מחווה אחת יותר מדי: "כשהעולם עמד מלכת" משעמם עד אימה

הרצון לעשות מחווה למקור לצד האפקטים האפוקליפטיים, הפך את "כשהעולם עמד מלכת" לסרט סכיזופרני רע. ישי קיצ'לס תופס מחסה

  • קולנוע
ישי קיצ'לס

כמה שנים אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה והטלת הפצצות על הירושימה ונגסאקי, וכמה שנים לפני שהמלחמה הקרה השתלטה על סדר היום כמחולל הפרנויה הראשי של המין האנושי, הבמאי רוברט וייז ("צלילי המוזיקה", הסרט המקורי בסדרת "מסע בין כוכבים") שיחרר לאוויר העולם את "ביום שהעולם עמד מלכת". השנה הייתה 1951, וסרטו של וייז - שסיפר את סיפורו של חייזר ישועי בשם קלאטו, והסייד קיק הרובוט שלו, גורט, שמנחיתים את הצלחת המעופפת שלהם בוושינגטון על מנת להזהיר את אזרחי העולם מפני הגורל האכזר שצפוי להם אם ימשיכו במעשי העוינות ההתאבדותיים שלהם - עשה שימוש באפקטים זולים ומקסימים, במוזיקה האפקטיבית של ברנרד הרמן הגדול (שהלחין גם את פסי הקול של "האזרח קיין", "פסיכו", "מזימות בינלאומיות", "ורטיגו" ו-"נהג מונית", בין השאר) ובתצוגת המשחק הסמכותית והמשעשעת של מייקל רני, בתפקיד קלאטו, כדי להעביר מסר רלוונטי ומצמרר לצופים. הסרט - שהכיל יותר דיבורים מאקשן - לא התקשה להפוך לקלאסיקת מד"ב, כאשר המשפט שקלאטו יורה אל עבר הרובורט שלו, "גורט! קלאטו באראדה ניקטו!" ("גורט, תרגיע!", בתרגום חופשי), הפך עם השנים למשפט אלמותי שצוטט באינספור סרטים מהז'אנר ("מפגשים מהסוג השלישי", "טרון" ו"גברים בשחור", בין השאר).

חמישים ושבע שנים מאוחר יותר, וגרסה חדשה ובלתי נמנעת של הסרט נוחתת על כדור הארץ, רק שהפעם המסר הרבה פחות רלוונטי והרבה פחות מצמרר. למעשה, הפעם, המסר בקושי קיים. מה שכן קיים, לעומת זאת, הוא סרט הוליוודי גדול ומבולבל שלא בדיוק החליט מה הוא רוצה מהחיים של הצופים שלו.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה

דווקא קיאנו ריבס בסדר

את קלאטו מגלם קיאנו ריבס, ולמרות שבימינו מאוד אופנתי לרדת עליו, ועל יכולות המשחק המוגבלות שלו, דווקא הפעם קשה לבוא אליו בטענות. גם מפני שפני האבן שלו דווקא מאוד הולמים את התפקיד שהוא נדרש למלא. אבל גם, ובעיקר, כי כל מה שמתרחש סביבו, גרוע בהרבה.

עושה רושם שהבמאי, סקוט דריקסון, נתקע איפשהו באמצע בין הרצון לעשות סרט דברני ואינטימי בנוסח הגרסה המקורית, לבין הצורך לשבות את הקהל העכשווי בעזרת אפקטים אפוקליפטיים אופייניים. חוסר היכולת שלו להכריע לכאן או לכאן מניב סרט סכיזופרני וחסר מומנטום, ויוצר מצב מבאס שבו הצופה אינו ממש בא על סיפוקו מאף אחד משני הכיוונים האפשריים.

מצד אחד, כל החלק הראשון של הסרט מוקדש לקשקשת מדעית משעממת, מקוטעת ונטולת מתח שבמהלכה ג'ניפר קונלי היפה, שמגלמת כאן אשת מדע חד הורית, נדרשת לפענח את פשרו של הביקור החוץ עולמי. מצד שני, לקראת שיא הסרט צצים פתאום על המסך פעלולי המחשב הצפויים שמדמים הרס וחורבן. הבעיה היא שדריקסון אינו מצליח לקשור בין שני החלקים האלה, ואם לא די בכך, הרי שכל הרגעים המרשימים שיש לסרט הזה להציע, ללא יוצא מן הכלל, נוטלים חלק בטריילר.

