זהו שיר אחרי מלחמה

הלב נשבר: כסף כיס וגביש סוכר, מיטה מתקפלת על גג בניין יפואי שדייריו הקודמים נמלטו ממנו, הצלחת הריקה שתעיד על מימוש צייתנות ילדית, צחוק המבוכה של ילדי הכפר אל מול ההלך הזר, התחנה שאיש אינו מחכה בה, הפלשתינאית שאינה מוצגת כאויבת אלא דווקא כנחשקת וכמושא להערצה, הסמיכות הכה מוכרת ומעוררת הפלצות בטבעיותה בין שדה המוקשים לשדה הכותנה, המזוודה המוכנה, החולשה והבושה, הפחד בעיניים והעמדת הפנים, הכבשה השחורה וההורים.

"אפר ואבק", אלבום שאין כמותו, זכה עם השנים למעמד של מעין נכס תרבות לאומי, למרות וכנראה דווקא משום שנעדרות ממנו מילים כמו "שואה וגבורה", "השמדה ותקומה", "העם היהודי", "הצורר הנאצי", "כצאן לטבח" ו"לא עוד". עומק תכניו, המסע שלו מהסוף אל ההתחלה, וההתערות שאין דומה לה של שיריו בחיי מאזיניו, נדירים אפילו במושגי החיים הישראליים, המורגלים בטשטוש ובמחיקת ההפרדה, הכמעט בלתי אפשרית אצלנו, בין האישי והפרטי לציבורי וללאומי.

"אפר ואבק" הוא אסופת המנונים אינטימיים שאינם חוברים לימי זיכרון, לטקסים או לדגלים. המנונים שגבורתם בעצם היוולדם, ביציאה מאילמות אל קול גדול. היצירתיות, החיוניות והכישרונות הבלתי נדלים של יהודה פוליקר ויעקב גלעד אפשרו את המעשה האמנותי ויכלו, כמעט בגדר נס, למשא ולנטל, לאין-אונים ולחנק הבלתי פוסק. ו"אפר ואבק" הוא עשייה שמתעדת מאבק. מאבק שמצדו האחד המחוננות, המבורכות, היופי, הרגישויות, חדות המבט ועושר ההבעה, הניסיון והאומץ, הידע והדמיון, הכמיהות והרצון. ומצדו השני ההדהוד המתגבר של מוראות העבר, של מועקות מתמשכות ושל רגשי אשם ואיסורים פנימיים שלכאורה אסור להפר ושבדיוק ושדווקא אותם השירים מבקשים לאתר ולתאר. יש בו לחנים וצלילים שממלאים, מרוממים ומציפים את הנפש, ויש בו מילים שעשויות להטביע אותה. ועל המתח הזה, בין יופיה המפעים של המוזיקה למטענן המצמית של המילים, נפרשת כמעט כל עוצמת החוויה האנושית.

ב"ילל", היצירה שבמהדורת התקליט פתחה את צידו השני של "אפר ואבק" ושמגשרת בליבו בין מזרח אירופה למזרח התיכון, יהודה פוליקר מגיש דיאלוג בין הקול המוביל לקול המלווה שלו. הדיבור ביניהם עשוי להעיד על אופיו של האלבום כולו. הקול המוביל מקונן, מתייסר, נקרע, מבקש לגעוש, להתפרץ ולהשתחרר מהסבל. והקול המלווה חומל, מרגיע, מרכך, מבטיח. הוא לא מבטיח שקט ולא החלמה. הוא אפילו לא מבטיח תקווה. הוא רק מבטיח להיות שם, ללוות, לנכוח. להבקיע ולו במעט את חומות הבדידות, שנראות לכאורה כבלתי עבירות. החומות שמשאירות בחוץ את החיים אבל גם מאשרות בתוכן את המשך קיומו המוגן של הסבל כשליט כל-יכול, כעריץ שבכוחו לדכא כל סיכוי של חיים ויצירה. והליווי הזה, הכה צנוע אבל כה הכרחי, הנזהר מיומרנות אבל מסור לחלוטין לטוהר הכוונות, הוא כנראה ההסבר לנוכחות הייחודית של "אפר ואבק" בנפשנו. הסבר שנובע מההתעלות האמנותית , אבל יודע ומשכיל לתעל אותה לא רק בעבור יוצריה אלא גם למען מאזיניה. הקול המלווה, קולו של "אפר ואבק" עבורנו, אולי אינו הקול המרפא, אבל הוא בהחלט הקול שאינו מרפה. הוא הקול שמסוגל ויכול ללוות מהצל אל הצלילות, מהאפילה אל הנראות, מהשיתוק והשתיקה אל השיתוף. הוא הקול שעבור רבים מאיתנו עודד ופתח וממשיך לתמוך בצעידה המדודה מההסתרה אל הגילוי, מהמחבוא אל החבירה, מהזרות הנכפית אל ההזדהות, מהאסירות אל החירות. זה הקול המעצים שנשמע בחללים הפנימיים ולאו דווקא בעצרות פומביות. זה הקול שאי אפשר לגייס ולהלאים. וזהו כנראה קולו של ניצחון נכון: ניצחון כוח הרוח שלא ויתרה על הבאתו לעולם, וניצחון רוח מאזיניה שבוחרים לשוב אליה.

יש ב"אפר ואבק" שירי ערגה ופרידה, יש בו געגועים שלעולם אינם נענים, ויש בו אבלות פנימית שמאיימת להיוותר מקובעת, בולענית, חובקת-כל. רק לקראת סיום ולראשונה באלבום, בשיר הנועל "בגלל", מתועדת קירבה כלשהיא בין הדמויות המאכלסות אותו. הוא מושר לא כמכתב הממוען לקרובים שרחוקים במקום או בזמן, אלא מתוך אחדות עכשווית. הוא הדבר שהכי קרוב באלבום הזה לאחווה שמתממשת בפועל, בהווה, גם אם השיתוף הזה נברא ממציאת ומאחזקת סך הסיוטים, הפחדים והצלקות. והמסע מהאובדן, מהאין ומהנעדרות, ומשאם של החיים והקורבנות, הרי אינם מסתיימים אף פעם.

ל"שיר אחרי הגשם" יש מנגינה נשגבת, כה מפותלת וכה טבעית, כה מורכבת ועם זאת מתבייתת בקלות בגרון, לופתת וסוחפת בו-זמנית. וכמו ברבים מהלחנים של יהודה פוליקר, היא מחברת בין מסורות ותרבויות, מגשרת בין עמים ומקומות ומעידה על המאחד, האנושי והמשתף. ההיסטוריה מלאה בעקבותיהן של שיירות פליטים , ולמרבה הצער נדמה שלבכיים של צ'אפוזו ושל אחיו , אלו המתים ואלו שטרם נולדו, לעולם לא יהיה סוף. בזכות "אפר ואבק" הבכי שלו לפחות נשמע. הוא לא נמחק. והוא גם הבכי שלי והבכי שלך. צ'אפוזו יצא מחוץ לשיירה אבל, ובגלל השירים, הוא כבר לא נשאר לבד.

*מתוך ההוצאה המחודשת לאלבום "אפר ואבק", במלאת 20 שנים ליציאתו