פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זו לא המלחמה שלי

      על בירה בנמל הם מחו בשמחה, אבל איפה כל אותם אמנים כשזה מגיע לנושאים קצת פחות טרנדיים מדב חנין?

      קמפיין הבחירות לראשות העירייה של דב חנין התאפיין בהתגייסות מרשימה של אמנים ויוצרים למען האלטרנטיבה לרון חולדאי. מחוגי בית המוניים ועד סרטונים מתוקשרים היטב ביו-טיוב, יוצרים מרכזיים התנדבו כדי לפתור בעיות עירוניות שונות משכר דירה מופרז ועד ל"צריך לקחת מונית בשביל שליש גולדסטאר". הקמפיין ההוא הוא הוכחה שכשיש אינטרס – תמיד יש מה להגיד.

      נדמה שהראשונים להגיב בענייני מלחמה לרוב הם אנשי התרבות והאמנות, שמשום מה נדמו בשבועיים האחרונים ועל כן, החלטנו בוואלה! תרבות לפנות לכמה מהמשתתפים העיקריים בסרטון "זו לא העיר שלי", ולשאול אותם על המלחמה בדרום ובעזה.

      ציפינו לפרפראזה על האמירה של החמישייה הקאמרית – מה שעבד במוניציפלי, יעבוד גם ברמה הארצית, ועל כן התחלנו עם שי אביבי, יוצא החמישייה, שבנה את עצמו לאורך השנים לא רק כאיש טלוויזיה מצוין אלא גם כדעתן לא קטן. "שחרר, שחרר אותי מזה", הוא אמר לנו. "למה צריך להכניס אצבע איפה שצפוף? זה Lose-Lose situation, כי אתה לא מציג שום זווית מקורית. ההומו-סאפיינס גמר את תפקידו בעצם, אז למה להיכנס לזה?"

      ריקי בליך, עוד כוכבת בתשדיר חנין ואקו-סלבית מצטיינת, הפתיעה אפילו אותנו. "אין לי מה להגיד בנושא המלחמה", היא אמרה. "זה לא תפקידי".

      רגע, דב חנין כן ומלחמה לא?

      "מותק, אתה לא תוציא ממני שום הצהרה כזו. הדבר היחיד שאני מוכנה להגיד זה שעד ששני הצדדים לא יפתרו את הבעיות האקולוגיות ביניהם, הסכסוך לא יסתיים. ברגע שייגמרו המים לשני הצדדים, לאף אחד לא יהיה אכפת משום דבר אחר".

      להם דווקא יש מה להגיד

      מהצד השני של נעדרי התגובות, דרור קרן ועלמה זק, שני יוצרים שהשתתפו בקמפיין של דב חנין והביעו עמדה מורכבת יותר. "כואב לי שאנחנו נזכרים באחים שלנו רק בזמן מלחמה", אומר דרור קרן. "אני יורד לדרום ורואה את הייאוש של הילדים, בשבילם עתות שלום זה רק עד המלחמה הבאה. אני לא אעמוד לצד אחיי האמנים, אני אומר שמלחמה זה דבר נורא לכל הצדדים. זה דבר מטונף, זה כואב כי כאן יש אמהות וכאן יש אמהות, כשאני רועד מכל טלפון. זה מזכיר את וייטנאם, אבל היה צריך להפסיק את זה. החיים בדרום הפכו נוראים".

      עלמה זק הייתה פחות נחרצת, אבל לפחות מודעת. "הכל נשמע לי חבוט, רדוד, ריק ממילים. אני מאד פסימית, על סף ייאוש. ברור שכולנו בעד החיים ונגד המלחמות, אבל אני לא יכולה שלא להתחמק מהקלישאה. אני באמת לא יודעת מה לעשות".