פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בונדיאל - שמינית גמר, מקצה 2

      הקרב על התואר "סרט הג'יימס בונד הגדול ביותר" מתחמם עם כניסתם של שמונה מועמדים נוספים לוילה. ישי קיצ'לס מנוער, לא מעורבב

      "בשירות הוד מלכותה" (1969) VS. "גולדפינגר" (1964)

      אחרי חמישה בונדים, שון קונרי הימם את מעסיקיו כאשר החליט לתלות את הפיאה ולפרוש (כמה שנים מאוחר יותר, סכום מגוחך של כסף שייזרק לכיוון שלו יגרום לו לשנות את החלטתו). כך מצאו את עצמם המפיקים המבולבלים תקועים עם הדוגמן האוסטרלי הגמלוני ג'ורג' לזנבי, שלא ממש ידע מה לעשות עם ההזדמנות האדירה שניתנה לו. עם זאת, למרות שלזנבי הוא ללא ספק הבונד החלש ביותר, ולמרות שכל המעורבים בדבר (כולל לזנבי עצמו) לא היו זקוקים ליותר מדי זמן על מנת להבין זאת (הוא הודיע על הפרישה שלו ערב הפרמיירה, בתוכנית הלייט נייט של ג'וני קארסון), הסרט היחיד בכיכובו עדיין מצליח להיות אחד הסרטים הנועזים, הביזאריים והמקוריים בסדרה.

      זהו הפרק הכי דל באקשן, ובאופן כללי, העניינים שקורים כאן מבקשים להיות בוגרים, רציניים ורומנטיים יותר. כתוצאה מכך, לא מעט מעריצי בונד מתעבים את הקישקעס של הסרט הזה, ואני בהחלט יכול להבין אותם. כי באמת שלא קל לצלוח את "בשירות הוד מלכותה" מבלי להשתמש בכפתור הפאסט-פורוורד. בכל זאת, הוא נמשך 140 דקות, ורוב הזמן מועבר בדיבורים ובפלירטוטים שלא ממש הולכים לשום מקום. אבל טלי סבאלס ("קוז'אק") מצליח להזריק לא מעט עניין לעיסה בזכות האינטרפטציה המאופקת והשובבית שלו לבלופלד (שזומם לזהם את העולם עם זן קטלני במיוחד של נשק ביולוגי שיופץ בעולם באמצעות צבא הכוסיות שטופות המוח שהוא הקים לעצמו), מרדף הבוב-סלד הארוך בסוף הסרט הוא לא פחות ממשובח, נעימת הנושא של ג'ון בארי היא אחת המעולות, ואם לא די בכך, זהו גם הסרט שבו ג'יימס, רודף החצאיות, לובש אחת בעצמו (אל תשאלו). בנוסף, הוא גם מחליט להתחתן (עם דיאנה ריג המקסימה), ואם לא די בכל אלה, זהו גם הסרט שבו הוא גם מתאלמן. וכן, זה שובר את הלב בכל פעם מחדש ("הכל בסדר, אדוני השוטר...היא רק נחה...היא תיכף תתעורר..."). בכל מקרה, המפיקים ניסו לעשות כאן משהו שונה, משהו עם נשמה, ולמרות שהניסיון לא לגמרי הצליח, ואפילו די נכשל, צריך לתת להם את מלוא הקרדיט על הביצים.

      אבל אתם יודעים מה? כל הסנגוריה הזאת קצת מיותרת, כי ההגרלה זימנה ל"בשירות הוד מלכותה" מפגש אכזרי ובלתי אפשרי עם "גולדפינגר" – אחד הסרטים החזקים, האייקוניים והאיכותיים בסדרה - ואיך שלא תסתכלו על זה, אין ללזנבי צל של סיכוי. וגם הוא יודע את זה.

      4-1 לטובת "גולדפינגר"

      "גולדן איי" (1995) VS. "ד"ר נו" (1962)

      הפעם הראשונה של ברוסנן, מול הפעם הראשונה של קונרי. התחרות הזאת פשוט הופכת למעניינת מרגע לרגע. "גולדן איי" הגיע לאחר שש שנות שתיקה (שנבעו מבעיות משפטיות ומהעובדה שהסדרה הגיעה למבוי סתום אחרי "רישיון להרוג"), וביקש להציג לעולם - שהתחיל להבין שהמלחמה הקרה נגמרה - בונד חדש ומשופר. ברוסנן יותר משמח להפוך לשחקן החמישי שמגלם את בונד, והסרט הראשון בכיכובו מציג הרפתקאה סולידית למדי שמנסה לקחת את בונד אל תוך הסדר העולמי החדש, מבלי להתעלם מהמורשת המפוארת. למרות כמה תקלות (הבחורה הרוסייה די נודניקית, ואלן קאמינגס, שמגלם האקר אהבל, פשוט בלתי נסבל), התוצאה לא רעה בכלל. שון בין (בורומיר מ"אחוות הטבעת") לא באמת משכנע בתור ארכי-נבל (יש בו משהו בכייני), אבל פמקה ינסן הפראית, בתור קסניה און-א-טופ, הסייד-קיק הסקסי שלו, לגמרי מפצה על כך (ובכלל, מגיע לה מקום של כבוד בהיכל התהילה של נערות בונד). מרטין קמפבל, שביים, הצליח להקיף את ברוסנן במספיק אקשן (במיוחד זכור המרדף עם הטנק) ובמספיק דילמות אישיות (הרע הראשי היה בעבר חבר קרוב שלו) בכדי שטיסת הבכורה תעבור בשלום ובכדי שהמעריצים הנאמנים יבואו על סיפוקם.

