קלפים טרופים

שלוש נובלות ועוד סיפור אחד קצר מכיל ספר הביכורים של ענת עינהר "טורפים של קיץ". כל אחד מהם מזמן מפגש חד פעמי עם קול ייחודי ועז מבע ומביא נקודת מבט לא שגרתית. המציאות שמתארים סיפוריה של עינהר היא מתעתעת ורוחשת פעילות שלא בהכרח נתפסת בחושים. מציאות שוקקת זו - עמוסה למכביר בפרטים ששפתה הרגישה של עינהר מיטיבה ללכוד - מתקיימת במקביל מעל ומתחת לפני השטח, בתודעה של כל אחד מהגיבורים וגם באינטראקציה ביניהם והיא מלאה בסודות, הפתעות טובות ורעות, גילויים מכאיבים, בריתות, בגידות ואכזבות. כל אחד מהסיפורים מזמן חילופים בין הויזואלי והמילולי ורוקם קשרים ביניהם באופן שמעצב את המציאות ובאותו זמן מפרק אותה לחלקיקים. גיבורי "טורפים של קיץ" הם חריגים המתבוננים אל העולם מבעד לסבך התודעה שלהם שהוא מעורפל וצלול חליפות; מורה בן חמישים שמתאבל על כלבו שנהרג בפיגוע; ילדה שבשל מחלת העקמת נאלצת ללבוש חגורת גב אורתופדית שבינה ובין שכנה האלכהוליסט נוצר קשר מיוחד; אחותה שמתענה בנגינה על הגיטרה רק בכדי לרצות את אביהן האדיש; משוררת שמפתחת תלות לא בריאה בעולה החדש שמנקה את ביתה ולמרות אי התקשורת ביניהם הופך לחבר; וזוג שמנסה להכנס להריון ובעל בית קפה נטוש אותו הם מרבים לפקוד. כולם מתבוססים בכשלונם, בחמיצותם.

נדיר לפגוש יצירה מדויקת ועוצמתית כל כך, במיוחד כאשר מדובר בספר ראשון. כל סיפור כולל בתוכו הבחנות ומשפטים שכתובים יפה כל כך, שהם יכולים גם לעמוד כיחידות עצמאיות, במנותק מהעלילה עבורה נוצרו, ותיאור שדה הראיה של אחת הגיבורות ממחיש לקוראים עד כמה העולם בו מתנהלים הגיבורים מסוכן ולא צפוי. "חפצים נעלמו מעיניה, אנשים מוכרים עברו ברחוב ונדמו לה כזרים, אותיות ומילים התכווצו מפניה כמו חיפושיות שמתכדררות למגע אצבע" (148). מילים וצלילים גם הם מתערבלים ופולשים אל מרחב הבטחון אליו מנסים הגיבורים להצמד, וההדף הנוצר מהערבוב ביניהם מרעיד ומסכן את הגיבורים השבריריים של עינהר. ספרות זעירות מתעוות ומתחדדות עד כאב, תווי פנים ונקודות חן הופכים לכתב חידה, המזמין אותנו לפענח אותו: "אולי יוכל לקרוא לרגע אחד בלבד את הסימן המיוחד שנרשם בשתי גולות עיניה השחורות ובנקודת החן שעל רקתה, מין הבטחה של שלוש נקודות, רמז שרק הוא יודע למצוא לו פירוש" (64).

המימד הפיזי המובהק של שפתה של עינהר ורגישותה לצלילים, צבעים ומרקמים מאפשר לה ללוש את השפה באופן שמקרב ומרחיק את הקוראים בו זמנית. לא רק השפה היא מתעתעת, גם הגיבורים הם לא צפויים, בוגדניים, מעשיהם מפתיעים אותנו כמו שהם מפתיעים גם אותם. עינהר טורפת את הקלפים ומייצרת את חוקי המשחק פעם אחר פעם – סצינות סקס הופכות לגילויי עוינות באותה מהירות בה מעשים של חום וחיבה מתהפכים ויוצרים גלים של חשדנות ולפעמים אף אלימות. הקרבה והאינטימיות שחווים חלק מהגיבורים רק מגבירה את פגיעותם ואת עוצמתו של החיכוך ביניהם, שמפורר ושובר אותם – "שוב לא יכול לראות את פניה בבירור, באורה של השקיעה המשוכפלת, המלאכותית, שאינו דומה לשום אור אחר שהכיר. נדמה לו שאם יושיט את ידו לפנים יוכל להעביר אותה דרך המשוררת והלאה ממנה, כאילו אינה אלא הזיה של העין... אחר כך קירב את פיו אל פיה עד שמבטו היטשטשט מעוצם קרבתם, ועם צמידות גופיהם התעמעם גם מגעו הברור של עורה" (117).

הסיפורים של עינהר מזמינים אותנו להתעמק בהם, ואין צורך להתחשב בסדר בו הם מוצגים בספר. כמו שכותבת עינהר, הצגה אחת נגמרת ומיד מתחילה אחת חדשה (152), הגיבורים הם פועלי במה שמקפידים להיעלם ברגע שסיימו את מלאכתם (163). נדמה שהם מסרבים להתמסר לציפיותיהם של הקוראים. אנו מאחלים להם טוב, חשים אמפתיה כלפיהם ולעיתים קרובות נשארים מבולבלים, תמהים על בחירותיהם ועל הבריתות שהם כורתים ומפרים כלאחר יד. "טורפים" לא הולך אל הצפוי והמתבקש ובכך מגביר את הרושם שקולה הייחודי של עינהר המוכשרת משאיר על הקוראים.

ענת עינהר, "טורפים של קיץ" (עם עובד)