ידיד הכסף

"כסף, כסף, כסף, הוא שורש כל הרע" (הוראס אנדי)
"אין לי כסף אין לי" (גידי גוב)

בחודש האחרון יצאו שני ספרים, דומים, אך כה שונים, שסובבים סביב כסף; הראשון, "מוול סטריט אל החומה הגדולה – כיצד להרוויח מכלכלתה המשגשגת של סין". הספר מתהדר ברשימה ביבליוגרפית ארוכה, בכריכה קשה בצבעי האימפריה הסינית ובגב המקצועי של "הכלכליסט". המחבר הוא בוגר פרינסטון ובספר 245 עמודים של טבלאות, גרפים וטקסטים אינסופיים. שיהיה בהצלחה עם זה, כן?

הספר השני הוא "בורסה, יקירתי". הוא מתהדר בכריכה רכה בצבע וורוד (אלא מה?), מפתח עניינים לפי הא'-ב' עם מושגים שמאתגרים את האסטרוגן כמו "באפט, וורן" ו"מס הכנסה" וטבלאות עוגה בצבעי הקשת (כי נשים אוהבות גם עוגות וגם קשתות, אז למה לא לשלב בין השתיים?). המחברת היא בעלת חברת "דני מאני – ילדים לומדים כסף בע"מ" ובספר 230 עמודים מעוטרים במשפטים אלמותיים כמו "אחר כך חזרה עם הקפה, כשהיא מתנועעת בקלילות בקצב המנגינה, ושאלה: 'באיזה ענפים נשקיע'?" (ע' 83). או "התקשרי לבנק. שוב, אל תתביישי לשאול שאלות. את לא נודניקית". (ע' 112). מיותר לציין שהספר כתוב בלשון נקבה ובכל זאת - הנה ציינו.

קל מדי להפוך את "בורסה, יקירתי" למושא צחוק (למרות שבאותה מידה שהוא מגוחך, אפשר גם לומר שהוא טקסט חתרני מאין כמותו) כמו שקל מדי ל"מוול סטריט אל החומה הגדולה" להתהדר במקצועיות ורצינות לעומת עמיתו הוורדרד. מה שלא קל, לאף אחד מהספרים ובטח שלא לנו, זה המשבר הכלכלי. כי כשרחוב וול מתרוקן, הפאונד נחלש, הין מתרסק, הכותרות של צהובוני הכלכלה מזכירות את משבר הטילים בקובה וגם ברחוב אחד העם לא מחלקים משרוקיות ברחוב, קשה להגיד לאנשים להשקיע בבורסה. יקירתי.

"בורסה יקירתי", מיכל ליבנה בשיתוף עם אודי אלוני // הוצאת מטר

"מוול סטריט אל החומה הגדולה" ברטון ג'יי מלכיאל // הוצאת ידיעות ספרים