אני לא מתה על UB40. אבל היום מופיע אלי קמפבל, סולנם לשעבר שפרש מהלהקה אך לפני כמה חודשים, בהאנגר 11. חוץ מזה שיצא להם אוסף "גרייטסט היטס" חדש, אז איך שלא מסתכלים על זה, מן הראוי לתת עוד מבט בקריירה הארוכה של להקת הרגאיי הבריטית המצליחה ביותר בכל הזמנים. לרגע היססתי, אבל עורך המדור היה בעד. "שווה להזכיר שפעם, לפני שהם חידשו את אלביס, הם אפילו היו להקה טובה", הוא אמר. אולי "להקה טובה" זה קצת מוגזם, אבל היו להם כמה שירים טובים, והעיקר - הם היו שגרירי רגאיי נאמנים, ועל זה כבר מגיע להם כבוד.
כצפוי, האוסף נפתח בנקודת השפל הכי גדולה של UB40, שכמובן הייתה גם ההצלחה המסחרית הכי גדולה שלהם: הביצוע הניינטיזי הנוראי ל "(I Can't Help) Falling in Love With You" של אלביס, שנועד לקשט סרט חדש של שרון סטון, והגיע למקום הראשון באירופה ובאמריקה כאחד.
כדי לאזן את המצב, מיד אחריו מגיע באוסף השיר הכי טוב שלהם, שהוא דווקא לא קאבר, אלא שיר מקורי. שיר המחאה האנטיתאצ'ריסטי המעולה "One in Ten" מ-81' זורק אותך מיד לתקופה המוקדמת, והדי נשכחת היום, של הלהקה, בה הם התמקדו ברגאיי בעל מסרים חברתיים. בקליפ ניתן לראות את אלי קמפבל צעיר וחדור אמונה, עם אש בעיניו, שמקרין משהו אחר לגמרי ממדושנות העונג שהפכה להבעה הקבועה שלו מאוחר יותר. אפילו עורך המדור הזה מודה ש"One in Ten" הוא אחד השירים האהובים עליו, ואם לצטט אותו: "למרות שהוא מדבר על שיעורי אבטלה יש סיכוי שאני אכנס איתו לחופה. מצד שני אני לא מתכוון להתחתן".
עוד בוואלה!
עיסוק בבעיות החברתיות של אנגליה
למרות התדמית של UB40 בתור להקת קאברים מעפנה שעושה ביצועי רגאיי פופיים לשירים מוכרים, צריך לזכור שהם לא תמיד היו כאלה. ההתחלה שלהם הייתה רחוקה מאוד מהציניות שניתן לייחס לשירי הפיל-גוד שהם הזרימו למצעדים בקביעות מרגע שהם עלו על הפטנט. אך למרבה הצער "One in Ten" הוא הייצוג היחיד באוסף הזה לתקופה הזו. זהו השיר היחיד באוסף מהאלבום השני, "Present Arms", והוא נכנס לכאן בזכות העובדה שהגיע למקום השביעי במצעד הבריטי. לאלבום הראשון, "Signing Off", בכלל אין כאן כל זכר.
לכן שווה להזכיר שכמו רבים מצעירי מעמד הפועלים שגדלו באנגליה בשנות השישים והשבעים, גם אלי קמפבל וחבריו גדלו על מוזיקה שחורה - על סול אמריקאי, על קליפסו ובעיקר על רגאיי לסוגיו. כמו שסיפרו כבר ג'ון ליידון, ג'ו סטראמר ואחרים, צלילי הרגאיי בקעו מבתיהם של מהגרים ג'מייקנים שחיו לצד משפחות מעמד פועלים לבנות בשכונות במרכזי הערים של אנגליה. קמפבל וחבריו גם שמעו את המוזיקה הזאת במסיבות בית בבלסול הית' - אזור וורקינג קלאס מעורב גזעית של בירמינגהם, עיר מולדתם. כמו הרבה צעירים לבנים מובטלים, ממורמרים וחסרי עתיד, הם לא רק התאהבו במקצב הרגאיי, אלא התלהבו מהכוח הפרולטרי המאחד של המוזיקה הזאת.
באופן טבעי, כשקמפבל וחבריו הקימו ב-78' את להקתם, השפה המוזיקלית בה הם בחרו להעביר את המסרים הפוליטיים וחברתיים שלהם הייתה רגאיי. וכדי שהמסר לא יפוספס, הם קראו ללהקה שלהם UB40, על שם הטופס עליו חתמו באנגליה כדי לתבוע דמי אבטלה, וגם תקעו טופס כזה על עטיפת אלבום הבכורה.
למרות שגם הם היו להקה מעורבת גזעית עם אג'נדה חברתית והשפעה של מוזיקה ג'מייקנית, הצליל ש- UB40הביאו לרגאיי הבריטי היה רחוק מאוד מהסקא הקופצני של הספיישלז, סלקטר ושאר להקות הלייבל טו-טון. הלהקות של טו-טון, שכבשו את המצעדים לא מזמן, כבר היו במגמת ירידה ברורה כש-UB40 התחילו להוציא חומרים, מה שכמובן הזרים לכיוונם לא מעט קהל המוכן ומזומן לסנסציית הרגאיי הבאה, שיש בה לבנים ושחורים הפועלים ביחד כדי להעיף את תאצ'ר מדאונינג 10.
