נושאים חמים

האמן 17: גיא ברילר

הוא מאמין שאמן טוב מתפקד כמו שאמאן של המציאות ובעבודתו הנוכחית הוא נוקט בפעולות בעלות משמעות דתית.

עבודתו של גיא ברילר "הסולם" מוצגת במקביל בגלריה אלפרד בתל-אביב, בגלריה "ברבור" בירושלים, ובגלריהT.W.S בטוקיו, ומלווה בבלוג שמתעד את תהליך העבודה ומציג שידורים ישירים מהגלריות בישראל .

הסולם

שם התערוכה וסדרת פעולות. באמצעות הסולם אני מבקש/שואל לגשר בין עולמות.בין עולמות פשוטים יום יומיים (הסולם שאני עולה עליו כדי להחליף נורה שנשרפה),לבין עולמות של דימויים מיסטיים (סולם יעקב).
תפקידה של הכותרת הוא לשרטט את טווח אפשרויות הגישה וההבנה שלי -ושל ה"אחר"-אל מציאות התצוגה מצד אחד, ומצד שני שם התערוכה/פרויקט מקפל בתוכו את הפעולה המתבקשת מבחינתי בפגישה עם אומנות.פעולה של טיפוס, התקת נקודת המבט כלפי מעלה.

הצופה

כל אדם. באשר הוא אדם. אני מקווה שהתגובה הראשונית תהיה חיוך. זה גשר טוב לצפייה באומנות.

אומנים אהובים

ז'וסף בויס, ת'ורו, לודוויג וויטגנשטיין ועד רבים. ההבנה שאני מושפע,כל הזמן,ושאני חייב כמעט הכל לאין סוף שקדמו לי היא בהירה ופשוטה עבורי. ההיררכיה בין שמות "גדולים" לבין השכנה ממול פחות רלוונטית. חוץ מזה, אני לומד הרבה מילדים שאני פוגש.

תיק עיתונות

"אמן טוב מתפקד כמו שאמאן של המציאות הזאת, וצריך לפעול כגוף מגשר בין האפשרי למצוי", אומר גיא ברילר, "אמנות היא שדה עם תפקיד, המשמעות שלה קשורה לגילוי, להתגלות. משמעות אמיתית של ציור היא לא תג מחיר, אלא הפעולה הטרנספורמטיבית על הצופה".

גם אם רבים יזדהו עם הגישה הלא חומרנית, והאנטי כלכלית של ברילר לעשית אמנות, הקריאה שלו את תפקיד האמן ללא ספק חריגה בעולם האמנות. ברילר מקבל באהבה והבנה את מה שנתפס כשוליים.
בעבודה הנוכחית שלו, "הסולם", הוא נוקט בשלל פעולות שעשויות להתפרש כשאמאניות או בעלות משמעות דתית, אבל אחד מהדגשים של ברילר ב"סולם" הוא דווקא תקשורת בלתי אמצעית עם בני-אדם והסביבה בה הוא פועל ויוצר.

"הסולם" מוצגת במקביל בוידיאו בגלריה אלפרד בתל-אביב, בגלריה ברבור בירושלים ובגלריה T.W.S בטוקיו. שלושת הגלריות לא מסחריות, ומנוהלות על-ידי אמנים- בחירה מכוונת של ברילר. "הסולם" היא לא עבודת וידאו מובהקת, היא משלבת מיצג- פעולות במרחב הציבורי, תיעוד וידאו של הפעולות, ונעשו גם בחירות והחלטות לגבי אופן התצוגה בחללים, אם כי קשה להגיד את הבחירות הללו כמיצב (אינסטליישן).
ברילר עצמו מגדיר את העבודה כ"עבודה אורבנית (העיר כחלל) מכוונת זמן".

עשר פעולות מתועדות ביצע ברילר במקביל בתל אביב ובירושלים במסגרת "הסולם" במשך עשרת ימי תשובה (בין ראש השנה ליום כיפור). הוא שירטט על גבי מפות הערים אוזנים דימיוניות, ובגבולות כל "אוזן" מצויירת ביצע את סדרת הפעולות, בינהן נגינה בקערה טיבטית, הכנת פופקורן בכירה ניידת, הקלטות סאונד בעיר אחת והשמעתו בעיר השניה, והנחת פסלי "אוזנים" לפי השרטוט על מפת העיר. כל פעולה נקראת על שמה של ספירה אחת מעשר הספירות המוכרות על ידי הקבלה- הסולם הקבלי. הפעולות הן תרגום חופשי, ללא נסיון לקשור קשר ישיר בין משמעות הספירה לפעולה. "אני לא מנסה ללמד דת אלא לספר על עצמי בתוך התרבות שאני חי בה", מסביר ברילר, "איפה אני חווה סוגים שונים של הקשרים, מתוך הזהות שלי כישראלי, כחילוני וכאמן".

הבחירה בדימוי האוזן, מבוססת על עבודה קודמת של ברילר מ-98' שנקראה "שמע". "הסימן של אוזן הוא פשוט- משהו ששומעים איתו", מסביר ברילר, "החלל האורבני נחווה כלא קשוב, אדם שחי בעיר צריך למדר את השמיעה, הוא שומע הרבה פחות מהקולות והרחשים סביבו. ופתאום יש תחושה אחרת, באמצעות הקלטה והעברה של קולות אני מייצר מציאות אחרת של הקשבה. זה נדיר. ברמה הסמלית- אנחנו חיים בתקופה שהיא תקופה של עין, התקופה הפוסט-מודרנית. יש לי נוסטלגיה לתקופה של האוזן, שאני מזהה אותה עם המודרניות ועוד אחורה ממנה בזמן".

בזמן העבודה על התערוכה, ובכדי לממש את הקשר בלתי אמצעי אליו הוא שואף בין הסביבה לאמנות, ברילר חי בחלל בו הוא יוצר. בימים אלו הוא חי בגלריה ברבור, ובשלבי ההקמה הקודמים ישן בגלריה אלפרד.
"אני מעדיף לחיות בהצבות שלי בחללים", הוא אומר, "לפעמים זה חלק מובהק מההצבה. אני מתעסק בטשטוש או בניה שונה של ההפרדה בין האמנות והחיים. הגבולות משורטטים לא נכון, ראוי שתהיה זרימה אחרת בין תצוגת האמנות ובין הקהל שלה. עבור עצמי, אני משתדל להכיר את המקום בו אני יוצר, ולא כביקור חטוף -להכיר את המקומות משום שהתעוררתי אליהם בוקר אחר בוקר. חלק מהתהליך היצירתי צריך לקרות במקום בו העבודות פוגשות את הקהל".

ש: העבודות עוסקות בנושאים מהקבלה, מהיהדות. איזה קשר יכול להיווצר עם צופה שלא מכיר לעומק את הנושאים האלה?

ת: היו לי התלבטויות שונות, אם לפרש את הביטויים הקבליים, לעשות אינדקס או להפנות לאתרים שונים, אבל ויתרתי. אני משאיר את ההבנה של המושגים לתחום האחריות של הצופה. אני מוצא שיש פער בין הכותרות של הפעולות לבין התכנים. פער שאני אוהב. אלו התרחשויות שאנשים מתעניינים בהן. אני לא מבצע שרטוט של הסולם אלא פעולות יותר פתוחות. אין לי יומרה לדבר שם את הטקסטים, למעשה אני משתף את הצופה בחיפוש מאוד פרטי, דיאלוג במסלולי החיים.