לא רק דרקולה

את שנות התשעים בילה אדי מרפי בניסיונות קאמבק כושלים. אחד מהם היה בסרט הערפדים החביב הזה של מלך האימה ווס קרייבן (יוצר "הסיוט ברחוב אלם"), שבעצמו שיווע לקאמבק (שהגיע עם "צעקה"). המפגש בין שני הוירטואוזים הללו הוליד אולי לא הצליח בקופות, אבל הוליד לא מעט רגעים קומיים מוצלחים. מה גם שאדי מרפי עם עדשות ירוקות הוא ממש מפחיד.

רוב הסיכויים הם שצפייה חוזרת בסרט הפולחן הזה – הוא היה פולחני כבר מהרגע הראשון – תגלה שמדובר בחתיכת פארסה מבאסת. אבל אנחנו מה אכפת לנו כשעולים הזיכרונות מקיפר סאת'רלנד חושף שיניים, צמד הקורים – היים ופלדמן – והחידוש של אקו והבאנימן ל"People Are Strange" של הדורס? בזמן אמת נשבענו ש"נשיכות קטנות" הוא הסרט הכי מגניב אי פעם, ומבחינתנו הוא עדיין כזה.

למרות שהחלק הטוב יותר ביצירה המשותפת של רוברט רודריגז וקוונטין טרנטינו הוא דווקא החצי הראשון ונטול הערפדים של הסרט, חבל לנו ש"מצאת החמה עד צאת הנשמה" קצת נשכח. קלוני, אז עוד בשלבים הראשונים והכושלים של הקריירה הקולנועית שלו, מקועקע וקול יותר מאשר דני אושן יהיה אי פעם, הארווי קייטל הוא הכומר מהגיהנום ונאום הכוס של צ'יץ מארין הוא המונולוג הכי טוב שטרנטינו כתב, כולל זה על מדונה.

האם יכול להיות שמקס שרק, האיש ששיחק את נוספרטו בסרטו של פרידריך מורנאו, היה ערפד גם במציאות? ווילם דפו, בהופעה טוטאלית שתואמת את הדמות אותה הוא משחק, וג'ון מלקוביץ' בתפקיד מוראנו, מובילים את הסרט הצנוע והמטריד הזה, שמוצף מאהבת הקולנוע.

כמה שנים טובות לפני ששרה מישל גלר החלה לתקוע יתדות בלבבות של ערפדי סאנידייל, כבר נתקלנו בבאפי – קומדיית אימה מוצלחת וטראשית שאף אחד לא ממש ידע איך לאכול, בכיכובם של קריסטי סוונסון (באפי פחות מוצלחת משמ"ג) ולוק פרי, שפורע כאן את שטרות הדילן שלו. האם ידענו שמשם תצמח אותה תופעת קאלט? לא. האם מדובר באחד מסרטי הערפדים הכי כיפיים שראינו? בטח!