"אחים חורגים" כל כך מטומטם שזה מצחיק

"אחים חורגים" – שיתוף הפעולה השלישי של הכוכב הקומי וויל פרל עם הבמאי אדם מק'יי (אחרי "Anchorman" המצוין ו-"Talladega Nights" הקצת פחות מצוין) - הוא אחד הסרטים הכי מטומטמים שתראו השנה. למזלו, ולמזלכם, הוא גם אחד המצחיקים.

הסיפור פשוט עד כאב: פרל וג'ון סי. ריילי המעולה (ששיתפו פעולה גם ב-"Talladega Nights") מגלמים שני אינפנטילים בני ארבעים. הם מובטלים, הם עדיין גרים בבית - פרל עם אמא שלו (מארי סטינבורגן), ריילי עם אבא שלו (ריצ'רד ג'נקינס) - ולמרות שעל פניו מדובר בשני אנשים מבוגרים, הם מתעקשים להמשיך ולהתנהג כאילו שהם בני שבע.

אחרי שההורים שלהם מתאהבים, מתחתנים, ועוברים לגור יחד (זה קורה בשלוש הדקות הראשונות של הסרט) השניים הופכים לאחים חורגים שחולקים חדר. בהתחלה הם שונאים זה את זה ועושים אחד לשני את המוות. אחר כך הם נהיים החברים הכי טובים. עוד יותר אחר כך התנהגותם הילדותית גורמת לכך שהעניינים מסתבכים. בלי ברירה, הם נאלצים לעשות מאמץ מיוחד, לקחת אחריות על חייהם ולהתבגר. האם יצליחו במשימתם? בערך.

אז נכון, הסינופסיס הנ"ל (שיותר ממזכיר גרסה גסה ונטולת איי.קיו ל-"אבא מתארס") לא מאוד מבטיח, אבל "אחים חורגים" מצליח לקיים בכל זאת, ובגדול. הכיצד? ראשית, כי הסרט המופרע הזה מתעניין הרבה יותר בדמויות חולות הנפש שלו מאשר בעלילה. שנית, כי פרל וריילי הם נכון לרגע זה הצמד הקומי הכי מבריק והכי מצחיק . שלישית, כי סביבם תמצאו מבחר נאה של שחקני משנה מצחיקים לא פחות (חוץ מסת' רוגן, שצץ לכמה שניות, אף אחד מהם לא מוכר במיוחד, אבל אל תיתנו לזה להפריע לכם). ורביעית, כי כל החבר'ה האלה מצוידים בתסריט קיצוני, חולני ולא מתפשר (עליו חתומים פרל ומק'יי) שמתברר כמכרה זהב של משפטי מחץ אלמותיים ("I feel like a lightning bolt just hit the tip of my penis", לדוגמה) ויציאות קומיות אדירות (כששני האחים החורגים הולכים מתוך שינה, לדוגמה) שיגרמו לחובבי ההומור הטיפשי שביניכם להשפריץ את המשקה הקל שלכם מהאף, גם כשנראה לכם שאין סיכוי שזה יקרה (כמו במקרה בו השניים בונים לעצמם מיטת קומתיים). אז אל תגידו שלא הזהירו אתכם.

דבר נוסף וחשוב לא פחות שמסייע ל"אחים חורגים" לנסוק לגבהים מרשימים ודי נדירים היא העובדה שהיוצרים החליטו שלא לרכך את המוצר שלהם על מנת שיתאים ל"כל המשפחה". הפה של האחים מטונף יותר מהרצפה בתא הצפייה בסקס-סטייל, ובשלב מסוים, באופן מפתיע ודי קורע, אפילו תזכו לראות את שק האשכים של אחד מהם ממש מקרוב. זו החלטה אמיצה וראויה להערכה, וסביר להניח שהיא קשורה לכך שג'אד אפאטו – האיש שהחזיר את ה-"R Rated Comedy" לאופנה – נמנה על המפיקים. כי הוא יודע מה הוא עושה, האפאטו הזה, ולא סתם הוא קשור, בדרך זו או אחרת, לכמעט כל סרט מצחיק שנעשה בשנתיים האחרונות.

