שפכתי הרבה מילים בשנה החולפת על The Last Shadow Puppets - פרויקט הצד של אלכס טרנר, סולן הארקטיק מאנקיז, שחשף לאחרונה את אהבתו לפופ קלאסי ומתוזמר. ובזמן שטרנר רקח עם חברו מיילס קיין אלבום מרשים עם השפעות של סקוט ווקר וברט בכרך, אוורר גם מאט הלדרס, מתופף הארקטיק מאנקיז, את ההשפעות שלו, בפרויקט הרבה פחות מתוקשר. מן הסתם אי אפשר להשוות הוצאה של מיקס-דיסק להוצאת אלבום, אבל מאט הלדרס רקח לאחרונה אוסף מעולה במסגרת סדרת האוספים של לייבל ההאוס הלונדוני אזולי, שמוכיח שוב את מה שכבר ידענו: הילדים האלה משפילד יודעים מה הם עושים.
סדרת אוספי "Late Night Tales"/"Another Late Night" שנולדה בתחילת העשור (ככל הנראה בעקבות סדרת הצ'ילאאוט "Back to Mine" שהתחילה קצת קודם), כוונה במקור לשמש פסקול לאפטר-פארטי הרגוע שלאחר חוויה מועדונית מתישה. בהתאם, האמנים שזומנו לערוך עבור אזולי מיקסטייפים של שירי ההאזנה הלילית האהובים עליהם היו בעיקר אמנים אלקטרוניים מהסוג של גרוב ארמדה, פאטבוי סלים, זירו 7, פילה ברזיליה, האווי B ודומיהם.
סביר שבשיא ימי אומת הדאנס לא היו מבקשים אוסף כזה ממתופף של להקת רוק צעירה, אבל אנחנו כבר בתקופה אחרת והיום אזולי מספיק פתוחים כדי להכניס לסדרה ילדון שמעולם לא ביקר באפטר באומן והיה בכיתה ו' כשפטבוי סלים פרץ למיינסטרים. ודווקא הילדון הזה ערך להם את אחד האוספים המוצלחים ביותר שהסדרה הזו ידעה מעודה.
חובב ביזאר
אחד הדברים הכי כיפיים באוספים מהסוג זה לגלות דרכם דברים שאתה לא מכיר והאוסף של מאט הלדרס עושה את זה כבר על ההתחלה עם "Connexion" של להקת הפרוג-רוק האיטלקית Goblin. בעידן האינטרנט נדירים הרגעים בהם עוד יוצא לך להגיד את המשפט "אלוהים יודע מאיפה הוא הביא את הדבר הזה". אולי הייתי עייפה, אולי יצאתי לרגע מריכוז, אך אין להכחיש שבאמצע הקטע של גובלין שמעתי את עצמי אומרת את זה.
חובבי סרטי האימה האיטלקים של דריו ארג'נטו מן הסתם מכירים את גובלין, שתרמו בשנות השבעים לרבים מפסקוליו, וגם המוכרים ב"קצת אחרת" מן הסתם מכירים, אבל עבורי מדובר בגילוי מלהיב. "Connexion", מתברר, לקוח מהפסקול של גובלין ל"Contamination" - מעין חיקוי/רימייק של לואיגי' קוזי האיטלקי ל"הנוסע השמיני" של רידלי סקוט, שיצא שנה אחריו. וזה קטע נפלא שמשלב רוק סבנטיזי כבד וגותי עם סינתים אווירתיים וצפצופים שמזכירים את "Was Dog a Doughnut?" - קטע אינסטרומנטלי גרובי של קאט סטיבנס, אותו חשפו ניו אורדר באוסף ה"באק טו מיין" המעולה שלהם מ-2002.
בכלל, הלדרס מתגלה כחובב ביזאר ואקזוטיקה לא קטן. מה שהתחיל עם מלכי הפרוג האיטלקים ממשיך עם קטע בשם "Yama Yama". ברוב תמימותי, העובדה שהמילים ביפנית ושם המבצע הוא יאמאסוקי הוציאה אותי למרדף אווזים פראי אחר אמן יפני עלום. בסוף גיליתי שהקטע האוריינטלי הקיטשי הזה בכלל שייך לשני צרפתים בשם דניאל ונגארד (אבא של תומס בנגלטר מדאפט פאנק!) וז'אן קלוגר, שהוציאו בשנת 71' אלבום של פופ עלק-יפני בשם "Le Monde Fabuleux des Yamasuki". את האלבום הם הוציאו, כאמור, תחת השם יאמאסוקי, ומדובר במעין אופרת רוק פסיכדלית וFאנקית שנועדה לקרב מזרח ומערב. או משהו.
