שנינו שווים

קצת מצחיק שהתחנה היחידה בישראל שבה יכולת לתפוס את "Ready For The Floor" של הוט צ'יפ ב -10:00 בבוקר היא גלגלצ. כי מה ללהיט הדיסקו-כיף הזה ולתחנה שמשמיעה לפחות תשעים ושתיים פעם ביום את יאיר זיו? היכן בדיוק משתלב That's Not My Name"" של הטינג טינגז, עם אריק ברמן?

בשנת 2008 יותר מתמיד, גלגלצ השתמשה – סוף כל סוף - בכוח העצום שלה כמתווכת התרבות החזקה בישראל כדי להחדיר להיטים שלא ממש מתגלגלים על הלשון של מעוצבני הפקקים וחובבי הלחשושים. בימים כתיקונם, התחנה נוהגת להכניס 3-4 שירים כאלו ולדוחפם בבולדוזריות המוכרת עד שהם עצמם הופכים לעוד נחל שנשפך לזרם המרכזי. בדרך הזו, שירים לועזיים שבדרך כלל לא משתלבים עם הקו השליט בתחנה, מושמעים שוב ושוב ושוב עד כי למאזין אין ברירה אלא לתייג אותם כמיינסטרים. לכאורה, מדובר בצעד נבון: עדיף שגלגלצ יאחרו בכמעט שנה ויבינו ש–MGMT הם זיקוקין די נור פופיים ומתפוצצים; ובהחלט טוב לדעת שקינגס אוף ליאון, מקום שלישי במכירות באנגליה בשנת 2008, מגרדת לעידן רייכל את הראסטות. לכאורה, זוהי הוכחה נוספת לכך שבעידן דלית עופר גלגלצ נשמעת עניינית, חדה ומקצוענית ,כפי שכבר כתבנו בוואלה! תרבות לא פעם. אבל רק לכאורה.

יבול שירי האינדי שהפכו להיטים בישראל בשנת 2008 רק מאשר, שקביעת הקו הלועזי בגלגלצ היא שרירותית לגמרי: לאף אחד לא יכול להיות מושג מדוע להקה מקובלת, מוערכת ומצוינת כמו הבלק קידס לא מקבלת מהתחנה של המדינה זמן אוויר כמו הקילרז; קשה להבין את השיקולים של עורכי התחנה בבואם לקבוע את להיט האינדי התורן, שכבר לא יהיה כל כך מסוכן לנגן אותו בפאב לחיילים בחמשוש: האם ישנה מכסה לכמות שירים שכזו? אם גלגלצ היו בוחרים בבלק קידס ולא באיגלו&הארטלי, האם מישהו היה שם לב?

אלא שהיעדר הבהירות הוא עוד החלק הנחמד של הנושא, שבו אנו בסך הכל מבקשים מהעורכים תשומת לב לעוד דברים שקרו בעולם והיו יכולים להשתלב מצוין בהרגלי ההאזנה שלנו. השאלה החשובה יותר היא מדוע לא יורכב כל הקו הלועזי של גלגלצ משירים חדשים, המתאימים לקו העריכתי של התחנה? איזה עולם יתמוטט אם יהיה יותר משיר אחד של הוט צ'יפ בפלייליסט במקום חמישה של דנקר ובוטנר? כלומר, אם ישנה ההכרה בחשיבות של מוזיקה איכותית ומתאימה לקונספט – מדוע לא להכיל אותה באופן מלא על כלל שידורי התחנה? מדוע צריך להיזהר מניגוד אינטרסים ולהגיד שדפנה לוסטיג ב–רדיו 99 יודעת לשלב מצוין בין האינדי לקומוניקטיבי, ואילו בגלגלצ צריך לדפוק על עץ, לערבב מלח ומים ולהתפלל לזאוס בשביל לנחות על שיר לועזי שלא יצא בתקופת המנדט?

האמת היא שלמרות כל התהליכים החיוביים שעברו על גלגלצ, היא איננה יכולה לשנות את התעשייה שבתוכה היא יושבת. המוזיקה הישראלית לא מצליחה עדיין להבין את הקונספט של אנרגיה, כוח, שמחה, יצירתיות וברק – כל האלמנטים שחסרים לה בשביל להפוך לסצנה רלוונטית ואהובה באמת. כתוצאה מכך, גלגלצ לא יכולה להפוך את הפלייליסט הלועזי שלה למשהו ששווה לסכם את 2008 בעזרתו. תארו לכם שמתוך 13 שירים בשעה, 7 היו בנוסח MGMT ואילו ששת האחרים היו מגיעים מאזורי ארי גורלי, ריטה, איה כורם, סינרגיה וכו'. הרי התוצאה תהיה יותר ממשפילה עבור המוזיקה הישראלית, שרק מלשמוע שיר כמו "רדי פור דה פלור" מתחילה להתנשף. לכן, כשמדובר בשני שירים בשנה ולא בפלייליסט שלם, גלגלצ יכולים לומר שהם עושים למאזיניהם טובה וחושפים אותם למוזיקה "אחרת". האמת היא שהתחנה הצבאית רק רוצה שלא תבינו למה המוזיקה הישראלית אותה הם בוחרים לקדם, היא כה בינונית ומשעממת. הם הרי פה פור לה מיוזיק, לא?