פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הזדמנות באזז

      באזז האוסקרים בעיצומו ואצלנו בוואלה! תרבות לא נשארים מאחור – אלו הסרטים שמקבלים דיבור על סיכוי לפסלון המוזהב

      אחרי עוד עונת מלפפונים משמימה בקולנוע האמריקאי, שניה אחרי שעשן הבלוקבאסטרים של הקיץ (שהיו השנה מבאסים במיוחד) נעלם, מגיע הרגע הזה בשנה; הרגע בו המפיקים מחליטים שהגיע הזמן להריץ את הבאזז לסרטי האוסקר הפוטנציאליים שלהם.

      זה קורה בדצמבר, טיפלה לפני חג המולד, אז, לצד העלאה באוב של אגדות ילדים באנימציה מתוחכמת (או שזה סתם אדי מרפי בתחפושת), מגיעים הסרטים שלוקחים את עצמם ברצינות; אלה שמראש מכוונים אל עבר הפסלון ומתחילים את מסע יחסי הציבור שלהם עוד לפני שראינו מהם אפילו טריילר. ואז, כמו שאוהבים לעשות באמריקה, מתחילה עונת ההימורים לאוסקר שמתחילה בערוצי הטלוויזיה ובמגזינים השונים ונמשכת אל תוך עולם ההימורים האמיתי, באתרי ההימורים של הספורט, שמפנים מקום בלב בין משחק למשחק, גם ליקירי הקולנוע. כדי שתהיו בעניינים, הנה הסרטים שבינתיים (והדגש הוא על בינתיים, כי הכל יכול להשתנות) מקבלים את מירב הז'יטונים.

      The Curious Case of Benjamin Button

      בראד פיט - שהיה מועמד כשחקן משנה ב-1995 על תפקידו ב-"12 קופים" ומאז אכל חצץ - מגלם תינוק בן 80 (מה ששמעתם) בשם בנג'מין, שהולך ונהיה צעיר יותר (וחתיך יותר, ככל שהוא מתקרב לדמותו האמיתית של פיט). כמובן שיש גם נערה צעירה (קייט בלנשט), שגדלה ביחס הפוך לזה של בנג'מין (נשמע פחות או יותר כמו הגרסה ההפוכה ל"ג'ק" של פרנסיס פורד קופולה עם רובין וויליאמס, שסיפר על ילד שמזדקן מהר). על הדרך נוצרת הזדמנות רומנטית כששניהם מגיעים לגיל דומה, אבל מה יהיה כשבנג'מין ימשיך לצעוד אחורה אל הנעורים והנערה תדהר קדימה אל עבר הזיקנה? יהיה אוסקר. אולי לדיוויד פינצ'ר הבמאי (שכבר עבד עם פיט ב"7 חטאים" ו"מועדון קרב") או לאריק רות' התסריטאי. אולי למפיקים, על הסרט הטוב של השנה, אבל כנראה שלא לפיט, נוכח המועמד הבא שבאמריקה נורא רוצים לתת לו אוסקר.

      Milk

      שון פן – זוכה אוסקר מ-2004 על תפקיד ראשי ב"מיסטיק ריבר" ומועמד שלוש פעמים לפני, באותה קטגוריה – הוא הילד הרע שכולם אוהבים. עכשיו הוא משחק על הקלף החשוב והטרנדי של זכויות הומוסקסואלים, מה שעשוי לזכות אותו בפסלון שני. גאס ואן סנט מביים את שון פן בתפקיד הרווי מילק, ההומוסקסואל הראשון שנבחר למשרה ציבורית באמריקה ונורה למוות בעקבות כך. הסרט התיעודי עליו "The Times of Harvey Milk,", כבר זכה בפרס והבאזז על הסרט העלילתי הולך וגובר. אם הסוד למועמדות באוסקר הוא לגלם הומו/לסבית, מאותגר שכלית או שמן/רזה, לשון פן יש כבר שניים ברזומה.

      פרוסט/ניקסון

      אגב פוליטיקה, הראיון האגדי מ-1977 בין העיתונאי דיוויד פרוסט לנשיא (אז כבר לשעבר) ריצ'ארד ניקסון, מקבל עכשיו גרסה הוליוודית בהנהגתו של הבמאי זוכה האוסקר, רון הווארד (על הבימוי וההפקה של "נפלאות התבונה"). מי שמקבל את מרבית הבאזז לקראת פסלון צפוי הוא דווקא קווין בייקון, שמעולם לא זכה או היה מועמד לאוסקר, ומשחק בתפקיד משנה בסרט. אם הוא אכן יזכה, הוא יחטוף את הפרס מאחד הפייבוריטים של הקהל, השחקן המנוח הית' לדג'ר.