האלבום המקורי, שהפך לאלבום קאלט סופר-מסומפל ולפריט אספנים נדיר, יצא לראשונה בדיסק לפני שלוש שנים בלייבל הבריטי Finders Keepers, המתמחה בגילוי אוצרות ויניל בלומים לטובת די.ג'ייז, רמיקסרים, מסמפלים וסתם חובבי מוזיקה מוזרה בשלל שפות. התחקיר המעמיק שערכתי בנושא היאמאסוקי הניב עוד גילוי מרגש, שיכול לעשות לחובבי טריוויית פופ את השבוע: מתברר שהגרסה המקורית של הסינגל הראשון והמופלא של בננרמה, "Aie a Mwana", הוא מהאלבום הזה. כך שאם התלהבתם מ"Yama Yama" זה הזמן להזמין מאמזון את הדיסק השלם.
אל תפספס
בונוס: גם אלכס טרנר מסתתר בפנים
אבל עם כל הכבוד לאקזוטיקה, האהבה המוזיקלית הראשונה של הלדרס, שהדיסק הראשון שהוא קנה היה "The Slim Shady LP", היא להיפ הופ. וזה כמובן בא לידי ביטוי באוסף. בין היתר הכניס הלדרס לאוסף את צמד האנדרגראונד היפ הופ הקליפורני Zeph & Azeem, ועשה כבוד להיפ הופ של ארצו עם Ty , די.ג'יי פורמט ואחרים. הקטע המפתיע ביותר בין בחירות ההיפ הופ של הלדרס נקרא "הצד האפל של השמש" והוא שייך לאלקטרונאים הגרמנים Modeselektor שמארחים בו את ההרכב הברלינאי Puppetmastaz, שכשמו כן הוא: להקת היפ הופ של בובות. אך לצד היפ הופ איזוטרי פחות או יותר, בחר הלדרס גם בשני להיטי היפ הופ גדולים ואהובים שתמיד כיף לשמוע: "Ms. Fat Booty" של מוס דף ולהיט הסטלנים הניינטיזי "I Got 5 on It" של הלוניז.
ניכר מהאוסף שהלדרס מעדיף רוקנרול וינטג'י על עכשווי. הלהקות הבריטיות דה קוראל וליטל בארי וצמד הבלוז-רוק האמריקאי הבלאק קיז ממלאים את אגף הרוקנרול הרטרואי, כשהדבר האמיתי מגיע עם "Dirt" של הסטוג'ס וקטע אינסטרומנטלי של להקת הרוקנרול האמריקאית מהפיפטיז Johnny and the Hurricanes.
בין לבין הכניס הלדרס לאוסף גם קאבר שהוא עצמו הקליט ללהיט המועדונים הניינטיזי "Dreamer" של הרכב ההאוס האיטלקי Livin' Joy. את הביצוע של הלדרס הפיק רוס אורטון, שעבד עם מ.י.ה על "Arular", כשקרדיט השירה בביצוע הזה מגיע לנסרין שה, שגם היא התארחה באלבום ההוא של מ.י.ה. וזה לא הקטע האלקטרוני היחידי באוסף. את אהבתו לדאנס מבטא הלדרס גם עם Simian Mobile Disco הלונדונים ועם ה-Rapture הניו יורקים, מלכי תחיית הPאנק-Fאנק של המחצית הראשונה של העשור.
כמו שניתן להתרשם, זה אוסף כיפי נורא, עם מינונים מדויקים של כל דבר. וגם אם המיקסים מאוד בסיסיים האוסף עובר מהיפ הופ לרוקנרול ובחזרה בקלי קלות ובדיוק ברגע שבא לך לשנות אווירה. קחו לדוגמה את הרצף המעולה שעובר מקטע פולקי של הקוראל ל"Reasons" של כוכבת הסול הסבנטיזית בעלת מיליארד האוקטבות, מיני ריפרטון, ומשם לרוטס מנובה. ואחרי שעה של מוזיקה טובה החליט הלדרס לסיים את האוסף בסיפור קצר, כנהוג בסדרה, בשם "A Choice of Three", אותו מקריא חברו, אלכס טרנר, שגם כתב אותו. בונוס קטן ופואטי למעריצי הארקטיק מאנקיז.
אמנים שונים, "Late Night Tales: Matt Helders"
(Azuli Records)
