שבב תקווה

בתוך כל הטירוף של סיכומי השנה, נוטים שלא לשים לב לאלבומים שיוצאים בין אוקטובר לדצמבר: בשלב הזה הרשימות כבר פחות או יותר נעולות ומעטים האלבומים שיכולים לחדור עמוק ולהשאיר חותם בפחות מחודשיים. אלבום הסולו המקסים והאינטימי של אלכסיס טיילור, האיש שבדרך כלל עומד בחזית הוט צ'יפ, נפל בדיוק בתקופה הזו – בין אם במודע ובין אם מתוך הזנחה - וכמעט שלא עורר תגובות. נכון לכתיבת שורות אלו, האלבום, "Rubbed Out", אפילו לא מוזכר בוויקיפדיה.

מיותר לציין שזו חתיכת החמצה ושכדאי שכמה שיותר אנשים ישימו את ידם עליו. האלבום מספק מבט פנימי וקרוב לאיש שעומד בראש אחת הלהקות המדוברות והמשפיעות של השנים האחרונות - הוא מקסים, עדין, מלטף ומינימליסטי למדי (גם האלבום וגם טיילור). בהאזנה חפוזה קשה להבין מה הקשר בין הבלדות הצנועות האלו ללהיטים של להקת האם; הרי מלבד לקול המוכר, קשה להצמיד את אלבום הסולו לריליסים השונים של הוט צ'יפ. אבל אם מאזינים באדיקות ל-15 הקטעים שבאלבום, מבינים שיש סיכוי גדול שכך נשמעים רוב השירים של הוט צ'יפ בגרסתם המקורית - לפני שמערבלים ומצפים אותם, משחקים איתם ומעמיסים בביטים.

נדמה שטיילור ישב בבית עם הלפטופ, הקליט את השירים במטרה להציג אותם לחברים מהלהקה ופתאום הבין שיש המון קסם ברוגע המחוספס הזה. הרי אלבומי חדר-מיטות אלקטרוניים באמת מרגשים כבר כמעט ולא יוצאים בשנים האחרונות; זה הפך למשהו שרוב האנשים מגדירים כ"פשוט מדי" וצריך יוצרים כמו אלקסיס טיילור בכדי להוכיח שלפעמים פשוט זה מושלם.

כמו שציינו כמעט בכל מקום שבו טרחו לכתוב על האלבום, "Rubbed Out", במידה רבה, מזכיר את הסולו של תום יורק. פשוט אי אפשר להתחמק מההשוואה הזו: שניהם לקחו את המוטיבים העיקריים של הלהקה שלהם והפשיטו אותם מכל רוח של גדלות, כנראה בכדי להבהיר למאזינים איפה הם נמצאים בתוך כל המנגנון הזה של הלהקה; מה הם מביאים לשולחן ומה מגיע מהחברים האחרים ובדיוק כמו במקרה של יורק, גם כאן ברור שהנשמה של הוט צ'יפ מצויה בתוך טיילור - בלעדיו, הם סתם היו עושים רעש.

אלקסיס טיילור, "Rubbed Out"
(Treader)

אל תחשבו לשנייה שהעובדה שטיילור הוציא אלבום סולו אומרת שסופה של הוט צ'יפ קרב. לפי הקצב שהאנשים הלבנים האלו פועלים בו, נראה שנשמע מהם עוד הרבה - האלבום השלישי שלהם עוד לא הספיק להיעלם מהעיניים והאוזניים שלנו, כשהוא מופיע באחוז ניכר מרשימות סיכומי השנה, והם כבר משחררים לאוויר אי.פי חדש בשם "Hot Chip with Robert Wyatt and Geese" המכיל גרסאות חדשות לארבעה שירים מ-"The Warning": שניים מהם מהם עם רוברט ואייט, אחד ברימיקס של Geese, ואחד שמשלב גם את ואייט וגם את Geese.

את רוברט ואייט לא נראה לי שצריך להציג - אפשר לזרוק כמה מילים שמסכמות את המהות שלו בפשטות כואבת: זקן, אגדי, רוק מתקדם וסופט משין. את השאר אתם יכולים להשלים בעצמכם. Geese הוא מוזיקאי קצת פחות מוכר למאסות, אבל הוא כבר עבד בעבר עם Hot Chip ככה שאין מה לדאוג לגביו.

בכלל, זה לא ממש משנה מה גודל האנשים שנמצאים באי.פי הזה, מה שחשוב הוא כמה שיפים השירים עליו, ואיזה נופך חדש ומרגש הם מעניקים לרביעיית השירים המוצלחים, אך הדי נטחנים הללו (עם דגש על "Made in the Dark" ו-"We're Looking For A Lot of Love"). הקול הארכאי והסמכותי של ואייט, שמגיח בהפתעה-ידועה-מראש לתוך השירים, מוסיף להם אלמנט אנלוגי וחמים ובעצם מערבל את כל המהות שלהם ויוצר משהו אחר לגמרי. הרימקסים של Geese אמנם לא ממציאים שום דבר מחדש, אבל הם משלבים בשלמות את הנינוחות המתבקשת באי.פי הקצר והשונה הזה ועוזרים להוט צ'יפ לקפוץ עוד מדרגה מעלה לקראת האלבום הרביעי שלהם, שדיבורים עליו כבר נמצאים באוויר.

הוט צ'יפ, "Hot Chip with Robert Wyatt and Geese"
(Parlophone)

הוט צ'יפ נמצאים כבר כל כך עמוק בתוך הקונצנזוס, שהם מצליחים למשוך עוד גיבור עבר לשורתם, גם הוא עם קשר גורדי לרוק המתקדם של שנות השבעים. הפעם מדובר בפיטר גבריאל, שהקליט ביחד עם הוט צ'יפ גרסת כיסוי ל-"Cape Cod Kwassa Kwassa" של ומפייר וויקאנד - להקה שהעתיקה כל כך הרבה מגבריאל עצמו, עד שבטח רוב חבריה עברו איזשהו סוג של שבץ ברגע שהם שמעו את הקאבר. משהו הרי היה חייב לקרות להם כשהם קלטו את גבריאל שר "זה מרגיש כל כך לא טבעי/ פיטר גבריאל גם/ זה מרגיש כל כך לא טבעי/ לשיר את השם של עצמך".

במקור, הקאבר הזה היה אמור לצאת כבי-סייד של הסינגל המקורי של ומפייר וויקאנד, אך בסופו של דבר הוא הגיע אלנו רק לפני שבועיים, על סמפלר של הלייבל XL. עדיף ככה - הסינגל המקורי, של הלהקה שכבר הצהרתי ממש פה כי היא בלוף אחד גדול, לא היה עומד לצד הגרסה היפהפייה הזו של גבריאל והוט צ'יפ.