רשת ביטחון

אחרי שמילאה בבינוניות טלוויזיונית את השבתות שלנו וסחטה עד תום את לימון הדנה מהמפרץ (אל דאגה, בטח ב"שבוע סוף" עוד ימשיכו לסחוט אותו) - הצליחה "רשת" סוף סוף להעמיד ערב צפייה ראוי; רשת ביטחון לפליטי "עד הבחירות זה יעבור" התפלה שעלתה אתמול בערוץ השכן. זה מעט מגוחך לשבח משהו רק בגלל שהוא יותר טוב משאריות הפסולת הסובבות אותו, אבל בימים של מיתון, גם אם העבודה שלך היא לא שאיפת הקריירה שלך, לפחות יש לך עבודה. וההשוואה למיתון מתבקשת נוכח העובדה שהטלוויזיה שלנו בעונה הקרובה הולכת לסבול מדלות תקציב.

את הפריים טיים של מוצאי שבת פתחו אמש אלון גל ו"משפחה חורגת" ולהגיד עליו מילה רעה זה טרנדי בערך כמו להצביע לגימלאים. הגיע הזמן להודות שיש בתכנית הזאת כל מה שצריך להיות בטלוויזיה מסחרית שנמצאת בכל זאת תחת פיקוח של הרשות השניה; היא מרגשת, נוגעת בכל אחד, מעוררת הזדהות ואפילו עושה רטוב בעין מדי פעם; היא ריאליטי אבל שלא כמו אחיותיה היא מלמדת ומנסה לשנות, היא מזהירה, מחנכת גם את מי שרק צופה בה ומאותתת; אבל גם מרגיעה ומלטפת ולמרות שהמינוס המשפחתי הוא איזור אינטימי, היא עדיין לא פולשת לאן שהמשפחה לא רוצה שיפלשו. אלון גל, בין אם בתור מומחה ארגוני ובין אם בתור פסיכולוג חסר הסמכה לא רע בכלל, ממלא את תפקידו היטב, נוטש את המניירות שהיו לו בעונה הראשונה וניגש לדבר תכלס.

אחריו מגיעה ענת גורן עם סדרת הריגושים החדשה שלה, "אדרנלין" (הפרק הפותח עסק בהימורים). ושוב, על רקע הדוקו-עאלק האחרון של "רשת" בכיכובה של הילה נחשון, היתרון השכלי-מחשבתי של ענת גורן (שיש להעריכו בלי קשר) בולט פי כמה. גורן – שאשכרה מצליחה לדבר בלי לדקלם מפרומטר, איזה פלא! – מלווה את הסדרה בשכלתנות לא מאיימת. היא לא האילנה דיין המרוחקת והיא הרבה מעל נחשון. היא חכמה, אבל גם מצחיקה, יש לה תזה, אבל היא גם מוכנה ללמוד. היא מעזה לשאול שאלות קשות, ומסווה אותן בקריצה ונשיקה על הלחי. יותר מהכל היא בוחרת להתמקד באנשים שהיא בעצמה יכולה להתחבר אליהם, מבלי לפתח גינונים של סחבק. היא לא תשבש את השפה שלה בשביל לשאול שאלה והיא לא תצמיד "אחי" למשפט בשביל ליצור קירבה. היא פשוט מקשיבה. מה שעוד יותר גורם לי לרצות לצפות בפרק הבא. זה והעובדה שהוא עוסק במין.

* משפחה חורגת, שבת, 21:00, ערוץ 2
* אדרנלין, שבת, 22:00, ערוץ 22:00