צו עיכול

בסוף השבוע האחרון נערך בנצרת כנס פמיניסטי רב משתתפות, שעיקר הדיון שלו נסוב סביב - כמתבקש ממיקומו של הכנס - האישה הערבית והקושי הכפול שהיא חווה: הלאומי והמגדרי. בשל הנסיבות - היותי זכר-יהודי-עצלן ונטול רכב - נבצר ממני להשתתף בכנס, אבל כולי סמוך ובטוח שלא פספסתי בהחמצתי זו את הבשורה הגדולה של הנשיות העכשווית בישראל. הבשורה הזו, כך התחוור לי בשבוע שעבר ברגע של התגלות רוחנית, מסתתרת בתוך הפרסומת הלא כל כך חדשה של מותג היוגורט אקטיביה, בגרסת השזיפים המיובשים שלו.

בפרסומת, למי שהחמיץ, נראות שתי בחורות חינניות משוחחות על מדשאות הקמפוס. במהלך חילופי הדברים ביניהן תוהה האחת, מתולתלת העושה רושם כחברמנית על הכיף-כיפאק ובוודאי נוטלת חלק פעיל בפרויקט פר"ח, לאן נעלמה בזמן האחרון חברתה, שחרחורת קפוצה וחמורת סבר, ככל הנראה סטודנטית למדעי המדינה. "כבד לי בבטן, אין לי חשק לעשות כלום". היא מסבירה לה את המצב, תוך כדי שהיא מניחה שתי ידיים על בטנה, כמו רומזת על סוד גדול שמתחבא בתוכה. "אני מה זה מבינה אותך" משיבה החברה האמפטית. גם לה, כך היא טוענת, היה בלאגן בבטן בזמן המבחנים. לאות סולידריות היא ממהרת לשלוף גביע יוגורט ומצהירה: "אקטיביה, אחותי. אצלי זה עבד פצצה!", תוך כדי שהיא מלווה את ידה לאורך מערכת העיכול ומסיימת, כפרימה בלרינה, בתנועת נידוף אלגנטית. לדבריה זה גם לא סתם יוגורט, טענה שמאשרר הקריין שמכריז בעליצות שאקטיביה מסייע לפעילות העיכול.

מבעד לתילי תילים של רמזים, מילות סתרים וקודים נשיים, אין מנוס מהמסקנה כי יש כאן לא פחות מפריצת דרך עבור האישה הישראלית. זו הפעם הראשונה בה היא מדברת, ועוד בעליצות, על חרבונים. כבד לה בבטן? בטח כבד - יש לה עצירות. חברתה, לעומתה, הנעזרת ביוגורט, ראתה את האור ושחררה את הסתימה. כמה פשוט, ככה מהפכני. הרי עד היום יודע כל גבר שנשים לא מחרבנות ולא מפליצות (למרות שזו סוגיה שראויה לדיון נרחב בפני עצמו). במקרה החמור ביותר יוצא להן קקי ורוד עם ריח של סייפנים. אני, למשל, גרתי כמעט שנתיים עם חברה ומעולם לא ראיתי אותה הולכת עם עיתון לשירותים וזורקת "ניבק'ה, תגביר פה את הווליום. יושב עלי הלבן בפיתה מהצהריים. אני דופקת חרבון עשר דקות ואז סרט, טוב?", או "בואנה, בא לי למות. אני כבר יומיים משלשלת כמו חמור". ולמה שלא תגיד? האם זה היה הופך אותה לפחות מושכת בעיני, רק כי התפרץ בתוכה נגע המטבוליזם? והנה - בעזרת אותה פרסומת נטולת כוונות אך עמוסה במסר פמיניסטי נוקב – בשעה טובה יכולות בנות ישראל להפסיק להתנכר לגוף שלהן ולחדול מלהתבייש בתהליכים טבעיים העוברים עליו מדי יום. הסיפור הבאמת מעוות כאן, הוא שנדמה שבחורות יעדיפו להודות בהפרעות אכילה לפני שיודו בחילוף החומרים הכי אלמנטרי שמתחולל אצלן בגוף. חבל, כי זוהי בסך הכל עוד מיסקונספציה נשית לגבי איך גברים תופסים אתכן ("אני מחרבנת משמע אני כונפה"). תחשבו כמה החיים יכולים יהיו להיות נוחים יותר, קלים יותר ומעיקים פחות עם ההכרה המחודשת. כמו יוגורט.