במסגרת ערבי הווידיאו-ארט של המרכז לאמנות עכשווית, יוצגו בסינמטק תל אביב וירושלים סרטיו של האמן הקנדי מייקל סנואו (Snow). סנואו הוא אחד הבמאים האקספרימנטלים החשובים של דור שנות השישים והשבעים, מאלו שסללו את הדרך למה שהפך היום ל"וידיאו-ארט". הוא נולד ב-1929, עסק בציור, צילום ומוזיקה. בתחילת שנות החמישים הוא התחיל לעשות סרטים, שיצרו את הבסיס לקולנוע הנסיוני כז'אנר אמנותי בפני עצמו וסללו את הדרך למה שקרוי היום וידיאוארט.
טרם עידן הוידיאו בדקו אמנים כמו סנואו, סטאן ברקהג', ברוס קונר ארני גיר ואחרים את גבולות הז'אנר הקולנועי בדרכים האופייניות לאמנות פלסטית. סנואו עוסק בסרטיו בחקירת מושג הזמן והמרחב, וגם בחומריות של המדיום עצמו, הפילם.
אחד הסרטים החשובים של סנואו הוא אורך גל (Wavelength) - זום אין ממושך, שאורכו 45 דקות, מקצה אחד של לופט ניו יורקי ענק אל קצהו השני, ממצב של עדשה פתוחה בה רואים את כל החדר אל מצב בו המצלמה מתרכזת בפרט הקטן ביותר שבסופו, כאשר מוזיקה אלקטרונית של גל-סינוס מלווה אותו. מייקל סנואו על הסרט: "רציתי לערוך סיכום של מערכת העצבים, הנטיות הדתיות והרעיונות האסתטיים שלי. מה שחשבתי ותכננתי היה אנדרטה לזמן שתעלה על נס את יפי שוויון הערך ועצבותו, כשבכוונתי להציע אמירה סופית ומוחלטת על חלל וזמן קולנועיים טהורים, איזון בין אשליה לעובדה, שכל כולם עוסקים בראייה". בסרט אחר שלו, Back and Force" בנה סנואו מכשיר מיוחד עליו הורכבה המצלמה, וטילטל אותה מצד לצד. התוצאה המצולמת היא תנועת מטוטלת איטית שהופכת מהירה יותר ויותר, עד לקבלת תמונה מופשטת.
"אורך גל" (1966-1967), "שנייה אחת במונטריאול" (1969) וסרטו הלפני אחרון, "להתראות" (1990), יוקרנו בסינמטק ירושלים ביום שלישי בשעה 21:30 ובסינמטק תל אביב ביום רביעי ב-22:00.
מומלץ להצטייד באורך רוח ובראש פתוח.
מה פתאום משעמם?
12.11.2001 / 17:00