בסיסטית מחפשת להקה

דנה קסלר מקדישה כמה מילים לקן סטרינגפלו, האיש שנגע למייקל סטייפ בקרחת. הערב הוא מופיע בירושלים

דנה קסלר

אם אתם חובבי שי נובלמן בטח שמעתם שהמוזיקאי המולטי-אינסטרומנטליסט האמריקאי קן סטרינגפלו (Ken Stringfellow), מגיע לשתי הופעות בארץ; אחת הערב (חמישי) במעבדה בירושלים, והשנייה בשבת בלבונטין 7 בתל אביב. כל הופעה תורכב משני חלקים. הופעת סולו של סטרינגפלו, כשאחריה נובלמן ולהקתו (איסר טננבאום ודורון פרחי) יופיעו וינגנו משיריהם, כשבסוף סטרינגפלו יחבור אליהם על הבמה.

זה לא מקרי שסטרינגפלו מגיע לארץ בתור אורח של נובלמן, שכן ניתן למתוח קו מאוד ברור בין הסגנונות המוסיקליים של השניים, כשרשימת ההשפעות והלהקות האהובות עליהם ללא ספק חופפת מאוד. אם נובלמן הוא הנציג הבולט ביותר בארץ לז'אנר הפאוואר-פופ, סטרינגפלו – יליד קליפורניה בן 40 - הוא אושיית פאוואר-פופ אמריקאית. במשך השנים הוא ניגן בהרבה הרכבים לא ממש מוכרים, אבל ברזומה שלו מופיעים גם שלושה שמות גדולים: REM, ביג סטאר (בגלגולם החדש) וה-Posies, שהוא ממקימיהם. חוץ מזה הוציא סטרינגפלו גם שלושה אלבומי סולו.

העובדה שאר.אי.אם וביג סטאר הזמינו את סטרינגפלו להצטרף לשורותיהם נובעת מאהבתם לפוזיס, הלהקה אותה הקים סטרינגפלו ביחד עם ג'ון אואר לקראת סוף שנות השמונים בוושינגטון. הפוזיס היו בין להקות הפאוואר-פופ הבולטות ביותר של הניינטיז, לצד טינאייג' פאנקלאב הסקוטים, ולהקות אמריקאיות אחרות כמו Jellyfish, ה- Smithereens ו-Redd Kross. למרות שהפוזיס עשו פאוואר-פופ מלודי, הם שויכו על ידי רבים לסצינת הגראנג' של סיאטל. להיטם "Golden Blunders" הפך ללהיט אלטרנטיב מינורי שרץ בזמנו ברצועות האלטרנטיביות של אם.טי.וי, והפוזיס אפילו שמרו על לוק של להקת רוק אלטרנטיבי ניינטיזי טיפוסית, כולל הנפות שיער גרנדיוזיות ותנועות ראש המסכנות את המפרקת.

עוד בוואלה! NEWS

יש פתרון אמיתי: הקרם שיעלים לך את כתמי הפיגמנטציה

לכתבה המלאה

מחזיר את הסקסי?

אחרי אלבום אינדי אחד בשם “Failure”, אותו הקליטו סטרינגפלו ואואר כצמד, גדלו הפוזיס לכדי להקה שלמה וחתמו בחברת תקליטים גדולה. למעשה חתמו הפוזיס בחברת דיויד גפן בשנת 90', באותה שנה שנירוונה חתמו בה, אלא שכמו תמיד, גם הפעם הפאוואר-פופ לא הוכיח את עצמו מסחרית. ולא שזה ז'אנר מאתגר או משהו. שורשי הז'אנר נמצאים בסיקסטיז, אבל לא בסיקסטיז של הרולינג סטונס. כפי שנובלמן ודאי יסכים, אבי הפאוואר-פופ הוא פול מקרטני. וזה כבר אומר הכל. לפיכך מאפייני הז'אנר הם מוזיקה מלודית, הרמוניות נעימות וריפים מנצחים בגיטרה. זה סגנון של פופ-רוק ידידותי מאוד, אבל העובדה שהוא לבן כשלג, חסר גרוב, נטול בלוז ולפלפוני למדי, הופך אותו לז'אנר לא כל כך סקסי, ולכן גם לא כל כך מסחרי.

