וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי למה כמה איך?

דרור רפאל

4.12.2008 / 1:00

בית המריבה בחברון, ציפי לבני והמוות של מפלגת העבודה - כולם מככבים בסיכום השבוע של דרור רפאל

מי הם נערי הגבעות?

המקום: בית המריבה, חברון.
האידיאל: ארץ ישראל השלמה.
המטרה: לפגוע עם אבנים בכמה שיותר חיילים.
בוא גם אתה להיות נער גבעות, כי רק לנו מותר לפרוע חוק, לזלזל בכל העולם ולקבל מחיאות כפיים מחברי כנסת. נער - העתיד שלך נמצא איתנו, על הגבעות. ולך תדע , אולי בלילה נפגוש את האישה שכולנו מעריצים, נערת העמקים ... דניאלה וויס, מממממ יאמי. נערי הגבעות עכשיו יותר מתמיד.

למה ציפי לבני לא תהייה ראש ממשלה?

כי היא פשוט לא בשלה. בראיונות האחרונים לתקשורת לבני נראתה חביבה ומחויכת, מרוצה מעצמה. היא כנה, ישרה, חכמה ואפילו נאה יותר בזמן האחרון. אבל היא לא מוכנה. עד שהיה לה ראיון טוב עם רזי ברקאי, מישהו - אולי אפילו היא - הפעיל בטעות 'קוד פריצה, שרת החוץ רמת החיל' והפך את הראיון הזה לבדיחה. איזה נאחס. הבחירות האלה באו לה מוקדם מדי. הקמפיין השלילי נגד נתניהו לא עובד. הקמפיין החיובי "מה שטוב למדינה" מגוחך. המחשבה שהיא תביא פתרונות לכלכלה בשעת המשבר הכי קשה, לחינוך בזמן שהוא קורס, למלחמה בטרור, פשוט בלתי אפשרית. היא כמו מנה שמוגשת לפני הזמן, בוסר, ציפי – בשלב הזה את אפרסמון שעושה מרירות בפה.

כמה עצוב היה לך בשבוע האחרון?

המכתב האישי שהיה מונח לך על השולחן, השם שלך היה כתוב עליו ומתחת בסוגריים אישי. ידעת שזה יגיע בקרוב, לא חשבת שכל כך מהר; לא יכלו לחכות עם זה עוד חודשיים? דווקא עכשיו? אלה שחשבת שהם חברים שלך כבר מסובבים לך את הגב במסדרון. אתה יודע שעוד מעט אתה תהייה בחוץ. שמישהו אחר יעשה את העבודה הזאת, חשבת שאי אפשר בלעדיך.

השעון שלך מתחיל לתקתק חזק יותר, מהר יותר, קרוב יותר לסוף. ויום אחרי, אתה חוזר למשרד שלך כאילו כלום.
מאיזה חומר אתה עשוי, אדוני ראש הממשלה?

איך תיראה הלוויה?

הקהל מתקבץ סביב הארון, הולך בשקט, פרופ' תמיר דורסת את החצץ בבית העלמין בצעדים מדודים על עקביה, פרץ מתייפח, עולה בסופי משפטים כמנהגו "אבל ל-מה.. ל-מה" הוא מייבב, מצנע בא לחלוק כבוד אחרון, שומר על ארשת שקטה, זקנו עבות כאילו צימח אותו במיוחד לאירוע, ברק בין אחרוני המלווים, לפי תנועות ידיו אפשר לנחש שהוא כאילו מסביר, זאת לא אשמתי, לוויה שקטה מאוד. בוז'י שומר גם הפעם על זכות השתיקה. הוא תמיד ידע מתי עדיף לשתוק, פואד נזכר איך בימים האחרונים היה נדמה כאילו אפשר להציל אותה, איך חשב שהיא תשוב עוד לחיים. זה כמובן, לא קרה. קצת עצוב כאן, אבל רבים מקבלים את מותה באופן טבעי. אחרי הכול, היא הייתה כל כך זקנה וחולה ולכל אחד מהם היה חלק במותה.

מפלגת העבודה ינואר 1968 – ינואר 2009 .
יהי זכרה ברוך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully