דרך ארץ: ניב הדס סוקר

בדומה לשעשועון "1 נגד 119" שהגיע אחרי מלחמת לבנון, גם הפעם קיבלנו סיכום מלחמה סאטירי עם שם שאומר הכל - "פרסי גלובוס הזרחן" (למען המתקשים: הכוונה היא לזרחן המנוגד לאמנת ז'נווה ונורה בעזה אל עבר אוכלוסיה אזרחית). הפניות של רוני דניאל לקיציס תוך שימוש בשורש ק.ש.מ.ר היו מצחיקות בהתחלה ומאולצות בסוף; התודות של גבי אשכנזי לחברי האקדמיה לשוטרים פלסטינים והציון של פסטיבל האג היו חריפות (והיריות באוויר של דניאל אחרי שאשכנזי ביקש פעם אחת לתת לו לדבר באומרו "הוא ביקש כמה פעמים"); ואלון בן דוד פתח מבטיח אבל נמרח מדי והסתיים ללא פואנטה. הרגע החשוב של התכנית הגיע עם לבנה שטרן המצוינת של עלמה זק. שטרן היא אותה אישה קהת חושים ומתלהמת שצעקה על דוקטור אבו אל-עייש, שבדיוק שכל שלוש מבנותיו בתקיפה של צה"ל וטענה שיש לה שלושה בנים בצנחנים. תחקיר קצר שלימד אחרת - בניה בכלל לא משרתים כרגע - הוכיח עד כמה היא מייצגת את פרצופו של הישראלי המכוער, כזה שהתבטא מצוין בנוכחותה המעיקה באולפן.

מי שבלטה בחולשתה היתה דווקא הופעתו המחודשת של און פרלין אולי הדמות הבולטת ביותר בעונה שעברה, שאיבד את כל החיוניות והכלבתיות המקסימה שאפיינו אותו.

ועוד עניין: שלשום כתבתי עד כמה זה לא לעניין שב"שבוע סוף" מתייחסים לבניהו רק בהקשר של הקרחת המגוחכת שלו. אז כן, ההופעה של טל פרידמן כבניהו היתה יותר מתוחכמת ומעודנת, אבל בכל זאת - בהקשר של דובר צה"ל הנוכחי, גם אם המראה שלו באמת מעורר פלצות כשהוא מופיע במלוא הדרו על המסך, עדיף להתרכז בדברים מהותיים יותר.

באמת סחטיין על מי שהצליח להשחיל בדיחה על הכובע של אריתה פרנקלין ששרה בטקס ההשבעה של אובמה רק שעות ספורות קודם לכן. גם הבדיחה על שליחתם של יהודי גואה למקלחות היתה מוצלחת, אבל מה שצד בעיקר את העין היה קיציס, שהתקשה לייצר רצף בדיחות עם כמה ליפסוסים. בשלב מסוים אפילו הוא עצמו נאנח, כמו מי שמתגעגע לימים שלפני השידור החי.

באופן רשמי אפשר להכתיר את מסעדת חמודי כעוגן המרכזי של העונה ב"ארץ נהדרת". הפעם התארח אקי אבני בתפקיד המג"ד מ"טירונות" והיה מצוין. ההקבלה בין הדינמיקה במסעדה לזו של החיילים והפיתות עשו את העבודה והביצוע ל"לוסי אין דה סקיי" לקח את המערכון למקום מחופף, גם אם הסאבטקסט שלו היה בעייתי - השלום קיים רק כהזיה.

אייל גולן לא היה יציב (בלט המשפט "ליבי חזרה למשחק? יש מצב לעקוץ שם?"), זהבה של אורנה בנאי היתה סבירה כדלפונית, רק שבדיחות על האמרגן של זהבה שגונב ממנה כספים הצחיקו לפני 15 שנה. קרן פלס היתה מאוד מדויקת, אולם לא בדיוק מצחיקה. גם שיר המלחמה הציני היה כתוב טוב, אבל לא הרים את המערכון.

הפילוסים חזרו השבוע לסיפור המסגרת של התכנית ולא הצטיינו במערכון הראשון והדי צולע. הביצוע של "ואלס עם באשימי" היה מרשים ברמה ההפקתית, אלא שברמה הביקורתית קצת התפזר (על הישראלים הצבועים? על ארי פולמן? על המלחמה האחרונה?).

זה בדיוק מסוג המערכונים שהיו חסרים השבוע בתכנית - פרוע, וולגארי, סאטירי-לייט, עם הרבה ניואנסים, ובעיקר מאוד מצחיק. השיער המשתנה של מאור כהן, סוגי השיעור המגוונים, השפם של טל פרידמן, הדרך שבה עפו הקורבנות של החונים האלימים ובכלל כל ההפקה היו בומבה.

לא ברור לי למה צריך כאן את הפילר הזה. לא מכבודה של תכנית כמו "ארץ נהדרת" להחזיק כתב משוטט, בטח שלא את דודו ארז שממשיך לשחוק את אותה דמות שעשה בתכנית המערכונים "קומי-קומי". בחיי שראיתי אותו שואל פחות או יותר את אותן שאלות באותו טון כבר ב-2003, אבל מה שעבד מצוין בתכנית כמעט אנרכיסטית לערוץ נישה לילדים לפני שש שנים, לא נכון גם לתכנית עם הכי הרבה פרסטיז' בטלוויזיה ב-2009. אם מישהו חשב שיהיה כאן סוג של טריומף דה אינסולטינג קומיק דוג, כדאי לו לזכור שטריומף תוקף את החזקים (כמו שעשה בעימות בין מקיין לאובמה) ולא עושה אבו-עלי ציני לאנשים שלא מבינים מה הם רוצים מהם באור יהודה. ממש מיותר.