למרות שמי שהגה את המושג פאוואר-פופ, בנסיונו להגדיר את המוסיקה של להקתו, היה פיט טאונשנד מה-Who – להקה סקסית ביותר – עם הזמן הפך הז'אנר לאהוב בעיקר על יודעי ח"ן, אספני תקליטים ומוסיקאים שיודעים להעריך הרמוניות יפות, כשלמצעדים הפאוואר-פופ לא ממש חדר. תור הזהב של הז'אנר היה בשנות השבעים, כשלהקות אמריקאיות כמו ביג סטאר וה-Raspberries של אריק כרמן (ההוא ששר את הבלדה המטורפת "All by Myself", שאני כל פעם מופתעת מחדש שהיא לא של Air Supply), ולהקות בריטיות כמו Badfinger (שהגיעו מוויילס והיו אחת ההחתמות הבולטות בלייבל של הביטלס, אפל רקורדז), חזרו לנגן מוסיקה עם השפעה חזקה של הפופ הבריטי של הסיקסטיז (הביטלס, ההוליז וכו'), של להקות פופ פסיכדלי אמריקאיות כמו הבירדס והביץ' בויז, ושל גלאם-רוק. אחרי שלושת החלוצות האלה הגיע עוד גל של להקות פאוואר-פופ, משני צדי האוקיינוס, כשמאפייני הז'אנר חדרו גם לניו-ווייב ולז'אנרים אחרים.


זה עניין של טעם, אבל בתור חובבת דיסטורשן אני פחות אוהבת את האלבומים של הפוזיס שהם על טהרת הפאוואר-פופ, אבל מאוד אוהבת את אלבומם השלישי, “Frosting on the Beater” מ-93', שהפיק דון פלמינג מ-BALL ו-Gumball. פלמינג לקח את מלודיות הפאוואר-פופ המתוקות של הפוזיס ורקח להם הפקת רוק אלטרנטיבי מלוכלכת ורועשת (יחסית), כשבניגוד למקובל בז'אנר הוא גם לא התקמצן על סולואים של גיטרה (תשמעו את הדקות האחרונות המהממות של "Burn & Shine"!). בתור איש שהפיק רבות את סוניק יות' והיה חבר ב- Dim Stars עם ריצ'רד הל, ת'רסטון מור וסטיב שלי, אפשר לסמוך על זה שמדובר בבומבה של קומבינציה.

לנגן עם הלהקה שהערצת כנער

אין ספק שהשנים הארוכות בחזית של הפוזיס השתלמו לסטרינגפלו, שכן באמצע הניינטיז הציעו לו אר.אי.אם – להקה שהעריץ מאז נעוריו – לנגן איתם. בין היתר ניגן סטרינגפלו באלבומיהם “Reveal” ו”Around the Sun”, כשהוא מרבה לנגן עם אר.אי.אם גם בהופעות. גם אם אין קשר ישיר בין אר.אי.אם לפאוואר-פופ (מעבר להערצתם המוצהרת לביג סטאר), ניתן לראות את הקשר דרך להקות קולג'-רוק אמריקאיות אחרות של התקופה, כמו הריפלייסמנטס, שסגנונית מהווים מעין חוליה מקשרת בין אר.אי.אם ל“Frosting on the Beater” של הפוזיס. אני מנחשת שהחבר באר.אי.אם שבמיוחד אהב את סטרינגפלו הוא הגיטריסט פיטר באק – שגם ניגן עם הריפלייסמנטס, וגם ניגן – לצד סטרינגפלו ואואר – בלהקתו של סקוט מקופי, The Minus 5.

