רדיו חזק

זה נכון. הפרסום ברדיו עובד. וכך גם הפרסום שאפשר להפיק מהרדיו, על זאת יעידו ארז טל, קובי מידן, מירב מיכאלי, שי ודרור ויוצאי הרדיו התורנים, ערן זרחוביץ' ושרון טייכר. "שינויים בלוח השידורים" בכיכובם, עלתה לאוויר מיד אחרי פרק ההדחה של "הישרדות" ותיבלה בטעם טוב את משבצת הלייט נייט התפלה של שישי.

זה לא סתם שאנשי רדיו מצליחים לעשות את המעבר לפלטפורמה הטלוויזיונית בהצלחה רבה כל כך. נוכח אופי השידור, על פיו המאזין יכול רק לשמוע, אותם אנשים נשענים במאה אחוזים על כל טיפה של כשרון שיש להם בגוף (להוציא את דור קרייני ה"נעים" שנשענים על כל קלישאה רדיופונית). כי הרבה לפני שהמילה "טאלנט" לא בהכרח העידה על כשרון (אבל כן על חזה גדול), כוכבי הרדיו, הבלתי נראים, היו הטאלנטים האמיתיים. אלה שאנחנו אוהבים רק על סמך העובדה שיש להם מה להציע. זו הסיבה ש"שינויים" מוצלחת כל כך. כי כוכביה הם גם כותביה, ויש להם כשרון (ושכל וחוש הומור ועוד דברים שצריך בשביל להצליח).

העיקרון הוא פשוט לכאורה, אבל התוצאה גאונית יותר ממה שנראה במבט ראשון. הומור הפוך על הפוך (הקטע המצוין של מאור כהן); בדיחה לא מצחיקה שנמשכת עד שהיא כן מצחיקה ("הקאבר ל"פנקס הקטן"); מבטאים מצחיקים אבל לגמרי לא מדויקים (המגישים האיראנים); בדיחות על מוגבלויות, והערות סקסיסטיות במידה מדויקת. את כל אלו עוטפת יצירתיות שמאפיינת גם את גרסת הרדיו, כשהמערכון הרדיופוני של "החמישייה האמיצה" מקבל טוויסט של בובות אצבע (מה שהופך למטריד ומצחיק כאחד), או כשהרצף נקטע בפתאומיות לשידורי הטלוויזיה האיראנית. זרחוביץ' וטייכר מהדקים את הכתיבה המוצלחת בביצוע מוצלח לא פחות; זרחוביץ' משחק את משחק הלוזר מהמקום הכי ווינרי שיש (הוא עומד מאחורי להיטים כמו "ארץ נהדרת" ו"מסודרים"), תוך מודעות לנחיצותה של הדמות אל מול טייכר, שהשפיות המדומה שלו מחמיאה לזו שאינה קיימת אצל שותפו. טייכר שאמנם סובל מבעיית תזמון קומי קלה, מפצה עליה בשליפות מהמותן ובמליציות משעשעת.

נכון שבובות אצבע זה הכי ניינטיז, כך גם מערכון על פרדי קרוגר כמתווך דירות או הופעת אורח של טוני ריי (שזה בכלל אייטיז). על כל אחד אחר, האנטי אקטואליות הזו היתה נראית פתטית, אבל טייכר וזרחוביץ' לוקחים את זה למקום ביזארי שמעטים הצליחו בו (ב"ביפ" מנסים עד היום). יותר מכך, הם מרשים לעצמם את אחד הדברים החשובים בקומדיה, ששאר תכניות הבידור בפריים טיים לא יכולות – הם לא מאכילים אותנו בכפית ומשמיטים את המשפט האחרון הזה, שכאילו מבהיר לקשיי הקליטה את הבדיחה. זה שב"ארץ" למשל, חייבים להכניס כדי לפנות למכנה משותף ושב"שבוע סוף" מכניסים כי אשכרה חושבים שזה מצחיק. חבל כל כך, שדווקא כשיש לנו תכנית בידור משובחת, וכשהיא סופסוף עושה דרכה מן הרדיו אל הטלוויזיה, היא נדחסת בחסות "הישרדות" לבית הקברות לרייטינג של שישי בלילה.