מציאות חלופית

בין מפרצי האהבה, מפרצי הקאריביים והמפרצים של צבר מ"האח הגדול", שוכנת לה בערוץ 10 "היפה והחנון", תכנית הריאלטי שמעוררת הכי פחות אנטגוניזם מבין אחיותיה הנבזיות. את העילגות המביכה של משה מ"הישרדות", דנה מ"מפרץ האהבה" או בובליל מ"האח", כמו גם משחקי האסטרטגיה של מנו ושות', מחליף דווקא הרצון לדעת, ללמוד ולהגיע להישגים. מתברר שריאלטי מסוג כזה יכול להיות מבדר לא פחות מריאלטי שמוכר לנו בגידות ומזימות כמהלכים לגיטימיים בתוך המשחק (חלילה בחיים האמיתיים). שלושת הזוגות שהגיעו לגמר הביעו פרגון, חברות ואפילו אכפתיות - כל אלו חסרי תקדים לעומת העדר הקלאסה שמגיע עם המעמד התחרותי.

זה לא שלרגע "היפה והחנון" חומקת מן השבלוניות השטחית המתבקשת מן הז'אנר. היתה לה את מנת המזימות שלה (ע"ע טל וטל שהגדירו מחדש מבוכה) ואם תיזכרו אי שם בהתחלה, גם שד הבובליל-פרידמן יצא מהבקבוק לשבריר של שנייה. גם ההגשה של פיני טבגר – על תקן החנון שהפך לקול - היתה בעייתית לפעמים עם תחושה סחית של קריאת פרומטר מונוטונית. זה גם לא שהתכנית הפכה חבורה של כוסיות טילים למדעניות טילים; רצח הספורטאים באולימפיאדה היה "גאווה למכבי" על פי רוקסן, שגם החליטה שהשמש זורחת בשעת בין הערביים. קובה היא כנראה כוכב נוסף על דגלה של ארצות הברית על פי רעות שחשבה - יחד עם גאל - שג'ון לנון, עליו השלום, מגיע בקרוב לישראל. ובכל זאת יש משהו בעדינות היחסית שהופגנה כלפי המתמודדים, בגרף השיפור שהם הציגו וברצון הטוב ללמוד ולהשתנות, שהסיר את מעטפת הציניות הרגילה, תוך ויתור מודע על הקאלט שהיה יכול ליפול לערוץ 10 לידיים, לו דינה של גאל היה כדין בובליל.

אפשר, מתברר, להיות סגור בוילה עם חבורת אנשים שבינך לביניהם אין נושא אחד משותף ולבצע שלל משימות הזויות בשביל לזכות בכמה שקלים, גם בלי לקדש את הטמטום והרוע. רוקסן לא תקריין את מבזק חצות של חדשות 10 ונמרוד לא יהיה העומר גרשון הבא של תל אביב, אבל שניהם קיבלו את הכלים להפוך לאנשים טובים יותר לעצמם. גם אם פנינה רוזנבלום ואבי ביטר היו מאלה שנתנו להם אותם.