וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סולל, בונה

דן הנדל

15.10.2008 / 11:19

הפרעות בעכו הן לא רק תולדה של מאבק בין דתי, אלא בעיקר של תכנון עירוני לקוי. דן הנדל מפשר ועל הדרך מפוצץ את סינמה סיטי

לפעמים תכנון הוא לא רק בניינים יפים יותר וככרות מוצלות. למעשה, ברוב הפעמים זה המצב. קחו את עכו לדוגמא: אירועי יום הכיפורים האחרון שם נקשרו מעל דפי העיתונים ובשידורי הטלוויזיה כמעט לכל נושא. המאזן הדמוגרפי, המאבק הבין דתי, המשבר הכלכלי והזהות הפלשתינית - כולם הוזכרו ברגע זה או אחר כגורמים מסייעים שהובילו להתנפצות השלווה המדומה בין יהודים לערבים בעיר. למעשה, תכנון בעייתי והמדיניות שהוא מלווה הם גורמים משמעותיים הרבה יותר מאשר הנכבה הפלשתינית בעיצוב המציאות הבעייתית של היום בעכו ובערים מעורבות נוספות בישראל.

מזה עשרות שנים, ויש שיאמרו מאז ומתמיד, המדינה ובעקבותיה העיריות והרשויות עושים שימוש בתכנון כדי להגביל אוכלוסיות מלבנות, להתרחב, לקבל את הצרכים המגיעים להן ולהתפתח כראוי. זה לא סוד שמיעוטים בישראל, עקב כוחם הפוליטי המוגבל והעמדות האידיאולוגיות של מחזיקי השלטון, סובלות כבר שנים מחוסר בתכניות ראויות ליישוביהם. בעכו המצב אף מורכב יותר. השכונות המעורבות, בהן חיים במשותף יהודים וערבים, עולים חדשים ותושבים ותיקים, סובלות ככלל מאותה המדיניות הבעייתית שמסרבת להכיר בצרכים האמיתיים שלהם ומתעלת במקום את הכעסים והתסכולים למערכת הפוליטית המקומית. כך אנחנו שומעים על חיכוכים שגדלים למריבות, שמתפתחות בתורן להתנגשויות אלימות בקנה מידה נרחב ולנזקים לרכוש ולבני אדם. קובעי המדיניות, מאלו שהכריזו על ביטול פסטיבל עכו מצד אחד ועד אלו שקראו למאבק כלל פלשתיני מן הצד השני, מתעלים את הדינמיקה ההרסנית הזו למטרות פוליטיות, אך עושים מעט מאד לשינוי התנאים הבסיסיים שמייצרים אותה. הפתולוגיה של הערים המעורבות ממשיכה להתנהל באין מפריע והתושבים – הנפגעים העיקריים, לא דורשים את המגיע להם.

אז מה האלטרנטיבה? ובכן, היא קשורה בקשרים הדוקים עם מדיניות ותכנון, נושאים שלרוב נדחקים לרקע לטובת חילופי האשמות פוליטיים. למעשה, מודל מקביל של שלטון מקומי המערב את התושבים מתקיים בהצלחה לא מועטה במקומות שונים בעולם. בשיקגו של שנות התשעים בעיות מתמשכות בחינוך ובשיטור הובילו לרפורמות נרחבות ולהקמה של גופים משותפים לאזרחים ולפקידים העירוניים – מפקחי המשטרה ומנהלי בתי הספר. הגופים האלו קיבלו אחריות נרחבת על תחומים שנחשבים לטריטוריה מובהקת של בעלי מקצוע: תקציבי חינוך, בניית כיתות ומשימות שיטור. שכונות שסבלו מעוני והזנחה מתמשכת של בעיות החינוך והביטחון שלהן שותפו בתכניות האלו כמו גם השכונות האמידות יותר. התוצאות לא איחרו להגיע: בתקופה זו ירד שיעור הפשע בעיר בשיעור דומה לירידה שלו בניו יורק, שם הקציב ראש העיר ג'וליאני תקציבי עתק לצורך העניין.

גם השיתוף בחינוך הוביל במקרים רבים לשינוי מגמה בבתי ספר של החינוך הציבורי שנחשבו לקשים לשיפור. בניגוד לדעה הרווחת, שיתוף הציבור לא מצריך ויתור על קבלת החלטות מצד נבחרי הציבור. למעשה אלו הן פעולות משלימות שעובדות בשתי רמות שונות: בעוד שיתוף הציבור משפיע על החלטות בקנה מידה מקומי על סמך ידע ספציפי של התושבים, ההחלטות הגדולות הנוגעות לעתיד של העיר כולה נשארות לרוב בידיהם של הנבחרים. מודל כזה המאפשר מעורבות אישית בעיצוב העתיד, ממערכת החינוך ועד לבניינים שייבנו בשכונה בה אתה גר, מאפשר משוב חיוני למערכות התכנון והמדיניות ובאותו הזמן מחזק את הקשרים בין האנשים לקהילה שלהם, למקום בו הם חיים. הקשרים האלו הם שימנעו את ההתפרעויות הבאות. זה אולי נשמע כמו תסריט מעט אופטימי מידי, אבל האם האופציה האחרת בה המצב נשאר על כנו לא נשמעת לכם מעט פסימית מידי?

מחתרת הדינמיט

בעלי סינמה סיטי וצופי הסרטים שלום. נכון שסינמה סיטי הוא מקום מצליח מסחרית. על כך יעידו המוני בני הנוער הממלאים אותו בימי שישי ומסעדות הבשר ההומות בהן הוא מתגאה. אך אזורי הפנים הקלסטרופוביים שלו, המרחקים העצומים שצריכים לגמוע על מנת להגיע לאולם הרצוי, תאורת הכלאיים וגרוע מכל, דמויות הפלסטיק בגודל מלא שכמו נלקחו מיום חם במיוחד במוזיאון השעווה חתמו את הגולל על המקום הזה. הצמידוהו אפוא למקלות הדינמיט, יוכרע היכל הבידור הזה אל האדמה ונקים במקומו מקום אחר לצפייה בסרטים, עם איזור מרכזי פתוח לשמיים ויציאות ברורות.

  • עוד באותו נושא:
  • עכו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully