רשמקול 26

כפי שהבטחנו – הנה הראשון בסדרת הפודקאסטים לסיכום השנה במוזיקה כפי שהיא מסוקרת במדור זה. מה זה אומר? שלא נסקר כאן את כל מה שהיה מעניין השנה (נשאיר גם קצת לכותבים האחרים באתר, ויש אזורים שבכלל לא ניגע בהם), וגם לא כל מה שהיה להיט ממש גדול בהכרח ייכנס (את זה נשאיר לגלגלצ). מה כן? הפינות השונות שעשו לי את השנה החולפת במוזיקה, מוגשות יחד על-פי אווירה יותר מאשר על-פי חלוקה סגנונית. בהתאם למה שאני עושה כאן באופן כללי, כל הפודקאסטים יהיו אקלקטיים בדרכם, כשראשון מוקדש למבחר פריסטיילי ושמח שכזה (הבא – פריסטייל עמוק יותר, אחריו מבחר יותר קלאבי אך עמוק, ולבסוף מיקס מסיבתי למהדרין).

עם כל ההיצע המוזיקלי נראה שמטלות הסיכום הופכות לקשות יותר משנה לשנה, בין אם זה להחליט מה ייכנס ומה יוותר בחוץ, שלא לדבר על כך שאפילו להחליט מה שייך לשנה זו או לקודמת אינו ברור כפי שהיה בעבר (שלא לדבר על הבאה, כי מוזיקה מעולה לא מפסיקה להצטבר גם עכשיו ובינתיים היא תצטרך להמתין). אז יאללה, 25 קטעים שבין סול, פאנק, היפ הופ, קצת דאנסהול, אלקטרוניקה וכו'.

סנטוגולד הוציאה את אחד מאלבומי השנה (גם המיקסטייפ עם דיפלו היה להיט). על השיר הזה, שאם היה צדק היה מגיע לפלייליסט, ננעלתי אחרי שלא מעט שירים מתוכו תפקדו כשיר האהוב עלי.

אחד מקטעי האלקטרוניקה המגניבים של השנה, מעשה ידיו של אחת הדמויות הכי בולטות בה, פליינג לוטוס, שעוד ישוב ויופיע גם במהדורות הבאות.

ההיפ-הופ היה קצת מפוזר השנה, ללא תופעות בולטות כמו עליית הקראנק או ההייפי של שנים עברו, ועדיין – מלא קטעים שהיה ממש קשה להחליט ביניהם. זה שכאן עשה שמח.

המבקרים לא כל כך אהבו את האלבום של הקליפס, ומבלי להיכנס יותר מדי בכובד ראש לחיי הסרסורים שהם מתרברבים בהם, בביטים רוצחים ופלואו לפנים אין עליהם.

ללא אלבום או פרויקטים בולטים, גם השנה אנדרה 3000 הצליח להתבלט, עם בית רוצח באחד מקטעי ההיפ-הופ הטובים ביותר של השנה החולפת (לו ולקראק בהחלט יש הרבה במשותף).

שיר הצחוקים של השנה, שללא הקונטקסט של הסרט ממנו נלקח בכיף יכול היה לעבור כאחד מקטעי הסול-פאנק המוצלחים ששמענו. להיט גם בחתונות.

עם כל הדיבורים על חזרת הסול לרחבות הריקודים, עדיין מעטים מדי באמת עוקבים כאן אחרי סול עכשווי. השיר הזה, שמגיע מתוך אלבום מעולה בפני עצמו, היה המנון ענק בכל סצינת סול שמכבדת את עצמה בעולם, ובצדק.

עוד אלבום סול-פאנק מעולה שיצא השנה, שיחד עם השיר שלפניו והמקבץ הנוסף שמגיע אחר-כך, יכול להצביע במשהו על היקף התופעה שציבור אוהבי מארק רונסון/איימי ווינהאוס מודע רק לקצה הקרחון שלו.

עוד אחד מאלבומי השנה, שגם אם הוא היה פחות חדשני ונועז מקודמו, הוא עדיין מפוצץ בשירים מעולים שלא נס ליחם. יובא ארצה מיד!

