פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בונדיאל - חצי הגמר

      ארבעה סרטים נותרו במירוץ - מי מהם יהיה יזכה בתואר המלכותי "סרט הבונד הטוב ביותר"? אף אחד לא עושה זאת כמו ישי קיצ'לס

      "המרגלת שאהבה אותי" (1977) VS. "קזינו רויאל" (2006)

      "קזינו רויאל" דהר לחצי הגמר, ואם לשפוט על פי ההופעה שלו בטורניר עד עתה, קשה לראות מי ימנע ממנו לקחת את התואר. יש לו את האנרגיות הדרושות, הוא מצוייד במילה האחרונה בכל מה שקשור לכוריאוגרפיה של סצנות פעולה, המכות שלו כואבות, הטכנולוגיה נמצאת לצידו, העלילה שלו מסובכת במידה, הוא מכיל עומק רגשי שאין לזלזל בו, והוא ממש לא מבזבז את הזמן שלו על השטויות. כי הוא עסוק בלהדביק את המושב שלכם לכיסא. החל מסיקוונס הפתיחה בפראג, המשך במרדף המסחרר והבלתי ייאמן אחרי איש הפצצות האקרובט, עבור במרדף הארוך והבנוי לתלפיות שמגיע לשיאו בשדה התעופה של מיאמי – וקיבינימט, עוד לא הגענו לנקודת האמצע. אבל אתם יודעים מה? רוג'ר מור לא פראייר, ולא סתם הוא הצליח לשרוד בתפקיד 007 יותר מכל אחד אחר. הוא אמנם לא בנוי לתלפיות כמו קרייג, הוא איננו קשוח כמותו, הוא לא היה מחזיק חמש דקות מול הבריונים הברוטאליים של לה שיפרה, וגם כשחקן הוא רחוק מלהיות אוליבייה. אך אל תמעיטו מערכה של הגבה המורמת שלו. ואל תיתנו לשארם השובבי, לקלילות המשועשעת ולכריזמה היבשה והמנומסת שהוא מפגין תדיר לגרום לכם להספיד אותו בטרם עת. כי לא רק שיש לאיש הזה טונות של סטייל, גם יש לו רישיון להרוג. ואין לו שום בעיה להשתמש בשניהם, בו בזמן.

      אז כן, כמו שכבר ודאי ניחשתם, בניגוד למצופה, ברגע האמת, "קזינו רויאל" – שכנראה קצת נתן לשתן לעלות לו לראש - לא ממש מצליח לדרוס את "המרגלת שאהבה אותי". כי למרות שהבונד של קרייג הוא הדבר הכי טוב שהסדרה הזאת ראתה בשני העשורים האחרונים, הבחורצ'יק עדיין מצוי בחיתוליו (בכל זאת, רק עכשיו קיבל את הדאבל-או סטטוס שלו) והוא ודאי יהיה הראשון להודות בכך שעוד יש לו מה ללמוד. בינתיים הוא לא הרבה יותר מ"מכשיר קהה" (כפי שניסחה זאת יפה הבוסית שלו, M), ומכשירים קהים נוטים לחשוב שמה שלא הולך בכוח, יילך בעוד יותר כוח. ביג מיסטייק.

      תקראו לזה שאננות, תקראו לזה יוהרת נעורים, תקראו לזה מה שתרצו. אבל אחרי מאבק צמוד ומרתק שידע לא מעט דרמה, ודי הרבה תהפוכות, היה זה דווקא הבונד של מור שהצליח לנצל את העפיצות המובנת שנפלה על קרייג בעת משחק הקלפים הלא נגמר (בוא'נה, כמה זמן!) כדי לגנוב כאן ניצחון. כי איך שרה קרלי סימון? "Nobody does it better, it makes me feel sorry for the rest, nobody does it half as good as you, baby you’re the best". החדשות הטובות עבור קרייג הן שיש לו עוד כמה שנים להוכיח לה שהיא טעתה. הוא בהחלט בדרך הנכונה.

      4:3 לטובת "המרגלת שאהבה אותי"

      "גולדפינגר" (1964) VS. "מרוסיה באהבה" (1963)

      טוב, זה כבר לגמרי "בחירתה של סופי". שני הסרטים מעולים, שני הסרטים ראויים לתואר, ועל שני הסרטים כבר הרחבתי בסיבובים הקודמים של התחרות. ובכל זאת, רק אחד מהם יכול לעלות לגמר. אז מי זה יהיה? "גולדפינגר" הוא הגרנדיוזי מבין השניים. הוא מרהיב יותר, וגם מלהיב יותר. אבל "מרוסיה באהבה" – הקומקפטי והמותח - הוא אולי הסרט היחיד בסדרה שיכול להיקרא סרט טוב באמת, כזה שמסוגל לעמוד בכבוד גם מול סרטים טובים שאינם סרטי ג'יימס בונד. והוא אינו זקוק לגימיקים ילדותיים או למזימות בומבסטיות להשמדת העולם בכדי לגרום לכם לעקוב אחריו בעניין ולהצטער שהמלחמה הקרה נגמרה. לא יודע. זה קשה מדי. זה גדול עלי. אני לא מצליח להחליט. הייתי עושה כמו אנטון שיגור ו/או הארווי טו-פייס, מטיל מטבע, ורוצח באכזריות את המפסיד, אבל השופטים אומרים לי שזה לחלוטין מנוגד לחוקי הטורניר. אז יש לי רעיון. בואו פשוט נלך עם הסרט שקונרי תמיד אמר שהוא האהוב עליו. ואם זה לא נראה לכם, אתם מוזמנים להפנות את הטענות שלכם אליו.

      1:0 לטובת "מרוסיה באהבה"