נקודת שבירה

גמר הישרדות היה בומבת רייטינג משגשגת של 36 אחוז. במונחי "האח" זה אולי לא נשמע בשמיים, אבל בל נשכח את העובדה שזה בערך הרייטינג החודשי הממוצע של ערוץ 10. אבל הרגע הבאמת חשוב ב"הישרדות" היה כשהאסימון נפל: פורמטים קנויים של ריאליטי מחו"ל שווים יותר כסף מסדרות דרמה. "האח הגדול", "מפרץ האהבה" ו"המירוץ למיליון" שבדרך, הן רק ההתחלה.

בזמן שהשד העדתי, בובליל את פרידמן, רחש וגעש מתחת לפני השטח, היו לנו מלחמות חברתיות אחרות ללחום. זוריק ורוחל'ה היו סיפור הפרברים המודרני ו"מרחק נגיעה", בראייה לאחור, מסמלת את תור הזהב של הדרמה הישראלית. רגע לפני שמכבש הריאליטי דרס לה את הצורה, "מרחק נגיעה" גירדה את שמי ה-36 אחוזי רייטינג ורק על זה מגיע לזוריק מענק ממשרד הקליטה.

שכחו מהתרומה של לאון לקהילת הגייז, ואל תשכחו מי עשתה את זה הרבה קודם לגייז, ללסביות ולטרנס. דנה אינטרנשיונל נתנה לערוץ 1 רגע חסד של רייטינג כשזכתה באירוויזיון, התחרות שמאז העלתה אבק והיתה צריכה עזרה מאשפית הרייטינג "כוכב נולד" בשביל להתרומם. סוגיית המגדר של דנה היא אולי הסיבה לרייטינג, אבל היא גם רגע טלוויזיוני נדיר.

טקסי היופי הם עוד אבן פינה בקריירה של אקי אבני ויעל בר זוהר. אחרי הכל, הם אלו שהוסיפו להם את תואר המנחה אחרי הלוכסן של שחקן/דוגמן. בימינו, כשרק נותר לנו לבחור מיהו התחת של המדינה מבין שלל חושפות עכוז, בל נשכח מי היתה שם קודם. טקס מלכת היופי לשנת 98, בו זכתה לינור אברג'יל, חשף לעולם (תרתי משמע) את נפלאותיה של גלית גוטמן (באדיבות המעצבת גלית לוי) ואת נפלאות הקשר ההדוק בין עירום לרייטינג. גם אם הוא עירום מרומז.

לא משנה איך ייגמרו עלילות דודו טופז, אף אחד לא ייקח ממנו את פרק החייזרים. הטריק הוא פשוט: מי שהאמין לקדימונים צפה כדי אשכרה לראות חייזרים נוחתים בישראל. מי שלא האמין, צפה כדי לראות מה יקרה אם לא יגיעו החייזרים. התוצאה היתה פשוטה: פלישה לא היתה, 50 אחוז רייטינג היה. אורסון וולס לא היה עושה את זה יותר טוב. בעצם הוא עשה. וגם יותר טוב.