קאמבק השנה? ייתכן. אלבום מעולה? בהחלט. סימפול של קאן? תמיד מרים את האווירה.

היטווייב הם סאונדסיסטם מלונדון שהשנה הוציאו חומרים מקוריים לראשונה, כמו גם את אנתולוגיית תרבות ה-MC באנגליה – "An England Story", ומהלכים היטב על קו התפר שבין רגאיי/דאנסהול אסליים לבין ערבוביית הסגנונות שמאפיינת ימים אלו.

הפקה של מיסי אליוט שנעה בין דאב אורגינל לאר אנ' בי מתקתק. להיט.

אחד השירים האהובים עליי השנה, חלקיק נוסף בגל החזרה לצליל הקלאסי של מוטאון בקרב מפיקי סול עכשוויים. חפשו גם את אלבומו המעולה של רפאל סאדיק.

אלבומה של האחות הקטנה של ביונסה קצת התפספס, אבל פנינה זו מתוכו לא ממש זכתה לתהודה שמגיעה לה (בהפקתו של פארל וויליאמס).

אני סאקר רציני של מחיאות כפיים ופשוט לא יכולתי להתאפק מלהוסיף גם את השיר המדהים הזה לרצף. לא לפספס גם את "Green Light" מאותו אלבום.

"האני" עצמו יצא כבר לקראת סוף השנה שעברה (ולכן כאן באחד מהרמיקסים הרבים שנעשו לו), אבל האלבום המדהים הזה שייך כולו לשנה זו. מופת של תעוזה, חדשנות ועומק מוזיקלי, כמו שראינו במו עינינו בגני התערוכה.

נציג של תנועת הביטים המדוברת (מהצלע הסקוטית שעל ציר אל.איי-דטרויט-אמסטרדם-לונדון-גלזגו), והוכחה לכך שהם גם יודעים לכייף ולא רק להפוך ביטים, גליצ'ים ובאס לתערובות חדשניות ומסחררות. אחד מלהיטי השנה במסיבות של בוטניקה.

איזו נבחרת כוכבים; בזכותה פרץ אסאו המאלאווי לתודעת העולם, כשהמיקסטייפ שלו יחד עם רדיוקליט (תחת השם The Very Best) הוא אחד המדוברים של השנה החולפת (והיו בה המון מיקסטייפים מעולים).

גם בדאנסהול הייתה שנה קצת מוזרה מבחינתי, כשברקע עוברת סצינת המוזיקה הג'מייקנית שינויים גדולים שעדיין לא ברור לאן יובילו.

כנראה קטע הדאנסהול-קרוסאובר הגדול והמדבק של השנה, שגם בגרסתו האינסטרומנטאלית יכול היה לככב בסיכום זה.

המפיק הבולט מחבורת גלזגו שהוזכרה מעלה, שבין יצירות כמעט-אבסטרקטיות לקטעי דאבסטפ גם יצר את קטע ההיפ-הופ העתידני שכאן.

האלבום המלא של קומון אמור לצאת כבר בכל רגע – אבל הנה הסינגל שהפך אותו על-פניו (שהתחיל בכלל כבי-סייד של הסינגל הראשון). לגמרי באווירת "Planet Rock" של אפריקה במבאטה בואכה בולטימור-קלאב.

דאם פאנק יצר סביבו באזז רציני ועוד מבלי להוציא אלבום. הקטע המושלם הזה יכול היה להשתלב גם בכל אחד משלושת חלקי הסיכום הבאים. דיסקו חללי על אמת.

אחד משני שירים מדהימים בעלי אותו שם שיצאו השנה (ראו ג'יימי לידל), מתוך אלבום קיטשי ולא כל-כך מומלץ של ג'ון לג'נד. אנדרה 3000 בעוד התארחות שגונבת את ההצגה, ואחד ממשפרי המצב-רוח הרשמיים של השנה כולה.

וכן, שוב ברק אובאמה, ללא ספק איש ותופעת השנה איך שלא מסתכלים על זה. רק שקודי האהוב היה שם לפני שכולם קפצו על העגלה, עם מחוות אפרו-ביט שנעשתה ישר אחרי זכייתו בוועידה הדמוקרטית.