הו הא מי זה בא?

אין נאמנות אין זכויות? ב"גברים בחלל" מצאו פתרון מעולה ליישום הסיסמה הזו – הפרדה בין "Citizen" – אזרח שמשרת בצבא - ל"Civilian" – סתם אזרח - בכל הנוגע לזכויות בתוך החברה והמדינה. אז מה אם הסרט מתאר חברה פשיסטית, שמונהגת בידי מדינאים וגנרלים שמוציאים אותה למלחמות כדי לדכא בתוכה את המחשבה החופשית, להפוך את האחר והשונה לאויב ולהימנע מדיונים אמיתיים על טיבה ועתידה.

לחבורת ישויות המכונה "הזרים" יש את הכוחות להרדים את כל העיר ולשנות אותה כרצונם. מהעיר הזו אין יציאה, ואין בה, כמו שאמר עופר לוי, יום בהיר, אלא רק לילה. "עיר אפלה", שנה לפני "המטריקס", התעסק כבר באקזיסטנציאליזם בתוך החברה שמסממת את אזרחיה למוות, אגב הבטחות לחיים טובים ושלווים יותר. האנלוגיה ברורה, אנחנו מקווים

הכל נראה מושלם בפלזנטוויל, סדרת טלוויזיה שמרנית על שנות החמישים שמשודרת בשחור-לבן, עד שיום אחד פורח בה ורד צבעוני ואדום ומשנה את פני הדברים. השונות יוצרת סקרנות בפלזנטוויל ומאיימת על כל אותם ערכים שיוצריה ניסו לכפות עליה בכוח וכעת הם מנסים למגר. מחשבה חופשית ורצונות אינדיווידואליסטים, אתם יודעים, היא זרע הפורענות והבסיס של כל התקוממות.

בעולם של "הנרדף", על פי ספרו של סטיבן קינג, אסירים שפשעו מהמרים על חייהם בשעשועון הכי נצפה במדינה שהוא בעצם מרוץ מוות מבדר ומעוות. אסיר אחד, רקדניות בבגד גוף, אורות נוצצים ורוצחים בשירות הממשלה. הפרס הגדול – חנינה. בישראל זו תהיה דרך נהדרת לטפל בפושעים ולספק בידור לעם במקום תוכניות שמאלניות סאטיריות נתעבות.

הפחדה היא הנשק הקטלני ביותר של מי שרוצה להמשיך לשלוט ולמשול. כדי שההפחדה לא תהיה סתם ערטילאית יש מי שמוכן לקחת צעד קדימה ולהתנכל בסתר לנתיניו, כדי לחזק את התחושה שיש ממה לפחד. זה מה שעושה אדם סאטלר – הוא קובע עוצר יומי, מדכא את החופש, התרבות וחותר לאי השוויון בין האזרחים, כשהוא משתמש בתירוץ המשומש ביותר – אילולא האיזונים והבלמים הללו, יהיה כאן הרבה יותר גרוע.