ותודה לחולדאי

לרגע אחד נחה עננה של חסד מעל כיכר רבין. הרעיון לתת לתל אביבים אופרה בחינם, באוויר החופשי, היה רעיון יפה. הקהל מילא את כסאות הפלסטיק, כיבה את הפלאפונים והתמסר לרוח הסתיו ולמוזיקה. היו שם הרבה צעירים, ילדים, כלבים וסתם אנשים שעברו במקרה והוקסמו. אין לי כלים לשפוט אופרה, אבל הביצוע של "לה טרוויאטה" מעל במת הכיכר נשמע לי מצוין לגמרי. הרבה יותר טוב מהסאונד הצורמני של ההפגנות הפוליטיות שנשמע שם בדרך כלל. חוץ מזה, עם מה שמקבלים בחינם לא מתווכחים.

ההפקה היתה איכותית, היו מסכי וידיאו גדולים שהקרינו תקריבים מהמתרחש על הבמה, היה תרגום לעברית של הליברטו האיטלקי. אנשים נחמדים התבשמו מאווירה תרבותית, כשאנשי צבא, שוטרים ומשמר הגבול מקיפים אותם מכל עבר. לרגע אחד אפשר היה לשכוח מהאלימות והמתח ולהזיל דמעה על נעוריה החולפים של ויולטה הגוססת. "חולדאי דווקא בסדר", אמר מישהו. "אני לוקח בחזרה את כל הדברים הרעים שאמרתי עליו".

האופרה הסתיימה, הקהל קם על רגליו ומחא כפיים. הכל היה שליו ורגוע. התזמורת התחילה בהדרן. כלי המיתר טרם סיימו את התיבה השנייה, ורעם נורא נשמע מלמעלה. פצצות. נשא הקהל המשתומם את עיניו השמימה בבהלה, והנה לא סאדאם ולא בן לאדן, סתם זיקוקי דינור. התזמורת המשיכה לנגן, אבל ברור שלא שמעו כלום. אין לאף תזמורת בעולם סיכוי לעומת מטח מחריש אוזניים של פיצוצים מחרידים. כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות.

המומים ומשתאים בהו האנשים, שרק לפני שנייה עוד היו במצב רוח של מוזיקה קלאסית, במפגן יום העצמאות הפרטי של עיריית תל אביב. אווירת האופרה התחלפה באווירת מצעד צבאי. המחזה הזכיר (להבדיל אלף הבדלות) סצינות מסרטים איטלקיים על תקופת הפאשיזם באיטליה, בהם נשמעים רעמי תותחים על רקע פסקול של אופרה. זה היה זול. זה היה נובורישי. זה היה עלבון לאינטליגנציה ולתרבות של התל אביבים. חולדאי, למה? שיחקת אותה לגמרי עם האופרה. עשית דבר כל כך יפה. באמת כל הכבוד. אז למה להרוס? אי אפשר שיהיה שמח בלי פיצוצים? אי אפשר שתהיה אווירת פסטיבל בלי פעלולים זולים (שעולים כל כך הרבה)?

שוטר משועשע אחד במחסום ציילטין-אבן גבירול שם את הדברים בפרופורציה. "תסתכלו למעלה", הוא אמר להלומי הזיקוקים שחלפו על פניו, "כל דוחות החניה ששילמתם פורחים עכשיו באוויר".