לשיר ברונסון

עד כמה שזה נשמע נדוש ומשומש, יש משהו מכובד במראה של עשרה גברים לבושים בחליפות על במה אחת. קלאסה. תחושה שמישהו כאן לא בא לחרטט, אלא לתת את שואו (למרות שהראפרים התלוננו שזה לא קול לשיר ראפ בחליפה). וזה בדיוק מה שעשו אתמול מארק רונסון וה-Version Players, התזמורת הענקית, המלוכדת והוירטואוזית שלו. אין אפס, מי שמציב את הנשפנים שלו בחזית חייב לדעת מה הוא עושה.

הנה משהו שלא אמרנו הרבה זמן: הסאונד בזאפה היה אתמול מעולה; חזק, לא מכאיב ומדויק. כזה שמחמיא לסאונד הביג-בנד המזוהה של רונסון; הסאונד שהפך לתו התקן של הפופ העכשווי ואליו יצק רונסון אמש 50 שנה של פופ לתוך שעה וחצי. לצד הקאברים המוכרים שלו שמענו הדים של הסופרימס, הצלליות, גראנדמאסטר פלאש, מייקל ג'קסון, הביטלס, פרנקי ואלי (באדיבות פילוסקי) וג'אסטיס (פתאום, משום מקום, הגיע "Dance" שלהם); באו, הלכו ועשו מה זה נעים.

נראה כאילו מארק רונסון בעצמו הופתע מכמות ה"פאקינג" שהוא הצליח להכניס במשפט, כשהוא עומד על הבמה, לא מאמין למה שקורה בפאקינג מקום הזה. כיהודי, הוא כנראה לא חשב שאנחנו מדינת עולם שלישי, אבל הוא בטח לא ציפה לגל האהבה שהורעפה על הבמה בערב הזה. הקהל - מדקלם את המילים וזז לקצב בדיוק מושלם – כאילו הצית את הפתיל שמחובר לגיטרה של רונסון ויצר בעצמו את פעולת הנגינה שהתעצמה לאנרגיה שכמעט והביאה לקריסת קירות הזאפה.

בשביל חובב היפ הופ בדם, אין כמו לשמוע את הסימפול האהוב עליך מבוצע חי עם תזמורת על הבמה. אז אמנם ג'יי זי לא היה שם כדי לרפרפ את " Public Service Announcement ", אבל אותו קטע של ליטל בוי בלוז במקור, כמו הקטעים של פרעה מונץ' או M.O.P, נשמע כל כך חי על הבמה, שאי אפשר היה שלא לחוש אותו מהמעיים. ריימפסט, בן חסותו של קניה ווסט משיקגו, הלביש עליו פריסטייל שלא יבייש את הובה בעצמו וההיפ הופ לא רק שלא מת אתמול, הוא קיבל חיים חדשים.

לא יאמן איזה סטאר הרונסון הזה. כמה גרוב יש לו כשהוא תופס את המיקרופון ומספר שהוא שמח להיות פה, כשהוא דופק הליכת ירח, או מנגן את הסולו של "אפאצ'י" הקלאסי. כמה הנוכחות שלו עצמו מקרינה על חבורת האלמונים שלצדו. רונסון לא המציא שום דבר ולא פרץ שום דרך, אבל הכוכבות שלו היא המתווך בין האנדרגראונד למיינסטרים. הכוכבות שלו היא משהו שהצליח להפוך שיר מיזנטרופי של מוריסי לדבר הכי משמח בעולם. נשבעים, עד עכשיו מרוח לנו החיוך.

אמרגנים יקרים, שיחקתם אותה. הבאתם אלינו אגדה חיה, לא כזאת שמתה בניינטיז, או גרוע מכך - בסבנטיז. הבאתם אלינו פופ היישר ממצעד הבילבורד האמריקאי, לא ממצעד כל הזמנים. הבאתם לנו את הנוכחי העדכני ולא את הנוכחות הנוסטלגית. ישראל יכולה לזוז גם לצליל כזה ולא רק לצליל של יוצרי עבר מיתולוגיים. עכשיו תרשמו: טי. וי. און דה רדיו, קינגז אוף ליאון, הוט צ'יפ, בק, ארקטיק מאנקיז, בלוק פארטי, ליל ווין. תקשיבו לנו ולא תדעו עוד הפסד כלכלי.