עיר לכולנו

אני אשקלוני ולא, אני לא מכיר את משפחת בובליל. הנה, אמרתי את זה. לא את עינב, לא את יוסי, וגם לא את מיקו, בעלה של ליה, שחוץ מלראות אותה אוכלת שווארמה לפני כמה חודשים, לא זכיתי לומר לאלילת הרייטינג הזו שלום. תהרגו אותי (עדיף שלא) אבל שמישהו יסביר לי מה לעזאזל הופך את משפחת בובליל, המשפחה המפוארת מבית "האח הגדול" – למעט העובדה שהם גרים ברדיוס של 3 ק"מ ממני – לנציגיה הרשמיים של העיר אשקלון? למה אני צריך לשמוע ממכרים אקראיים שאני נתקל בהם בעיר, שהם מסמסים כמו מטורפים לאדם עם מנת משכל מפוקפקת - שיכול להיות מקסימום הדובר של שבט הזולו ושהבת שלו יכולה להיות מקסימום נציגת הפקולטה לפרחות באוניברסיטה של הפריפריה - בגלל שהם "מייצגים את אשקלון"?

מדינה שלמה צוחקת ליוסי בובליל בפרצוף; צוחקת על הבורות שלו, צוחקת על העברית שלו, צוחקת על סגנון הדיבור שלו, צוחקת עליו. ברור לכולם שאחרי שהתוכנית תסתיים, מורה ללשון בבית ספר, הוא לא יהיה. והבת שלו, שמכירה בעל פה את כל הדרשות של הרב ישעיהו פינטו, לא תעבור בשלום את מסדר משמרות הצניעות של הרבי. ככה זה, מאז ומעולם העם אהב את ליצני החצר שלו, כאלה שתמיד אפשר ללעוג להם מאחורי הגב, אבל כשמתאים לנו, לבקש שיעשו משהו מצחיק. כאלה הם הבובלילים, בראשות ליצן החצר הראשי, יוסי.

הבעיה לא מתחילה בעובדה שבובליל עדיין חי ונושם בתוך הוילה של "האח". ההיפך, בובליל משחק את המשחק מצוין והופך עצמו למתמודד ראוי למדי למיליון. הבעיה מתחילה כשהבדיחה הזאת מתחילה להיות על חשבוני; מאיפה לקחה על עצמה עינב את הקרדיט לשחק את המשחק בשמי, בשם השכונה שלי, או בשם מתי מהמכולת שמול הבית שלי? אף אחד לא הריץ אותך לראשות העיר ואין לי ספק שגם עובדיה יוסף היה מתהפך בבית מדרשו אילו שמע שהגברת בובליל לא רק מייצגת את הציבור שומר המסורת, כי אם גם את זה המזרחי.

אשקלונים יקרים. ירו עלינו קסאמים וגראדים ואנחנו דווקא שרדנו יפה. יש לנו כאן רצועת חוף נהדרת, חברים טובים, אנשים חמים ופלאפל שלא יהיה גם בעוד מאה שנה בתל אביב. אז תגידו לי את האמת. אתם באמת רוצים שהבן אדם הזה - שאפילו עברית לא יודע, שחושב שחרוזים הופכים אותו למשורר ושאוהב לחטט בזמנו הפנוי בפופיק, או לתופף את "ריקוד רומנטי" על הבטן – הוא ובתו היקרה ייצגו אותנו בכבוד?