פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ארץ נהדרת" מתנסה לראשונה בשידור חי - ויש עוד על מה לעבוד

      ארץ נהדרת חזרו לחיינו עם תוכניות לקראת הבחירות. מכיוון שאין טוב בלי רע, גם טור הביקורת הקבוע של ניב הדס חזר ביחד איתם

      הדבר הכי טוב שאפשר לומר על התכנית הראשונה לעונה זו של "ארץ נהדרת" הוא שזו היתה עוד תכנית של "ארץ נהדרת"; הכימיה של הקאסט, ההנחיה של קיציס והזרימה– כל אלו הרגישו טבעיים ולא מאולצים, בדיוק כמו הצפייה בהם. השוני הוא שהפעם, בניגוד לעונות הקודמות, כל הסיפור הזה גם מתרחש בשידור חי. אז נכון שהסנכרון לא היה מושלם והיעדר השליטה באנרגיה והצחוקים של הקהל תרמו לאיבוד קל של המומנטום – שלא לדבר על הפגנת היוצרים שתופפה מחוץ לאולפן ונקלטה במיקרופונים – אבל ההחלקה של טל פרידמן והצחקוקים שלו (למישהו היה ספק שהוא היה הראשון שיצחק בשידור?) הוסיפו חן. זה אולי נראה מעט פחות מלוטש ומהודק, אבל זו בסך הכל התכנית ראשונה ויחסית אליה העסק תקתק.

      הפילוסים

      מעניין אם העטיפה של הפילוסים תישאר למשך כל העונה. הנוכחות שלהם עוטפת את הסאטירה שמילאה את התכנית ומרככת את המכה עם המוכר, האהוב והמוכח. זורקת עצם גם לחסידי הומור הערסים, אבל עם קריצה אינטליגנטית. למרות שכבר ראינו מהם מערכונים יותר חזקים ופחות צפויים והצפייה שלהם עצמם בתכנית נראית קצת מודבקת (גם אם יוצרת סוג של הזדהות בינם לבין הצופים בבית), היו שני דברים שהיו שווים את הנוכחות שלהם: הראשון הוא הציור של אבי נמני בפוזה של אדם חושב (בכל פעם שהוא נכנס לפריים התפוצצתי מצחוק); השני הוא ההידלקות של אסי כהן בתפקיד שימי ברגע שאהוד ברק הגיח להופעת אורח מפתיעה (אם זה עבד לאובמה, למה לא לנסות?). כהן ניצל את הפיאה עם הפסים ומשקפי השמש כדי לעקוץ את שר ביטחון, מועמד לראשות הממשלה וראש ממשלה לשעבר, באופן שכולנו היינו מתים לעשות. הוא לא הפסיק לקרוא לו "אבאל'ה" ולהקניט אותו בחן, מה שבסופו של דבר עשה את הבלתי יאמן והצליח לשחרר קצת גם את אהוד ברק (הצילום שלו על כנף המטוס אחרי שהוא פירק דיילת שלא נתנה לו לעשן היה קורע) .

      אולפן פתיחה

      עוד תופעת לוואי חיובית של השידור החי – אולפן הפתיחה קוצץ באופן משמעותי. הרפרורים של מינה צמח למיסטר בלונד מ"כלבי אשמורת" היו תוספת נאה. ביבי, שכבר מזמן אין לו כל כך הרבה שיער (לתשומת ליבה של המלבישה) היה מקסים כהרגלו, בייחוד כשניסה לטעון לאמינות ונתפס בשקרים, במה שהיה הגג החזק של המערכון. אסי כהן ממשיך את ההידמות לאביגדור ליברמן ומשכלל אותה והתחזית שלו למה שיקרה כשיהיה שר הביטחון היתה מפחידה ומצחיקה כאחד. דווקא אז, ברגעים סאטיריים חזיתיים, נדמה היה שב"ארץ" שמו לעצמם מקלות בגלגלים; אלי ישי הוסיף עוד בשורות איוב לממשלת נתניהו העתידית עם הספקות שלו לגבי מתמטיקה, כשלפתע קפצה הדמות המיותרת של בן משפחת שמיר בגילומו הבינוני של יובל סמו ,שממשיך לעשות את אותה דמות – שילוב של נסראללה שלו עם המאמן מתוכניות האולימפיאדה בעונה שעברה - שהסיט את כל הדיון שהתפתח ועצר את הדינמיקה הטובה שנוצרה. גם הנוכחות של שפרה קורנפלד לא ממש היתה ברורה, מלבד האמירה המקסימה שלה שהיא מייצגת רק את עצמה.