בניגוד לסקא של טו-טון, UB40 הלכו יותר לכיוון של רגאיי איטי ונימוח ושל דאב והושפעו גם מסגנון הרגאיי הבריטי המוביל של הסבנטיז, שכונה Lovers Rock. במקור הלאברס רוק היווה קונטרה רומנטית ואסקפיסטית לרגאיי הראסטפארי הלוחמני או הדתי של ג'מייקה. חלק מקהל הרגאיי הבריטי הרגיש מנותק מההטפה הראסטאפארית של הרגאיי שהגיע באותה תקופה מג'מייקה והעדיף לברוח לשירי אהבה מתקתקים. UB40 ראו לנכון לרתום את ז'אנר הרגאיי המקומי הזה דווקא לעיסוק בבעיות החברתיות של אנגליה.
ואז הגיע "Red Red Wine"
כל זה טוב ויפה, ו- UB40 אכן הוציאו שני אלבומים מעניינים בתחילת דרכם, אך המפנה הגיע ב-83', אז הוציאו את אלבום הקאברים הראשון שלהם, ממנו יצא הלהיט הענק "Red Red Wine" - השיר השלישי באוסף החדש. זה אחד השירים המפורסמים ביותר במסורת של ביצועי רגאיי ש-UB40 עשו לשירים שהם לא רגאיי במקור, אך בניגוד לאמונה הרווחת - הם בכלל לא היו אלה שחשבו על הרעיון המבריק להפוך אותם לרגאיי.
"Red Red Wine", כאמור, לא היה שיר רגאיי במקור, אבל UB40 בכלל לא ידעו את זה. בעקבות הביצוע של UB40 הפך השיר לסטנדרט רגאיי פופולרי שגם זוכה מדי פעם לביצועי דאנסהול חדשים, אבל הביצוע המקורי שייך לסינגר-סונגרייטר האמריקאי ניל דיאמונד. השיר היה להיט בסדר גודל בינוני-מינוס באמריקה ב-68', כשבאותה שנה יצאה עוד גירסה של השיר לשוק הבריטי. כעבור שנה הקליט הזמר הג'מייקני טוני טרייב את השיר בגירסת רגאיי, שגם היא הצליחה קצת במצעד הבריטי, וזו בעצם הגירסה עליה מבוסס הביצוע של UB40, שלטענתם בכלל לא שמעו אז את המקור.
בין טוני טרייב ל- UB40ידע השיר הזה עוד כמה ביצועים, אבל הוא נהיה להיט ענק לראשונה בשנות השמונים, בביצוע המפורסם של UB40. דיאמונד מעולם לא התכוון שבלדת שברון הלב שלו תהפוך ללהיט רגאיי אופטימי וקליל, אבל מן הסתם הוא היה מבסוט ששירו הישן הגיע פתאום, עשרים שנה אחרי, לראשי המצעדים בכל העולם. לאות הוקרה דיאמונד אפילו הקליט גירסה חדשה לשיר המצטטת מהגירסה של UB40.
עוד להיט של UB40שלא נולד כשיר רגאיי, הוא "I Got You Babe" - להיטם הענק של סוני ושר מ-65' - אותו ביצוע אלי קמפבל ביחד עם כריסי היינד מהפריטנדרס. בהמשך הקליטו קמפבל והיינד עוד דואט, ללהיט הסול "Breakfast in Bed" שבוצע במקור על ידי בייבי וושינגטון ואחר כך על ידי מעריצתה הגדולה, דאסטי ספרינגפילד. גם כאן הרעיון להפוך את השיר לרגאיי לא היה של .UB40
מיטב להיטי הסול מהסיקסטיז זכו לביצועי רגאיי ורוקסטדי בג'מייקה, ומפיק הרגאיי הנודע הארי ג'יי - מי שאחראי על המנון הסקינהדז "The Liquidator" - הקליט ב-72' לא פחות מאשר שלוש גרסאות ל"Breakfast in Bed", עם שלושה אמנים שונים. בשנים שלאחר מכן קיבל השיר עוד כל מיני גרסאות רגאיי, אבל כידוע רגאיי ג'מייקני לעולם לא מוכר טוב כמו רגאיי בריטי, ו"ארוחת בוקר במיטה - גירסת הרגאיי" הגיע לראשונה לטופ-10 הבריטי ב-88', בביצוע של UB40 וכריסי היינד.
במשך השנים הוציאו UB40 שלושה אלבומי קאברים, שכולם נושאים את השם "Labour of Love", אך למרות שלהיטיהם הגדולים ביותר היו קאברים, היו להם גם כמה שירים מקוריים זכורים כמו "Rat In Mi Kitchen" ("יש לי עכברוש במטבח! מה אני אעשה??") ו"Sing Our Own Song", שגם הם מופיעים באוסף הזה.
בינואר השנה הודיע אלי קמפבל שהוא עוזב את הלהקה, אחרי שלושים שנה. הוא כמובן ישיר את להיטי UB40 בהופעה הערב, אבל עם נגנים אחרים. אם אתם מתכוונים ללכת, האוסף הזה - או כל אוסף אחר של UB40, ולא חסר - יעזור לכם להתכונן. רק תברחו לפני שהוא יהרוס את השיר של אלביס בהדרן.
יו.בי40 "Greatest Hits" (הליקון)