      Revolutionary Road

      הרכב מנצח לא מחליפים. קייט וינסלט (מועמדת 5 פעמים בעבר) ולאונרדו דיקפריו (מועמד 3 פעמים) נפגשו בשובר הקופות "טיטאניק" שגם זכה בכל קטגוריה אפשרית מלבד המשחק של השניים. עכשיו הם נפגשים בסרט עם תקציב מעט יותר נמוך ובלי ג'יימס קמרון. מדובר בדרמה על זוג +2 בשנות החמישים, שלא האשה ולא הגבר מרוצים מהחיים או מהקריירה שלהם, אז הם מחליטים לעבור לצרפת ולפתח עצמם אמנותית, שם הם מעמידים את הקשר שלהם בסיכון. סאם מנדז, שזכה בפרס הבמאי על "אמריקן ביוטי" ב-99, הוא לא מועמד בטוח, אבל יש מקומות שבהם דרמה פשוטה מנצחת אקסטרווגנזה הוליוודית.

      Doubt

      פיליפ סימור הופמן (זכה פעם אחת על תפקידו ב"קפוטה") ומריל סטריפ (זכתה ב-83' על "בחירתה של סופי" וב-80' על "קריימר נגד קריימר" והיתה מועמדת 12 פעמים) מככבים בדרמה תקופתית העוסקת בנזירה שמתעמתת עם כומר החשוד בהתעללות בתלמיד שחור. שאלות של מוסר, דת וסמכות נשאלות כאן, אבל יותר מהכל, בתקופה שבה הנשיא של אמריקה הוא שחור, עניין הגזע עלול להביא לסרט איזה פסלון.

      אוסטרליה

      כל טקס אוסקר חייב סרט שכמו שהוא מיוחצן, ככה הוא מחורבן. הביקורות בעולם קטלו את הייבוא האוסטרלי בכיכובם של ניקול קידמן (זכתה על "השעות" ומועמדת על "מולאן רוז') ויו ג'קמן (בקושי מועמד לגלובוס הזהב, אבל אוסטרלי) ובבימויו של באז לרמן – "אוסטרליה". כל מה שמתחיל ב"סיפור אפי", נשמע לנו מראש קצת מפוקפק. השניים שורדים במהלך הסרט בערבות אוסטרליה ועל הדרך גם מתאהבים. לג'קמן אין הרבה סיכוי, אבל קידמן היא קידמן ולרמן הוא לרמן.

      Slum Dog Millionaire / נער החידות ממומביי

      כולם אוהבים את האנדרדוג. זה שזכה בפסטיבל הסרטים בטורונטו בפרס חביב הקהל. כולם אולי אוהבים, אבל באקדמיה פחות. לכן סביר שסרטו של דני בויל, הבמאי שהביא את טריינספוטינג לחלל העולם, יקבל איזו קטגוריה של כבוד באגף התסריט, שתמיד שמורה לסרטים הקוליים, בלי קשר לאיכות התסריט שלהם (כך למשל קיבל "אבודים בטוקיו" את פרס התסריט, למרות שזו הנקודה החלשה ביותר שלו). הפעם מדובר ביתום מהשכונות של מומביי (הנה לכם גם הקשר אקטואלי), שעומד לחוות את היום הכי טוב בחייו, כשהוא מרחק שאלה אחת מזכייה ב-20 מיליון רופי בגרסה ההודית ל"מי רוצה להיות מיליונר". מה שנקרא מיליון רופי בייבי.

      ומה עם הית' לדג'ר?

      אתרי ההימורים האמריקאים העלו עוד ביולי את קטגורית ההימור על פסלון להית' לדג'ר, על תפקידו כג'וקר ב"האביר האפל". נקודה אחת לטובת השחקן המנוח היא שהוא מנוח (וזו לא ממש נקודה טובה עבורו במילא), מה שעשוי לגרור איזה אוסקר של כבוד שלאחר המוות. באתרים כמו Gambling 911 ו- Bodog, המריצים בכל שנה מחזורי הימורים לקראת האוסקר, מקבל לדג'ר מועמדות, אך לא מקבל זכייה.