      מבזקים

      החזרה לצמד הדמויות המצוירות של ביסלי היתה טובה, אבל החדשות בהרחבה בלטו בחסרונן. במקומן קיבלנו את המדריך לבוחר שהיה שילוב מצוין של איורים וטקסטים שמשלימים אחד את השני בהתכתבות ביניהם.

      העצרת אהוד ברק

      זה התחיל נחמד עם הציטוטים של מרטין לותר קינג והנאום המפורסם של רבין על היותו חיל בצבא השלום, אבל בסופו של דבר ההחלפה המוצלחת לכשעצמה בין "שלום" ו"רגיעה" לא הצליחה לסחוב מערכון שלם ומיצתה את עצמה די מהר.

      ישכור עם ישראל

      המערכון ששודר כבר אתמול בוואלה! תרבות היה אמור לפתוח את התכנית. הוא היה מצוין, נוקב, קשה וכואב. ההתעכבות של ציפי לבני על משכירים ושוכרים שחזרה על עצמה היתה הברקה קומית אמיתית, כמו גם ציון העובדה שגלעד שליט יהיה אצל הוריו גם בראש השנה וגם בפסח ומשחק המלים בין "ישכור" ו"יזכור". כולי תקווה שהסיבה שהוא בסופו של דבר לא פתח את התכנית, היא לא בגלל הטוקבקים שהוא קיבל כאן אמש, רובם כנראה לא הבינו שאף אחד לא צוחק על משפחת שליט, אלא על הגורמים שמזלזלים בחיי בנם. השאלה היחידה שעליה לא הצלחתי לענות היא - על מי הוא כן צוחק? על הממשלה, שלא משחררת את כמות האסירים האסטרונומית שדורש החמאס? או על הציבור, שמתנהג עכשיו במן שאננות ונאיביות, כאילו החזרתו היא עניין של רצון ומעניין איך יגיב כשישוחררו מבית הכלא כל אותם מחבלים (חלקם המכריע עם דם על הידיים).

      עיתונאים לפוליטיקה

      ניצן הורוביץ הוא הגיא זהר של העונה, גדעון רייכר היה מוצלח מאוד בעיקר תודות למוזיקה של "ציפורי לילה" שעלתה בכל פעם שדיבר ורק סמו מבאס עם אורי אורבך (בחיי שאין לי משהו אישי נגדו, אבל נראה שהדמויות שהוא מגלם לא תפורות למידותיו). עלמה היתה חמודה כלינוי בר-גפן, אבל ליפסוסים קלים של השידור החי קטעו קצת את השטף והדיאלוגים בין תגובות הגולשים שמאפיינים את בר-גפן, מה שהוביל לתחושה קלה של פספוס.

      מערכון פיטורים

      לא משוחק טוב, ערוך תזזיתי מדי והמוזיקה לא מתאימה. מיותר לגמרי.

      כן כן, זה מה ששמעתם

      ובפינת הפלגיאט - הפינה הזו היתה קבועה בתכנית של ג'ימי קימל (ראו לינקים), כך שמקורית היא לא. בכל מקרה הביצוע שלה וההתאמה שלה לתכנים קלאסיים של "ארץ" היתה טובה מאוד.