"הומואים, פסיכיאטרים וגברים שיורדים לבחורות הם הסיבה לכך שהעולם דפוק". ואם כך, איך יוצא שבעידן הכי פוליטיקלי קורקט בהיסטוריה, הדמות שחתומה על המשפט הזה זוכה לסיבוב הליקוקים הכי גדול מאז מקיאבלי ו"הנסיך" שלו? איך עולה שבעידן הכי "תיזהר מתביעה משפטית לפני שאתה מעלה משהו לשידור", יש קונסנזוס מקנדהאר ועד קליפורניה ש"הסופרנוס" היא הדבר הכי טוב שקרה לטלוויזיה מאז הומצאה?
התשובה פשוטה "ארגון מאסטרפיסים ללא גבולות" חתום על אמנה בינלאומית הקובעת כי יצירת מופת, גם אם היא טבולה בנוזל הסטריאוטיפי המצחין מכולם, גם אם היא דידקטית, גם אם היא יוצרת אידיאליזציה של דמויות משולי המוסר, גם אם תהיה גסה ובוטה (לא תמיד במקומות הנכונים), זכאית להנחת גאונים.
ו"הסופרנוס" היא מלאכתו של גאון - דיוויד צ'ייס.
המאפיוזו האנושי, האותנטי כל-כך, העוסק באיסוף זבל (איזו מטפורה אירונית ומקברית), הכרסתן, הבולס את הנאות החיים הבסיסיות ביותר (ציצים גדולים, בירה, סיגר עבה והשקיית הגינה במכנסי ברמודה עם גומי רופף), קרוב לייצג את האני האמין ביותר שנראה על מסך הטלוויזיה. המדיום הבורא גיבורים של נייר, כלואים בתוך נרטיבים עלילתיים בני 40 דקות או קורבנות נואשים של "המשך בשבוע הבא", עמד על סף קריסה מוחלטת. ואז הצמיחה מולדת הטלוויזיה, המושמת תדירות לקלס, את שני בניה המוצלחים ביותר: "סיינפלד" ו"הסופרנוס". סיינפלד על ההומור האקלקטי, המיזנטרופי והמושחז שלו, הוציא פריסקופ בפניה של החברה וצילם אותה בשורטקאטים אכזריים, מחויך תמיד, מתנשא ומתרמז.
"הסופראנוס", לעומת סיינפלד, לא תחמה מחדש את מסגרות הז'אנר, כפי ש"סיינפלד" עשתה לסיטקום. "הסופרנוס" היא ז'אנר בפני עצמו, בלתי אפשרי לחיקוי, חד פעמי בפשטות המלאכה שלו, ועם זאת, מסחרר בעומק ובמורכבות התכנים ועיצוב הדמויות, אשר על פניו, אינם אפשריים כלל במדיום הטלוויזיוני המקדש שטחיות, במטרה ליצור המשכיות בעלת פוטנציאל מסחרי אינסופי.
והעניין המרתק עם "הסופרנוס" הוא כי אין כל ערובה לכך שכוחה יעמוד לה עם הזמן. כמו "סיינפלד", שפרקי העונה הראשונה שלה נדמים מנותקים ולא מעודכנים, כך גם צפוי לקרות ל"סופרנוס" בעת הגדולה של השידורים החוזרים. היא תשחק עצמה למוות ותאבד מכוחה. היא תיפול קורבן לגאוניותה, לריגושים העזים, לקצוות המחודדים ששייפה, לגבולות החדשים שפרצה. משנפרצו הסייגים יתברר כי השיבה אל פסגת האוורסט אינה כה בלתי משוערת כמו ההישג הראשוני. אך לעת עתה, לתקופה זו, לשעה שבה אנו עומדים וביתר שאת, עם תהליך התפוררות האתוס האמריקאי ומשבר הערכים והדימויים הוויזואליים שהתעשייה כולה מצויה בעיצומו "הסופרנוס" שטה בנתיבה, בלתי מופרעת, מנווטת את דרכה בים פרטי שכמו אינו אסיר בידיו של הרגע. אך עם חלוף הרגע היא קורסת לרגליו, מנסה למצוא משמעות חדשה על זו שכבר גילתה.
"הסופרנוס" אינה סתם עוד סדרת דרמה משובחת, שהמשחק בה מרהיב, התסריט מפליא בשפעת רבדיו, ועלילת העל היא בעלת משמעויות פילוסופיות עמוקות. כאלה זכורות מהתקופה האחרונה "רצח מאדום לשחור" ובמידת מה "אוז". "הסופרנוס" היא מלאכת מחשבת מתמשכת, המחפשת את דרכה באפילה כמו צופיה וסוד כוחה בעיניי הוא התחושה כי עלתה בייסורים רבים גם ליוצריה.
תקראו לי שמוק סנטימנטלי, אבל לא יכולתי להסתפק ב"פשוט סדרה פיצוץ". פשוט סדרות פיצוץ יש אלף ברחוב, מתחת לכל פנס מצהיב.
* העונה השלישית של "הסופראנוס" תעלה בערוץ 3 ביום שבת, 17 בנובמבר, ב-22:00
גאוניאן
15.11.2001 / 16:22