המרקקה

נינט במופע מחווה לזכרו של אליוט סמית. נינט במופע מחווה לזכרו של אליוט סמית. נינט במופע מחווה לזכרו של אליוט סמית. גם אם אכתוב את זה עוד 200 פעם זה לא יהפוך להיות הגיוני יותר, מקסימום עצוב יותר. הרשו לי לוותר על מעטה הציניות פעם אחת, כי דומה שקיום אירוע כזה צורך לבדו את כל משאבי הציניות שהעולם יכול להכיל. צירוף בלתי נתפס של חוסר מוסריות וטמטום שנשלף מעולם האוקסימורונים, שם שוכן בבטחה לצד המאחז על שם אייבי נתן וסניף ה- K.K.K על שם מרטין לותר קינג.

עבור רבים משמש אליוט סמית' כקולם של דחויי העולם כולו, אלו שסבלו כל חייהם מנינטיות העולם וממה שהן מייצגות, כך שלכנות את המופע "חילול הקודש" יהיה בגדר אנדרסטייטמנט המאה. שהרי לא קיים בעולם היפוך מוחלט יותר מחייו רצופי הייסורים של אליוט מאשר קריירת האינסטנט החלולה של נינט. אני מודע לעובדה שאני עשוי להישמע כמו מעריץ שלא מעוניין לחלוק את מושא הערצתו עם העולם, אבל יצירותיו של אליוט סמית' אינן עוד קובץ שירי קומזיץ ברוזאיים שכל אדיוט עם גיטרה קלאסית יכול לנכס לעצמו. די יהיה להקשיב לטקסטים של סמית', דבר שמארגני ההופעה כנראה שלא טרחו לעשות מעודם, כדי להבין שצריך לבוא ממקום מאד מסוים כדי להזדהות איתם, לא כל שכן לבצע אותם, מקום של שוליים, של דכאון, של דחייה הדדית אל וכלפי החברה. ותסלחו לי אם אני לא קונה שורה כמו “I felt so ugly before, I didn’t know what to do” מפיה של חברתו גלוחת הראש של יודה לוי.

אני מבין שכוונות המארגנים היו ככל הנראה טובות, אבל אם כל כך דחוף היה לכם לבזות את זכרו של אליוט סמית', תאמינו לי שהיה קל בהרבה פשוט לחפור את גופתו מהקבר, לנסוע איתה ברחבי פתח תקווה כשהיא קשורה למכסה המנוע, ולסיום להשליך אותה לחצר בית האח הגדול למאכל הדורבן. ותאמינו לי שאפילו אליוט בעצמו היה מעדיף את האופציה הזאת על פני מופע המחווה הגרוטסקי שאירגנתם לו. מספיק היה להציץ בפורומי המעריצים של נינט ערב המופע כדי לדמיין את גודל האסון התרבותי שהתרחש שם; מעריצות שצורחות "נינט" ו"תעשי ים של דמעות" תוך כדי “Waltz #2”, קריאות ביניים במהלך ביצועיהם של האמנים האחרים, ילדה בת 12 בטייטס ופוני שאומרת לחברתה שמה-זה מתאים לנינט לשיר באנגלית וכמובן, נוכחותו של אביב גפן בקהל. בביזיון הזה אשמים כולם. האמנים שהסכימו לקחת חלק בפארסה הזו, הקהל ששילם מכספו, המבקרים שברוח הפוסט מודרניזם לא מצאו כל פסול בנוכחותה של נינט על במה זו, ומעל הכל המארגנים, שתקעו סכין נוספת בזכרו של אליוט, וסובבו אותה חזק.

דווקא לנינט עצמה אין לי יותר מדי טענות. היא מבחינתה מצאה הזדמנות פז לקנות את מעמדה גם בקרב חוגי האינדי הנחשבים ומבקרי המוזיקה, ולפנות לקהל בוגר ואיכותי יותר. יתרה מכך, אני לא שולל כלל את האפשרות שהיא באמת אוהבת את שיריו של אליוט. בסופו של דבר רבים מהלחנים שלו קליטים יחסית ונעימים לאוזן. אבל, וזה אבל הגדול, נינט היא אינה זמרת ככל הזמרות. היא סמל של זרם כוכבי האינסטנט הרקוב והסלבריטאים המקצועיים, וככזאת הרי שעצם השתתפותה באירוע כזה יוצר את הזיוף הגדול בעולם. ואליוט - הוא שנא זיוף. תאמינו לי, אין דברים הרבה יותר אמיתיים מלתקוע לעצמך סכין בלב. אפילו לא הסופרלטיבים של צביקה הדר.