גוד בלס אמריקה

אחרי שנדחה פעמיים, תחילה בשל פיצוץ מוזר שאירע בניו יורק ואחר כך כתוצאה מתזמון מופלא עם היום שבו היועצים של בוש החליטו שהגיע הזמן לכסח לאפגנים את הדשא, זה סוף סוף קרה. ומאן, זה היה צ'יזי. אמנם מידה רבה של תמימות נדרשה בכדי לחשוב שהאמריקאים לא ינצלו את הבמה הזאת לעוד אחד ממפגני האחדות שהם כל כך התאהבו בהם בחודשים האחרונים, אבל עדיין, זה היה באמת מגעיל.

לאורך כל הדרך דיברו על עבודת הקודש שעושה תעשיית הבידור בכדי לשחזר את תחושת הנורמליות, על כמה שאנחנו גאים להיות אמריקאיים. זוכים הקדישו את פרסיהם לחיילי ארה"ב, ושודרו תמונות של אזרחי מדינות העולם מתאבלים עם ארה"ב, שמצידה אמרה לנו תודה. וכל זה, כשברקע מתקיים משחק מספר שבע בוורלד סירייס, אריזונה נגד ניו יורק.

זה לא שהמשחק, אליו דאגנו לחזור בכל הפסקת פרסומות או נאום משמים במיוחד, לא היה חף מלאומניות חגיגית, כלל וכלל לא. אולם במקרה שלו הפאשיזם הוגבל לטקס הפתיחה. באמי, מעל לכל רגע ריחפה עננת הפטריוטיות והאחדות, ונראה שכל הנוכחים ממש מרוצים מכך. לרגע חשנו געגוע לטקסים הישראליים בהם התרגולת למצב החיים עמוס הזבל הזה כבר שחוקה כל כך, שמתאפשרת לעתים חדירתה של ציניות מסוימת. קשה להחליט מה יותר גרוע.

ובכל זאת, אפשר לומר שמנחת הטקס, אלן דג'נרס, איכשהו איזנה את העניינים וגרמה לערב להיראות טיפה פחות מביך כשהצילה מעצמה כמה הערות מודעות עצמית (בערך) שהיו נדירות לסיטואציה. כך היה כשצחקה על שני הביטולים, כשהודתה בתחילת הערב לאנשי השירות החשאי ולסלבס שצופים בבית וכשציינה כי זה בטח מרגיז את החבר'ה בטאליבן לראות לסבית בחליפה מוקפת יהודים (ריאקשן למילי אביטל בקהל, אני נשבע).

לאור האירועים, הדו-קרב הידוע מראש בין "הבית הלבן" לבין "הסופרנוס" היה ידוע מראש עוד יותר. וכי מישהו ידמיין כי בימים אלו הפרסים לא יגיעו למושב הנשיא? ארבעה פרסים חשובים קיבלה הסדרה, בינהם הבמאי (תומס שלומי), שחקנית המשנה (אליסון ג'ני), שחקן המשנה (בראדלי וויטפורד) וכמובן הסדרה הטובה ביותר, בפעם השנייה ברציפות. לפחות הנשיא שם דמוקרטי. "הסופרנוס" מצידה גרפה את פרס התסריטאי, השחקנית הראשית (אידי פאלקו) והשחקן הראשי (ג'יימס גנדולפיני שנשאר בבית ולא הגיע לקבל את הפסלון השני שלו).

אקט נוסף של סולידריות נרשם כאשר את פרס הקומדיה גרפה הסדרה "סקס והעיר הגדולה" ונרשמה בהיסטוריה, שכן זאת הפעם הראשונה שסדרה בהפקת כבלים זוכה לפרס בסדר גודל כזה. ריי רומנו אפילו לא זכה בפרס השחקן (שהלך לאריק מקורמק, "וויל וגרייס"), והתותחית על הנייר "כולם אוהבים את ריימונד" הסתפקה רק בפרס השחקנית (פטרישה היטון) ושחקנית המשנה (דוריס רוברטסון הזקנה שלא שכחה לדפוק איזה "גוד בלס אמריקה" טוב לסיום הנאום).

"פרייז'ר", שהיתה בעבר זוכת אמי סדרתית לא לקחה הפעם שום פרס, לפחות לא שאני הרגשתי, וזה בטח בגלל שסיינפלד כבר לא מתמודדת מולה. האמת היא שאי הזכייה מוזרה במיוחד לאור העובדה שלדייויד אנג'ל שהיה אחד ממפיקיה יצא להיספות בפיגוע בתאומים.

בסופו של הערב, ובכדי לסכם את הפסטיגל, הוגשה פינאלה מפתיעה בדמות ברברה סטרייסנד ששרה את השיר של אוהדי ליברפול ("לעולם לא תצעדי לבד", אם אני לא טועה). בערוץ אחר, אריזונה נתנה אינינג תשיעי חלומי והפכה את התוצאה. היאנקיז הפסידו.