      אבל בזמן ש"גולדן איי" עשה כמיטב יכולתו להחיות את הסדרה, "ד"ר נו" – שהיה להיט היסטרי עם צאתו למסכים – התניע את כל העסק, והניח את היסודות לכל הפרקים שבאו אחריו, וזה ממש לא משהו שהולך ברגל. קונרי הפך בעקבותיו לסופר-סטאר, אורסולה אנדרס המהממת עדיין שמה בכיס הקטן את מרבית הנערות שבאו אחריה, ואפילו איאן פלמינג היה מרוצה מהתוצאה (למרות שהוא העדיף שדיוויד ניבן יגלם את 007). אין כאן הרבה התחכמויות מיותרות: סוכן בריטי נרצח בג'מייקה, ובונד הקשוח וקר הרוח נשלח לתפוס את האחראיים. קצת מתח, קצת הומור, קצת סקס, והרבה אלימות מהזן האכזרי – לא צריך יותר מזה. "ד"ר נו" הציע את התמהיל המושלם. 46 שנה מאוחר יותר, והוא עדיין מספק יופי של סחורה.

      3-2 לטובת "ד"ר נו"

      "רצח בעיניים" (1985) VS. "יהלומים לנצח" (1971)

      הפעם האחרונה של רוג'ר מור מול הפעם האחרונה בהחלט של שון קונרי (עד "לעולם אל תאמר לא"). אם להיות כנים, בשני המקרים, לא ממש מדובר בבונדים שצריך לגזור ולשמור. ובכל זאת, לכל אחד מהם יש את הרגעים היפים שלו. "רצח בעיניים" יכול להתפאר בקטע הקלאסי שמתרחש על מגדל אייפל, באחת מנערות בונד ההזויות ביותר (גרייס ג'ונס האימתנית) ובאחד הנבלים המפחידים והמופרעים ביותר שהופיעו בסדרה (כריסטופר ווקן הפסיכי, שמבקש להציף את עמק הסיליקון ולהשתלט על שוק המיקרו-צ'יפים). "יהלומים לנצח", לעומתו, מציע צמד רוצחים היפי והומוסקסואלי, מרדפים מסעירים ברחובות לאס וגאס, את המחשוף הנדיב של פלנטי או'טול, ושלל קשקושים קאמפיים שמסמנים את הפעם הראשונה שסרט בסדרת בונד העיז שלא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות.

      גם קונרי וגם מור נראים לפרקים כאילו הם היו מעדיפים לעשות משהו אחר במקום להציל שוב את העולם, שניהם קצת נראים כמו האבות של הבחורות שלצידם, ובסך הכל מדובר בקרב הצמוד ביותר שלנו עד עכשיו – פשוט כי אף אחד מהצדדים לא ממש מתאמץ לנצח. כנראה ששיר הנושא האלמותי של דוראן דוראן יצטרך לסייע לנו להגיע להכרעה.

      1-1 (5-3 בפנדלים, לטובת "רצח בעיניים")

      "מרוסיה באהבה" (1963) VS. "מחר לנצח" (1997)

      הסיבה היחידה ש"מחר לנצח" לא עף כבר בשלב המוקדמות היא מישל יאו – שמגלמת כאן סוכנת חשאית סינית שעוזרת לבונד (ברוסנן בניסיון השני שלו) לגבור על איל תקשורת מגעיל בשם אליוט קארבר (שמעוניין להביא לפרציתה של מלחמה, ואז להיות היחיד שמסקר אותה). היכולות האקרובטיות של יאו הופכות אותה לאחת מהנשים המרשימות ביותר שהופיעו לצידו של 007, ונוכחותה המבורכת מאלצת את כל המעורבים בדבר להעלות את הרף בכל מה שקשור לסצנות האקשן. אי לכך ובהתאם לזאת, תמצאו כאן מספר סיקוונסי פעולה מקפיצים, כאשר המרדף בין האופנוע למסוק מתכבד לסמן את אחד מהרגעים הגדולים של בונד בשנות התשעים, אם לא את הגדול שבהם. כמה חבל, אם כן, שג'ונתן פרייס, שמגלם את קארבר, מעורר יותר גיחוכים מצמרמורות, וכמה עצוב שטרי האצ'ר – שמופיעה כאן כאהובת עבר של ג'יימס – נראית כאילו שהיא עושה טובה שהיא משתפת פעולה עם המצלמה (לא נורא, הסייד-קיק של קארבר – ביריון גרמני מחומצן ומוחצן שנראה כמו שילוב בין ז'אן פול גוטייה לשוורצנגר – הוא אחד המצחיקים, אז זה קצת מתאזן).

      "מרוסיה באהבה", לעומת זאת, הוא גם מותחן ריגול אדיר על פי כל קנה מידה, גם אחד מהבונדים הטובים ביותר, וגם פייבוריט ברור לזכייה בטורניר. אפילו בהרכב חסר הוא נותן ל"מחר לנצח" שלוש בראש.

      3:0 לטובת "מרוסיה באהבה"