גרופי

"ג'יי ובוב השקט מכים שנית" הוא הסרט הענק, המצחיק והכיפי ביותר שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות, ואולי אפילו אי פעם או מאז שאח שלי לקח אותי לראות את "סודי ביותר" כשהייתי ביסודי ואחר כך קנה לי ערמונים בקיוסק ליד כיכר דיזנגוף והיה הכי כיף בעולם (את שאר הסרטים של קווין סמית ראיתי בוידיאו).

אבל נראה לי שכדי ליהנות מ"ג'יי ובוב השקט מכים שנית" כמו שאני נהניתי, כדאי מאוד לדעת שהם היכו בראשונה. וכדאי גם לדעת מתי ואיך הם עשו את זה ומי עוד היה שם ומי אמר איזו בדיחת "מלחמת הכוכבים" למי. צריך להכיר את העולם הפנימי של סרטיו של סמית, שכולם מתחברים זה לזה בדרך כלשהי, וצריך גם להכיר לא מעט אייקונים תרבותיים מהעולם החיצוני שחודר לעולם הפנימי וממשיך להתפתח בו במנותק מהמציאות כמו שאנחנו מכירים אותה (האם בן אפלק ומאט דיימון באמת מצלמים סרט המשך ל"סיפורו של וויל האנטינג"?, האם שאנן דוהרטי באמת משחקת ב"צעקה 4"?), כי לראות את הסרט של ג'יי וסיילנט בוב זה כמו להשתתף בשיחת חברים - אם אלה לא החברים שלך, אתה בצרות. אתה יכול, כמובן, להישאר בשביל בדיחות הזין והפלוצים, שזה עניין אוניברסלי, וגם את המסרים הגדולים אין סיכוי שתפספס, בדיוק כמו שב"דוגמה" (הסרט הגרוע היחידי של סמית לטעמי) הביקורת כנגד הכנסייה היתה כל כך בולטת שאפילו מפלצת הקקי האימתנית לא הצליחה להסתיר אותה.

אין מה לדאוג, הסרט בנוי כך שאם אתה לא חלק מהקליקה בסך הכל תפספס כמה בדיחות וכמה ניואנסים, אבל אם להיות כנים, הם הרבה יותר חשובים מהיחס האמביוולנטי של סמית כלפי מיראמקס, ולכן מאוד מאוד מומלץ לקחת בווידיאו את "מוכרים בלבד" ואת ”צ'ייסינג אמי" (שני הסרטים של סמית שהכי נחוצים להבנת הבדיחות הפנימיות) לפני שהולכים לסרט.

על פניו לא ברור למה קומדיה עממית ובהחלט לא גבוהה דורשת יותר ידע מוקדם מסרט הסינמטקים הממוצע, והתשובה היא שבשביל אנשים כמו קווין סמית ובני החתך הדורי שלו, תרבות פופולרית היא עסק לגמרי לא פשוט. מה עוד יש לסלאקרים של סמול-טאון אמריקה שגדלו באייטיז לתוך מציאות ניינטיזית בה הם או עובדים במיני-מרקט/ספריית-וידיאו או נשענים על הקיר של המיני-מרקט/ספריית-וידיאו חוץ מלדבר שעות על מעללי האן סולו או דמויות ב"דגראסי", לאסוף פרטי טריוויה בלתי נחוצים ולהמציא תיאוריות על כל אותם דברים שהם ספגו מהטלוויזיה/קולנוע כדי להעביר את השעמום בשעות הארוכות עד סוף המשמרת, שלא לדבר על השעות הארוכות שאחריה.

קווין סמית, כמו גיבורי סרטו הראשון, "מוכרים בלבד", בא מהמציאות הזאת, ומה שכל כך נפלא בו זה שהוא הוסיף מספר לחלוטין לא מבוטל של סרטים ודמויות למאגר הקאלטי שממנו הוא ניזון מלכתחילה. אם קווין סמית לא היה רואה את הסרט "סלאקר" של ריצ'רד לינקלייטר ומחליט לנסות לעשות סרטים בעצמו, סביר להניח שהוא היה עומד מאחורי דלפק ברד בנק ניו-ג'רזי עד עצם היום הזה. ואם מישהו אחר היה ממציא את ג'יי וסיילנט בוב, סמית ודאי היה מדבר עליהם עם חבריו ועם שני הדילרים הדפוקים שכל היום עומדים מחוץ לחנות שהוא עובד בה ונשענים על הקיר. זה בהנחה שסמית מדבר יותר מהאלטר אגו שלו, סיילנט בוב.