על כל פנים, אפאטו או לא אפאטו, "אחים חורגים" הוא לגמרי הסרט של פרל וריילי, וקשה לראות כיצד העסק הזה היה מצליח לעבוד עם ליהוק אחר. הם פשוט נולדו לשחק את התפקידים האלה, וקל להבחין שהם נהנים מכל רגע. כיף גדול לראות כיצד ריילי ממשיך את הרצף המלכותי שלו שהתחיל עם "Walk Hard". וכיף לא פחות גדול לראות כיצד פרל חוזר לכושר אחרי שהחל לגלות סימני עייפות בקומדיות האחרונות, והדי ממוחזרות, בהן כיכב ("Semi-Pro", "Blades of Glory"). כאן, בעזרת סיטואציה בסיסית במיוחד – כזו שמעניקה לו את התירוץ המושלם להתנהג כמו אידיוט ומחזירה אותו לימים היפים והצנועים של "לילה ברוקסברי" - הוא משיב לעצמו את הגרוב, ומצליח להשכיח שרק לפני כמה חודשים התחלנו לפחד שהוא בדרך המהירה להפוך לאדי מרפי. בקיצור, הגיע הזמן לאכול את הכובע. בתיאבון.

גיירמו דל-טורו ("המבוך של פאן", "ילדים של אף אחד", "בלייד 2") הוא אמנם אחד הבמאים המרתקים בסביבה, אבל צפייה ב-"הלבוי 2" – סרטו החדש והלא כל כך מסעיר – ממש לא תבהיר לכם מדוע.

למרות שסרט ההמשך הנ"ל – שמבוסס על הקומיקסים של מייק מיגנולה - בסך הכל מוצלח יותר מהסרט הראשון בסדרה (שגם אותו ביים דל-טורו), קשה למצוא בכך נחמה גדולה. גם כי הסרט המקורי לא היה כזו מציאה גדולה מלכתחילה, אבל גם, ובעיקר, כי כמעט בלתי אפשרי שלא להצטער על כך שהבמאי המקסיקני המוכשר הזה מבזבז את כישרונו המופלג על מעשיית קומיקס סתמית וזניחה שכזאת.

הפעם העלילה מציבה את השד האדום המכונה הלבוי (רון פרלמן) ואת חבורת הפריקים שמשרתת לצדו ביחידה על-טבעית סודית של הממשל האמריקאי (שכוללת איש-דג, נערה נאה שיכולה להפוך לכדור של אש, ותוספת חדשה בדמות גרמני מוגז וטרחן שלבוש בחליפת צלילה ישנה), מול נסיך מרושע ועתיק יומין (לוק גוס, לשעבר סולן להקת ברוס) שמבקש להקים לתחייה צבא של מכונות ענקיות וקטלניות שישמידו את המין האנושי. על מנת לעשות זאת, הנסיך יצטרך למצוא את שלושת חלקיו של כתר מלכות מוזהב, ולחבר אותם יחדיו, וכפי שודאי ניחשתם, הלבוי וחבריו יתאמצו מאוד כדי למנוע ממנו לעשות זאת. אתם, מצידכם, תיאלצו להתאמץ מאוד שלא לחוש שקצת חסכו עליכם בכל מה שקשור לסיפור. שכן קשה להאמין שדל-טורו – שגם אחראי על התסריט – השקיע יותר מסוף שבוע בהעלאת הדברים על הכתב.

בכל מקרה, "הלבוי 2" עמוס ודחוס בהסחות דעת חינניות - דוגמת פיות שיניים קטנות וקטלניות, מפלצת בוטנית אדירת ממדים שזורעת לא מעט הרס בדאון-טאון מנהטן, ויצור נוסף שדי דומה ליצור נטול העיניים מ-"פאן" - שמקורן במוחו הקודח של גיירמו, וכנראה שזה מה שחשוב באמת. אבל חבל שכל הסחות הדעת האלה אינן משרתות מטרה מעט יצירתית ומקורית יותר. ועוד יותר חבל שהתוצאה הסופית כל כך מינורית, מעייפת ולא מרשימה. בואו נקווה ש"ההוביט" יהיה יותר טוב.