פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המהפכה לא תשודר בטלוויזיה

      החובה העיתונאית של חברות החדשות בערוצים המסחריים נעלמה בליל הבחירות לרשויות המקומיות והשאירה את הבמה כולה לערוץ הראשון. ניב הדס רגולטור

      אין זה מקרי שדווקא הערוץ הראשון היה הגוף הטלוויזיוני היחיד שסיקר אמש בצורה נרחבת את הבחירות חסרות העניין - כמעט כמותו ממש - ברשויות המקומיות. בחירות, שלמעט המגזר הערבי המדוכא, לא הצליחו ליצור סחף, התלהבות או ריגוש כלשהו בקרב הציבור האדיש, שלא הטריח עצמו – בין אם מתוך ייאוש, חוסר אכפתיות או שביעות רצון – לקלפי. בחירות שלמרות שיש להן השפעה מכרעת על צביון ואיכות החיים שלנו, לא נחשבות למספיק סקסיות כדי להשתחל לשידורים של חברות החדשות בערוצים המסחריים. כלבי השמירה של הדמוקרטיה, כן? וזה לא שהמפגש המרתק בין שרונה פיק לליאור דיין, "מצלצלים" ושידורים חוזרים של "סיינפלד" וליאור שליין לא מטלטלים את עולמי; מטלטלים אחושרמוטה. אבל בכל זאת, וסלחו לי על הטרחנות, נדמה לי שעתידן של ירושלים המשוועת שלא להתחרד, חיפה בעל המרקם הדמוגרפי העדין והמאבק הבין דורי/מעמדי בתל אביב – בכולן היה פוטנציאל לסיפור מרתק, אגב - חשוב מעט יותר.

      רק שלשום כתב כאן חברי אודי הירש על מנטאליות תאוות הבצע וההשתנה מהמקפצה של הערוצים המסחריים, שהגיעה לשיא חדש עם שידורה של "אמאל'ה" במהלך "האח הגדול". ובכן חברים, מזל טוב לכולנו – השיא הזה נשבר מהר מהצפוי; לוסיאן בולט של רפש מרצד – ואפילו לא ב-HD! – על המרקע. ובאמת, מדוע להשקיע במשדר מהודק מכל הארץ, עם פרשנים, סקרים, אריזה גראפית, ניידות שידור וטאלנטים כשאפשר לתת עוד פריים עמוס תוכן שיווקי. העיקר שאפשר לצקצק וללעוג לליקויים האזרחיים של הציבור העצלן והאפאטי, שבוחר להמשיך ולהתנוון.

      כך, באין מתחרים, ניהל ערוץ 1 – בראשות גאולה אבן ועודד שחר - את אחד השידורים הכי מענגים שנצפו על המסך מזה זמן רב. עם שיק של בזאר בכרמיאל ומצב רוח לא מכופתר התנהלו שיחות כנות, משועשעות ואינטליגנטיות וניתוחים מלאי תובנות (בעיקר של דניאל בן-סימון ורוני מילוא, שהפתיע בחדות התפיסה שלו את התכונה בתל-אביב). לצד המיקרופונים המרשרשים, האוזניות המקרטעות, והצילום, שכמו הועבר במתכוון בפילטר אפור, האווירה הערוץ אחדית אפשרה דיונים מעמיקים על מצב האישה בישראל, השינוי במודעות האזרחית של ערביי ישראל, שקיעתן של המפלגות הגדולות ומשמעותה והמלחמה הפנימית בין החרדים בירושלים. אז נכון שהיו רגעים בהם תוכניות הטלוויזיה של קהילת יוצאי בולגריה בערוץ המקומי נראו לידם כמו CNN, אבל לפחות לשלוש שעות תמימות, התקבלה ההרגשה הנדירה הזו, שטוב שיש כאן ערוץ ציבורי.