במדויק מעל אחת העיניים שלכם.

4. כעת הדביקו לקצה החופשי של כל שיפוד מראה עגולה, המכוונת אליכם (ניתן להשתמש במראות שנתלשו מתיקי איפור). במראות אתם צריכים לראות את ההשתקפות של עיניכם. הן אמורות להסתיר את מרבית שדה הראיה שלכם ולהותיר רק שוליים מטושטשים בצדדים (ראו תרשים).

בתחילה, כש"פוקח הראיה" יותקן על ראשכם, לא תוכלו להימנע מלהביט היישר לתוך עיניכם. אתם תישירו מבט, מנסים לגשש אחר הדרך המוכרת, ולראשונה בחייכם לא תמצאו אותה. המבט הנזקק, הנואש, הפתטי, שאתם משליכים סביבכם כמו חכה, לא ייתפס בדבר. הוא פשוט ישיב לכם במבט. זה יבהיל אתכם. פתאום לא תהיה לכם נקודת אחיזה. אולי תיתקפו בסחרחורת. שמרו על קור רוח. אם היא תחמיר, או אם תרגישו שאתם עומדים לאבד את שיווי המשקל – תפסו ביד עדינה באיבר המין שלכם. הוא יהיה נקודת המשען שלכם מעתה. המבט התאוותני, הקנאי, שאתם תולים בעולם, ייתלה בכם בחזרה, יבטל את עצמו, כמו משוואה ששני אגפיה הם אפס. איבר המין שלכם, לעומת זאת, תמיד יהיה שם.

אחרי זמן מה תרגישו כבר יותר בנוח. תשתחררו מן הקיפאון שיאחז בכם. תעשו צעד מהוסס או שניים. אולי תתיישבו על הספה, מרגישים את הריפוד מתהדק כנגד עורכם העירום. תאכלו תפוז. אז גם תגלו שאתם מסוגלים לראות מזווית העין, באופן מטושטש, אזורים צרים שהמראה לא מסתירה. לעולם לא תהיו בטוחים לגמרי מה אתם רואים. ככה העולם יתגלה אליכם מעתה: רק מה שבשוליים, בצד.

התחילו ללכת עם "פוקח הראיה" ברחוב. צאו עמו לפגישות עסקיות. קחו את המכונית וסעו לחרמון. היפגשו עם חברים. פתאום תגלו שהעולם הוא פחות ממה שחשבתם. הוא אפור-בהיר. מטושטש.

יום אחד ההבנה תכה בכם: אם עד כה חשבתם שהמבט שלכם הוא חכה, תגלו שבעצם העין שלכם היתה הדג. כל כך הרבה חכות – שלוחות מן העתיד – דגו אותה שוב ושוב, גנבו אותה מכם. אחזו את איבר המין שלכם. הביטו עמוק עמוק אל תוך עיניכם. אל תביטו אל הדרך. היא לא מובילה לשום מקום. רק אל המוות.