מערבב מין שאינו במינו

התגובה הראשונה לקטע הזה היא זלזול. עוד פעם הפיקסיז? עוד פעם "Hey"? לא המשכנו הלאה אחרי הקליפ של שתי הישראליות המעצבנות והפרפרזה של קווין סמית? אבל אז - אחרי ההתנשאות - מקשיבים ומבינים בפעם המיליון שדיפלו גאון, ושאם הוא בוחר לעשות משהו, אז זה יהיה מוצלח ומרענן ומבריק ומעניין.

8ביט זה מה שהילדים אוהבים היום. YMCK תמיד לקחו את ה-8ביט שלהם ברצינות יתרה, ובניגוד להרכב ההייפ (המוצדק!) Crystal Castles, לא דאגו לשלב במוזיקה שלהם גם ביטים שלא היו נכנסים למשחקי מחשב ישנים. הספליט החדש שלהם עם De De Mouse הוא הריליס הכי יפני ששמעתי בחיים שלי (קלישאות מוצלחות ברצף - זה אדיר) ו-"Beautiful Name" הוא הקטע הכי כובש בו.

גיטרות. ברייטון. זמרת. טקסט על תקליטים. יותר מזה לא צריך כלום.

וינונה ריידר, כמו קייט מוס ,כנראה תשאר עוד לא מעט שנים אחת מהבייבס האולטימטיביות של האינדי. זה בכלל לא משנה ששתיהן כבר התבגרו, שהן הפסידו את הגברים שנתנו לכל אחת מהן עוד כמה רגעים של ספוט לייט (פיט דוהרטי וקונר אוברסט, בהתאמה וג'וני דפ עם שתיהן) ושכל אחת כבר הבישה את עצמה לדעת, מעבר לגבול המאגניבות (הרואין זה פאסה ושופ-ליפטינג זה הכי עלובי החיים) - כי עדיין יש לה את זה. ככה מוכיח שיר ה-Pאנק רוק הטינאג'יירי הזה, שמקביל כמעט באופן מוחלט ל-"Dear Kate" של Dynamite Hack משנת 2000. האמת, גם עליי הקסם של הבחורות האלו עדיין עובד.

עכשיו, אחרי שדניאלסון פרצו החוצה, הצמיחו קהל מעריצים והרגילו את העולם לקול של דניאל סמית', הם החליטו להוציא מהארון את ההקלטות הישנות - מהתקופה שעוד קראו להם Danielson Famile - ולהמם את כולנו עם הערכים הנוצריים שלהם באוסף כפול. "Pottymouth" הוא אחד מהקטעים שהם החזירו לחיים, ומה שמדהים בו בו זה שעוד ב-1999, כשהוא יצא על "Tri-Danielson!!! Alpha" הוא היה נשמע כמו גימיק מגניב אך מטופש שימאס ממנו תוך יום, אבל איכשהו, עד עכשיו זה מרגיש כקטע גדול.

ואם כבר אנחנו מוציאים שירים מהאוב, אז גם Glass Candy חונכים אוסף חדש, במקרה הזה של נדיריות ובי-סיידז, ואיתו סוף סוף יש גרסה באיכות טובה ל-"Geto Boys", הגרסה שלהם ל-"Mind Playin Tricks" הקלאסי של הגטו בויז (שבעצם מספל את "Hung Up On My Baby" של אייזיק הייז). זה מדהים איך שהביט הזה משתלב בשלמות בין השירים האחרים של Glass Candy, אבל אולי סתם המחשבות שלי עושות לי טריקים.

Love is All הוציאו את האלבום הכי טוב של החודשים האחרונים (ביקורת מלאה עליו בשבוע הבא) והשיר הזה - למרות ואולי אף בזכות הקצב היחסית איטי שלו והכמעט ריפ-אוף מקמרה אובסקורה - הוא שק ענק שמלא ברגש וכאב. ככה עושים שירי פרידה (בדואט הקלאסי של הבן/בת) וככה בנות נשמעות הכי לוהטות (בסגנון השירה שבלונד רדהד הפכו לסטנדרט). מקסים.

אין איך לצאת מזה טוב - לא משנה מה אכתוב כאן, זה יראה כאילו שמתי את בריטני במן קטע הפוך על הפוך שכזה שמתאים לגישה האונברסילית של מבקרי מוזיקה כלפי בריטני. אולי זה נכון ואולי לא - אבל מה זה משנה כל עוד ABX מ-Hood Internet עשה את זה שוב כשהוא שילב את הלהיט האחרון של בריטני עם Department of Eagles ויצר קטע מעולה משני שירים שהיו די טובים מלכתחילה.

הו לא, הו לא - האול גירל סאמר פאן בנד גרמו ללב שלי לעצור, שוב, בשיר שנשמע פחות או יותר כמו כל דבר אחר שהם הוציאו בחיים שלהן. בשביל למנוע אי הבנות, אני אגיד שזה דבר חיובי. מאוד.

בן פולדס עושה קקי של מוזיקה ואת הסלידה שלי מהחומרים האחרונים של רג'ינה ספקטור כבר הבעתי מספיק פעמים. אבל איכשהו, כשהם נפגשו על "Way To Normal", האלבום האחרון של פולדס, הם הצליחו לייצר איזשהו קסם. שיהיה ברור - השיר הזה טובע בפופ הדביק האופיני לשניהם, ואם לא מתעמקים, הוא יכול לעורר בחילה. אבל מתחת לפני השטח מסתתרת ההיסטוריה המפוארת של ספקטור ומספר התכונות החיוביות של פולדס, שאני עדיין לא לגמרי בטוח שאני יודע מהן.

על כל בנק שנפל בחודשיים האחרונים, צצו עשרים גרסאות כיסוי לשירים של הקיור. נשבע לכם, מדובר במגיפה, ואחרי חודשים של יחסי ציבור, האוסף החדש, "Perfect as Cats", הוסיף עוד 33 כיסויים לרשימה. טירוף. מתוך כל אלו, המוצלח ביותר לטעמי הוא הקטע הזה, שבהגשה שונה לחלוטין מהמקור, הצליח להעביר את אותו המסר ואפילו גרם לי לחפש חומרים ישנים של Blackblack.

מה לעזאזל קורה עם האלבום המלא של Uffie? זה כבר נראה כאילו הוא לעולם לא יגיע. למזלנו, האנשים של Ed Banger דואגים לארח אותה באלבומים שלהם ולהשאיר אותה בתודעה. Uffie, מצידה, עדיין מלאה בעצמה, עדיין חצופה, ועדיין מספקת את הסחורה. אה כן, וגם Mr. Oizo עושה עבודה מצוינת.