יומנוער

"התצפיות" של ג'יין האריס מתחיל כמו ספר מתח עם נגיעות גותיות אבל מהר מאוד מתגלה שמדובר בגרסה עכשווית ובועטת לרומן ויקטוריאני עב הכרך. מדובר בעצם ברומן פוסטמודרני, שיותר משהוא מכוון להיות מתוחכם הוא שואף להיות רב מכר. בדומה לרומן המצליח Possession מאת א.ס. ביאט (עליו מבוסס הסרט "מכתבי אהבה" בכיכובה של גווינת פלטרו), "התצפיות" מציע גרסה עדכנית לנושאים ה"קלאסיים" של הספרות הויקטוריאנית. האריס מושפעת מהרומנים הרדופים של האחיות ברונטה ומחיבתו של דיקנס למצמרר והמרושע המתקיימים בשולי החברה, וכך מסמנת וי ליד הכוכבים של ספרות התקופה ביניהם רוחות רפאים, דיכוי, נקמה ושגעון. במקביל היא בוחנת את הנטייה לכתוב יומנים, לערוך ניסויים ובעיקר את הנטייה של כל אנשי הספר לרגל ולרכל זה על זה. אמנם מדובר ברומן ל- ועל- משרתות שמתרחש בסקוטלנד בסביבות 1860, אבל הסגנון הבוטה וחייה הבלתי שגרתיים של המספרת הופכים את "התצפיות" לבידור משובח.

גיבורת הספר היא בסי באקלי, נערה אירית בת 15 עם פה ג'ורה, סקרנות ותיאבון בריאים, ציצי גדול ולב זהב. היא מתקבלת לעבודה בבית אחוזה כפרי על ידי בעלת בית אקסצנטרית שמעבירה אותה מספר בחינות ביניהן חליבת פרות, ריצה אחר חזירים, ומבחן קריאה וכתיבה. "ובכן היו לי שני עטים, שני הציצים שלי, צ'רלס דיקנס, שתי פרוסות לחם וספר ריק בסוף היום הראשון שלי באמצע השממה", מצהירה בקי מיד לאחר קבלתה לעבודה כמשרתת (25). אבל זו רק ההתחלה. ארבלה ריד, הבעלבתית, מתגלה כאדם לא יציב במיוחד, מטורללת בעלת דמיון מפותח ויומרות ספרותיות, שמשקיעה את מרצה בהמצאת מטלות יצירתיות עבור משרתיה; לצד התאמנות על קידות, עליה וירידה במדרגות וישיבה וקימה מכסאות בסי מתבקשת לכתוב יומן ולדווח בו על חייה ומחשבותיה. המשרתים כאמור אינם רק משרתים, אלא שפני נסיונות וקורבנות לגחמותיה של הגברת. כשבסי מוצאת את מחברת המחקרים של מעסיקתה ומגלה שהיא נחשבת ל"מקרה מיוחד של זונה בזויה" (95) היא נעלבת עד עמקי נשמתה ומחליטה לנקום.

הרומן כתוב כיומן בתוך יומן וכולל ציטוטים מתוך המחקר של המעסיקה המחורפנת וגם מתוך מכתבים שכתבו דמויות נוספות. האובססיה לידע וקטלוגו והתודעה המעמדית המאפיינים את התקופה הויקטוריאנית מופיעים במחברת המחקר בשיא כיעורם הגזעני: "מוראג: בת 15 בערך (אבל איננה יודעת תאריך לידה מדויק). אין מידות מפני שהיא מסרבת במפורש. על פי תצפית: שיניים צהובות לא קצובות אבל חזקות. שיער אדום (מצביע על מזג). עור מחוספס מאוד ואדמדמם (מצביע על שתייה?)" (88). אבל דמיונה המפותח וההומור העצמי של בסי מאזנים את היבשושיות היחסית של המחקר. בשפה גסה ומלאת קללות בסי מתארת את עולמה הפנימי ואת הסובבים אותה: "אם אני או מישהו כמוני היה נכנס לתפילה בסנטר, אלוהים יודע מה היה קורה. אני מתארת לעצמי שהגג היה מתרומם ועף, הכנסייה היתה מתפוצצת והשטן בעצמו היה מגיח מההריסות ומראה לכולם את המה-שמו שלו ומכריח אותם להריח את התחת שלו" (65).

הספר מספק פיתולי עלילה רבים ומרים הילוך ככל שמתקדמים בקריאה. לצד תעלומות ותפניות מפתיעות שנגרמות בעקבות החלטתה של הפרחולה האירית להכנס בבעלת הבית ולעזור לה להיות קצת יותר מטורללת, הכניסה מחדש של אנשים מחייה הקודמים של בסי יוצרת סיבוכים נוספים. הסגנון לא אחיד במכוון, והכתיבה של בסי משתפרת עם הזמן אבל ברור שהיא עובדת קשה כדי להתחבב עלינו. בסי מתקשרת כל הזמן עם הקוראים ומנסה למצוא חן בעינינו: היא מצנזרת את עצמה, מודעת לכך שהיא כותבת יומן בתוך יומן, שנקרא גם על ידי הגברת שלה וגם על ידינו, ובזכות ההבדלים בין שני היומנים והביקורת הארסית שהיא משלחת בסובביה חושפת את צביעותם. אופיה הצבעוני של בסי ושפתה הייחודית, מדללים את תחושת המחנק והקדרות המאפיינת את הספרים הויקטוריאנים. בסי אמנם לא נותנת אמון באף אחד וחוטפת לא מעט כאפות אבל הקשר האמיץ שמתפתח בסופו של דבר בינה ובין גבירתה והתושיה הרבה שהיא מגלה הופכים אותה לדמות מרשימה שמתגברת על הקלילות בה ניתן לקטלג אותה כפרודיה. אין להתפלא על כך ש"התצפיות" התחבב בקלות על המבקרים והקהל, מדובר ב- 400 עמודים שנקראים במהירות ומספקים סנסציות והפתעות לצד תובנות עגומות על תנאי החיים הקשים של נשים בבריטניה של המאה ה- 19.