פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      באסה או קלאסה: To Be With You של מיסטר ביג

      פינה של רגעים בפופ: קלאסיקה על-זמנית, או באסה מיותרת מפח הזבל? והפעם: To Be With You של מיסטר ביג. מה אתם חושבים?

      יש לי חבר שאוחז באסטרטגיה גאונית עם בחורות. על מנת לצאת עם כוסיות שנמצאות הרבה מעבר לרמתו האמיתית, הוא נוהג לתפוס אותן שנייה אחרי שהן נזרקו. כך, בעוד הוא מספק רשת ביטחון וחום לבחורה שבורת הלב, תוך כדי שהוא לוקח בחשבון את העובדה כי הוא לא יותר מריבאונד - משענת קנה רצוץ לזמן קצוב בלבד - הוא מצליח לזיין נשים שביום-יום אינן נמצאות בהישג יד עבורו. שעה שהדימוי העצמי של הבחורות מנופץ, הוא מחלק להן מחמאות, מפזר הבטחות ועל הדרך גם גוהר מעליהן.

      קשה לי להאמין שאותו חבר לקח את האסטרטגיה שלו משירה של להקת הרוק הרכרוכית מיסטר ביג, "To Be with You", למרות שגם הוא מדבר על נושא דומה. מיסטר ביג היתה אחת מאותן להקות שנגנים אוהבים לאהוב. הבסיסט שלהם, בילי שיהאן, נחשב לוירטואוז, כמו גם הגיטריסט פול גילברט. זה אומר שהם יודעים לנגן נורא מהר ומבצעים מעברי אקורדים מאוד מסובכים ומתואמים. לעומת זאת זה לא אומר שהם יודעים לכתוב שירים טובים. כי הם לא. כאילו, זה באמת מאוד מגניב שאתם דופקים סולואים של שלוש דקות ומוציאים אש מהגיטרה, אבל ממתי וירטואוזיות ומיומנות היא ערובה לאיכות? לרוב היא ערובה לאוננות.

      כשמסתכלים על הקליפ של "To Be with You" למשל, מתחשק לעשות בעיקר דבר אחד - לפרק לחבורת הקוקסינלים הזו את הצורה ממכות. עם מקל. לא שיש לי משהו נגד גברים עם וסטים ושיער ארוך (חוץ מזה שאני חושב שהם פתטיים), אבל יש גבול לכל קונדישינר. מה זה הלוק הזה? איזה סוג של גבריות בדיוק הם חושבים שהם מייצגים? על מי הם חושבים שהם עובדים כשהם יוצאים ככה מהבית ומשחקים אותה אנשים נורמטיביים? ועל מי הם עובדים כשהם מגדירים את עצמם כמטאל? זה שיש להם הרבה שיער לא הופך את המוזיקה המלוקקת הזו למשהו שהיא לא. לפיליפ אנסלמו מפנטרה היתה קרחת משלב מאוד מוקדם בקריירה והוא כבד יותר מכל פוזאיסט טמבל. גרוע מכולם הוא השיהאן הזה. לא מעניין אותי כמה נחשב הוא בקהילת הבסיסטים, השיער המחומצן והמפונפן הזה הוא בלתי נסלח, שלא לדבר על זה שהוא נראה כמו שילוב של קית' ריצ'ארדס, סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה" ונחליאלי.

      לא פלא אם כך, שהחבורה הזו, שבאופן מובהק למדי איש מחבריה לא היה מסוגל להשיג בחורה מעולם, כתבה את השיר הדוחה הזה - בלדה נוסחתית ומטורזנת במיוחד - שכל כולו הוא סחטנות רגשית מניפולטיבית וביטול עצמי. "החזיקי מעמד ילדה קטנה, תראי לי מה הוא עשה לך", הם שרים כבר בהתחלה, תוך ניסיון לנחם בחורה עם לב שבור. בהמשך מגיעות קלישאות כמו "לב שבור לא יכול להיות עד כדי כך גרוע", "כשזה נגמר זה נגמר" ו"בואי ותני לי להיות זה שמראה לך".אם חשבתם שאלו קלישאות של שיר אהבה, מגיע הפזמון וקובע סטנדרטים חדשים של שמאלציות ודביקות - "אני הוא זה שרוצה להיות איתך/ עמוק בפנים אני מקווה שגם את מרגישה את זה.... רק כדי להיות הבא בתור, להיות איתך". כן, קראתם נכון - להיות הבא בתור. מה זה בדיוק אומר? שהיא שרלילה שצריך לקחת מספר כדי להיות איתה, או שאתה כה סמרטוט שאתה מוכן להיות הבא בתור רגע אחרי שהיא נזרקה, רק כי נדמה לך שבכל סיטואציה אחרת לא היה לך בכלל סיכוי איתה? מיסטר ביג לא מותירים מקום לספקות כשמגיע הבית השני - "בני לעצמך את הביטחון/ כדי שתוכלי להיות זו שמעל לראשונה". לראשונה? האם הבחורה המדוברת היא כה חסרת אישיות שבמשך חיים שלמים מעולם לא היתה ידה על העליונה, ואם כן, מה בדיוק מושך בזה? ולמה דווקא על חשבון הסולן של מיסטר ביג? כמה חסר עמוד שדרה אפשר להיות כשאתה מזמין את הבחורה לבנות את הביטחון שלה על חשבונך רק בשביל הצ'אנסה להיות איתה?

      כאן מגיע הסי-פארט כדי לפתור את הסוגיה: "למה להיות לבד כשאנחנו יכולים להיות ביחד?/ את יכולה לגרום לחיים שלי להיות שווים/ ואני יכול לגרום לך לחייך". איזה מן מאזן כוחות אומלל זה? איזה גבר מציע עסקה שבה הוא מצהיר בפני בחורה כי בעוד שהוא יקבל טעם ומהות לחיים, היא בסך הכל תוכל קצת לחייך? ולמה שמישהי בכלל תרצה גבר שהופך את עצמו לכזה שטיח לניגוב רגליים? מילא אם היה מציע לה אושר ועושר, שמחת חיים או התעלות רוחנית. מדובר בטיפוס שההערכה העצמית שלו כה נמוכה, עד כי הוא חושב שהדבר הכי טוב שהוא יכול להעניק לבחורה הוא חיוך קטן. מן הסתם הבחורה תסרב להצעה ותעדיף להיות לבד, או לחילופין לחתוך את הורידים, אם זה היצע הבחורים שמתדפק כעת על הדלת. או גרוע יותר, אם אלו השירים שכותבים לה.

      מיסטר ביג, "To Be With You" - באסה