היות וזהו המצב, סרטו של דריקסון מתקשה מאוד להצדיק את קיומו עלי אדמות. בניגוד לגרסה המעודכנת של סטיבן ספילברג ל"מלחמת העולמות" - ששילב אל תוכו דימויי חורבן מהעולם שאחרי פיגועי התאומים, והשכיל לייצר פחד עכשווי שניזון מרוח הזמנים - דריקסון ושותפיו לעשייה נכשלים לחלוטין בהתאמת החומרים שלהם להווה. מטרת ביקורו של קלאטו על פני כדור הארץ נותרת מעורפלת, והאירועים והתמונות שעל המסך אינם מחדשים דבר.

כדור הארץ בסכנה, זה ברור, אך מה הסכנה בדיוק? האם זוהי סכנה אקולוגית? האם זוהי סכנה אחרת? חוץ מזה, מה משכנע את קלאטו, בסופו של דבר, שהמין האנושי ראוי להזדמנות נוספת? בגרסה המקורית, מערכת היחסים האמיצה שמתפתחת בין גיבורנו החייזר לבין אם חד-הורית ובנה מובילה אותו, באופן הדרגתי ומובנה, למסקנה שלא כל בני האדם ראויים לכליה ושלמרות המצב הלא מזהיר, עוד לא אבדה תקוותנו. למרות שגם בגרסה החדשה ישנה מערכת יחסים שכזאת - הבן הנודניק של וויל סמית מגלם את בנה החורג של קונלי - הסלחנות של קלאטו באה בפתאומיות וללא סיבה נראית לעין. במלים אחרות, מישהו מהעושים במלאכה החליט שאין ממש צורך להשקיע בתסריט. המישהו הזה ללא ספק טעה.

הופעות אורח נטולות חותם

בתוך כך, בזמן שקונלי והבן הנודניק שלה מסייעים לקיאנו במשימתו, ניתן להבחין בחטף בכמה פרצופים מוכרים ואהובים, שמלוהקים כאן לתפקידי משנה חסרי תודה. ג'ון האם החתיך (דון דרייפר מ"הגברים משדרות מדיסון") מגלם טיפוס ממשלתי חסר אישיות, רוברט קנפר המכוער (טי-באג מ"נמלטים") מגלם איש צבא לוחמני שצווח כמה פקודות, וג'ון קליז האהוב צץ בתור מדען זוכה פרס נובל שמספק את מוסר ההשכל המעפן של הסרט. למרבה הצער, אף אחד מהם אינו מקבל הזדמנות להותיר שמץ של חותם.
הבן הנודניק של ויל סמית, לעומת זאת, מקבל לא מעט זמן מסך והוא מנצל את הזמן הזה בלהיות נודניק, ובלהתגעגע לאביו החייל, שמת. למרבה ההפתעה, גם אני התחלתי להתגעגע לאבא שלו, וויל, וגם לבמאי רולנד אמריך, התגעגעתי מאוד. כי למרות שאמריך לא ממש תרם לעולם יצירות מופת גדולות, הוא בהחלט הוכיח בכמה וכמה הזדמנויות שהוא יודע דבר או שניים בכל הקשור לאפוקליפסה בסדר גודל גלובלי. בזמן ש"היום השלישי" (בו כיכב האבא של הנודניק) ו"היום שאחרי מחר" עשו את כל הקטע הזה, של "כדור הארץ בסכנה", באופן יעיל ומבדר, "ביום שהעולם עמד מלכת" בעיקר ייתן לכם את ההרגשה שהשעון שלכם הוא זה שעומד מלכת. עד כדי כך שמגיע לסרט הזה פרס מיוחד על כך שהוא הצליח לגרום לתרחיש סוף העולם להיות משעמם כל כך. בסרט המקורי במלואו, דרך אגב, תוכלו לצפות באמצעות לחיצה על הלינק המצורף.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully