הטלוויזיה יכולה לשנות את חיינו. כוחה הוא עצום. ערכו ניסוי קטן: הפעילו טלוויזיה במפגש עם חברים. השתיקו את הקול. פשוט תנו לאשד האור להישפך מן המסך. בתוך זמן קצר, מבלי שתעשו או תאמרו דבר, השיחה תגווע לאיטה ורוב הנוכחים בחדר יהיו מרותקים אל התמונות המשודרות אליהם. הכריזמה של הטלוויזיה כמכשיר שתוכנן על ידי בני אדם ולמען בני אדם היא כמעט אינסופית. אין פלא שבשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר טלוויזיות, במיוחד במקומות שרוצים ללכוד את תשומת ליבנו וכספנו: בחנויות בגדים, בסופרמרקט, בפיצוציות ואפילו בפאבים ובחדרי שירותים של משרדי פרסום.
כאשר ניצבים מול מכשיר רב עוצמה שכזה, רוב בני האדם אינם יודעים כיצד להשתמש בו. הם פשוט נכנעים מול כוחו, משתרעים מול המסך, ומעבירים לו את השליטה במוחם. אין להאשים אותם. בתוך הטלוויזיה מתקיים יקום נפרד מהיקום שבו אנו חיים. זה מקום מוזר, שחוקיו משתנים כל העת: פעם אתה נמצא במעמקי הים והמנחה מלטף דגי טרף, פעם במטבחה של אישה מרוחה בתמרוקים, ופעם בוהה בגבר מבוגר, נטול חולצה, מגרד את בטנו השחומה.
היקום הזה ניזון מהמציאות שמתרחשת סביבנו. לעתים אפילו אנחנו עשויים להופיע בטלוויזיה. אבל המציאות הזו מתערבלת, משתנה, מופיעה בצורות הזויות ומפתיעות. הכל הופך זר ומוזר על המסך, נהפך לחלום בהקיץ משותף. הצופה, שרוע על כורסתו, אילם, לכוד ביקום הזה הוא מנסה, באינסטינקט אנושי, ללמוד אותו, לפענח את פשרו. אבל זוהי משימה בלתי אפשרית, שכן היקום הזה הוא כספיתי, משתנה כל העת כדי להשאיר את הצופה תוהה ובוהה, בעוד הטלוויזיה מדברת ישירות עם הלא-מודע שלו.
כאשר אדם מפקיד את גופו ומוחו ללא הגנה לשטף כזה של אינפורמציה חלומית, הוא בעצם מוסר את עצמו לידי כוחות גדולים ממנו. אין לדעת מה יהיו התוצאות. החדירה אל המרחב הלא מודע במוחנו יכולה לשפר מאוד את חיינו, אך גם להרע אותם (ראו שני טורי הקודמים).
אין זה אומר שצריך להתנזר מן הטלוויזיה. חלילה! הטלוויזיה היא מכשיר מצוין להזריק תמונות ודימויים חדשים ויעילים היישר אל תוך מוחנו. אנו פשוט צריכים לשלוט בהם, להחליט מה ייכנס אל נחשול הרגשות והתמונות שמפעילים אותנו, ומה ייוותר בחוץ. הדרך לעשות זאת היא להזרים, במקביל לזרם של הדימויים שמגיע אלינו מן המסך, זרם של דימויים עצמאיים מתוך מוחנו. לא להיות צופים פאסיביים כמו רוב בני האדם. לשם כך ניתן להשתמש בטכניקה מיוחדת לצפייה בטלוויזיה, שלמדתי ממישל, אחד הנערים היתומים מבית המחסה שבו עבדתי בטולוז, צרפת.
עוד בוואלה!
מישל
מישל היה בן 16. נער ממוצע קומה, שיערו צהוב, סתור על מצחו, אוזניו בולטות מעט, ועיניו העגולות עגולות כמעט לחלוטין! היו מוקפות בדלילות בריסים ארוכים מאוד. גופו היה צנום, עצמותיו בולטות. אצבעותיו ארוכות מאוד, ציפורניו קשות ומלוכלכות. בבתי שחיו הנצו כמה שיערות ארוכות, כמעט שקופות. אהבתי לעשות עליהן פו במסגרת הבדיקות התקופתיות.
מדי ערב היה מישל מסיק את התנור, מתפשט עד לתחתוניו, מפעיל את הטלוויזיה ומשתרע מולה על הספה. הוא נהג לדחוף את גופו מטה, כך שתחתוניו נמשכו לאחור, מהדקים את איבר מינו הקטן, המצונף, אל הגוף. כשהאור הכחול של הטלוויזיה הוטל עליו, הייתי מתבונן בפטמותיו שהתרחבו מאוד בגלל החום, וצבען היה כה בהיר עד שבמבט חטוף היה נראה כאילו אין לו פטמות כלל.
כיצד לצפות בטלוויזיה
תוך התבוננות במישל ושיחות ארוכות עמו, הצלחתי לזקק את השיטה לצפייה בטלוויזיה השיטה שתגרום לכם לא רק להעביר מולה את הזמן, אלא גם לצאת נשכרים מכך:
1. אל הצפייה בטלוויזיה מומלץ מאוד להגיע במצב של עייפות כבדה. כך תודעתך תהיה פתוחה יותר. אם הנך עירני סעד את לבך בארוחה כבדה והיכנס למקלחת חמה. אפשרות אחרת היא לקחת כדור שינה.
2. חמם מאוד את החדר (ובקיץ צנן מעט) לטמפרטורה הקרובה מאוד לחום הגוף. החום צריך להיות כבד, מעלף, אך עדיין נעים.
3. התפשט, והישאר בתחתוניך.
4. הפעל את הטלוויזיה. הגבר את הקול. כבה את כל האורות בחדר.
5. שב על הספה, ולאט לאט דחוף את אגן הירכיים מטה עד שתמצא את עצמך שוכב כמעט לחלוטין, פרט לראש, שיישען לאחור. חוש את הבד המתוח של התחתונים מתהדק על פינך ואשכיך.
6. צפה בשידורים. עצום את עיניך עד מחציתן. אתה יכול להשעין את ראשך על כף ידך. אל תזוז.
7. התנמנם. הירדם והתעורר חליפות. תן לתמונות המגיעות אליך מן המסך להתערבב בחלומותיך. אל תדאג. מוחך פעיל. הוא יברור אילו דימויים ייכנסו לנחשול התמונות והתחושות שמפעיל אותך.
8. הנח את אחת מידיך על הבטן. אל תניע אותה.
9. הדוף את אגן ירכיך קדימה. תן לתחתונים להתהדק עוד.
10. הירדם