אבל, כאמור, אר.אי.אם היא לא הלהקה היחידה שסטרינגפלו העריץ שהוא זכה לנגן בה, שכן מ-93' סטרינגפלו הוא חבר מן המניין בלהקת הפאוואר-פופ החשובה והמשפיעה ביותר של כל הזמנים: ביג סטאר. ביג סטאר הוקמו ב-71' בממפיס, טנסי, וכפי שעיר הולדתם מבטיחה – הם הלהקה הכי גרובית, הכי מגנובית והכי פחות לבנה וחנונית מכל להקות הפאוואר-פופ. למרות שרטרואקטיבית נחשבים ביג סטאר, לצד באדפינגר וה-Raspberries, למבשרי הפאוואר-פופ של שנות השבעים, בזמן חייהם לא היה להם יותר מדי מזל. השילוב של בעיות הפצה, בעיות ביורוקרטיות והעדר להיטים גרם לכישלון מסחרי של אלבומיהם המעטים ולבעיות בתוך הלהקה. כריס בל, שכתב ביחד עם הסולן, אלכס צ'ילטון, את תקליט הבכורה של הלהקה, “#1 Record”, פרש אחרי תקליט אחד בלבד, ונפטר כעבור כמה שנים בתאונת דרכים. כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין וקורט קוביין, גם בל מת בגיל 27, אבל הוא מעולם לא היה מספיק מפורסם כדי להיכנס למועדון. ביג סטאר המשיכו עוד קצת בלי בל, אך התפרקו אחרי שלוש שנות פעילות ושלושה אלבומים בלבד. למרות שההצלחה המסחרית לא האירה להם פנים, הפכו ביג סטאר ללהקת קאלט פופולרית שכל מוסיקאי שיודע להעריך פופ גיטרות טוב מכיר ואוהב. גם אם מעולם לא שמעתם אותם, רוב הסיכויים שאתם מכירים איזשהו קאבר שעשו להם, כמו נגיד הביצוע של גרבג' ל“Thirteen”.

אם אתם חובבי אייטיז בטח יצא לכם לשמוע שירים של ביג סטאר ב- This Mortal Coil, פרויקט הקאברים של הלייבל 4AD, בו הופיעו ”Holocaust” המלנכולי, בביצוע של הווארד דיבוטו ממגזין, והבלדה היפהפיה והמרגשת “You and Your Sister” (שהוא לא שיר של ביג סטאר, אלא סינגל שהוציא כריס בל לאחר שפרש מהלהקה, בו התארח צ'ילטון בקולות רקע), בביצוע של קים דיל וטניה דונלי מהברידרז. אבל למה ללכת כל כך רחוק? ביג סטאר כתבו את "In the Street", שיר הפתיחה של סיטקום הרטרו הפופולרי, "מופע שנות השבעים". היות והפוזיס היו הדבר הכי קרוב לביג סטאר שהיה קיים בשנות התשעים, פנו אליהם אלכס צ'ילטון והמתופף ג'ודי סטיבנס - שניים מחברי ביג סטאר המקוריים – כשהחליטו להחיות את הלהקה המנוחה, עשרים שנה אחרי. וכך מצאו את עצמם קן סטרינגפלו וג'ון אואר מהפוזיס כמחליפיהם של כריס בל המנוח והבאסיסט אנדי האמל. זה התחיל בהופעת איחוד שהתקיימה ב-93' באוניברסיטת מיזורי והוקלטה לאלבום בהופעה חיה, המשיך בהופעות ברחבי העולם והגיע אפילו לאלבום חדש בשם “In Space” שיצא ב-2005.

כיום חי סטרינגפלו עם אישתו השנייה ובתם בצרפת ויש לו להקה חדשה בשם The Disciplines עם שלושה נורווגים. במקביל הוא מנגן מתי שהוא רק יכול עם הפוזיס, ביג סטאר, אר.אי.אם ושי נובלמן. חי טוב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully